ניתוחבבחירות 2024 ארה"ב נפלה למלכודת הפופוליזם
ניתוח
בבחירות 2024 ארה"ב נפלה למלכודת הפופוליזם
לעומת קמפיינים קודמים שבהם התנהלו דיונים כלכליים מעמיקים, המרוץ הנוכחי כולל שיח רדוד, שטחי ומלא קלישאות והוא הצליח בעיקר לעוות נתונים לטובתו של המועמד הרפובליקני
אם עד לפני עשור התמקדו הבחירות בארצות הברית בסוגיות מרכזיות בכלכלה - זכור במיוחד סלוגן הבחירות "זו הכלכלה, טמבל", שהגה האסטרטג של ביל קלינטון - והדיון סביב סוגיות תקציביות היה מעמיק ומקצועי, הרי שאחד המאפיינים של קמפיין 2024 הוא שיח כלכלי רדוד, שטחי ועמוס קלישאות.
הדוגמה הבולטת ביותר היא הטענה כי ניצחון של דונלד טראמפ הוא טוב לכלכלה. הוועדה לתקציב פדרלי אחראי (CRFB) ניתחה את הצעדים שהציעו שני המועמדים והגיעה למסקנה כי שניהם יגדילו את החוב הממשלתי, כאשר האריס תוסיף כ־3.95 טריליון דולר עד 2035 בעוד שתוכניתו הכלכלית של טראמפ תגדיל אותו בכ־7.75 טריליון דולר.
בסוף השבוע האחרון, מחלקת המחקר של ה־IIF - האיגוד הבינלאומי של התעשייה הפיננסית - פרסמה ניתוח על השלכות המאקרו של שני המועמדים והתוצאה היתה די דומה: בעוד מדיניות האריס צפויה להגדיל את הגירעון ב־1.4 טריליון דולר, זו של טראמפ תגדיל אותו ב־3 טריליון דולר. בימים שקדמו לבחירות כתב הכלכלן נוריאל רוביני מאוניברסיטת ניו יורק, כי טראמפ "איננו ראוי" ליתרון, גם אם הקטן, שהוא מחזיק בו על האריס בכל הקשור לסוגיות כלכליות. לטענתו, האריס וטראמפ חלוקים לגבי"סוגיות פיסקאליות, סוגיות סחר, אקלים, הגירה ומדיניות מוניטרית, כאשר המדיניות של טראמפ צפויה לגרום לאינפלציה, לירידה בצמיחה (בגלל העלאת התעריפים ליבוא, פיחות המטבע והגבלות הגירה) ופיצוץ בתקציב הפדרלי". עוד טוען רוביני, כי באופן תמוה, "השווקים לא תמחרו עד כה את הנזק שטראמפ יעשה לכלכלה ולשווקים".
טראמפ ייטיב עם העשירים
סקירה של הצעדים המרכזיים שמציעים המועמדים מראה, כי בעוד טראמפ מתכוון להפחית את מס החברות ולהזניק את הטבות המס לעשירים בשילוב השתת מכסים על יבוא, האריס חותרת להגדלת התקציב לבריאות ולרווחה והגדלת קצבאות הילדים, כאשר המימון לכך יגיע מהעלאת מסי חברות. כלומר, המדיניות של טראמפ צפויה להיות, על הנייר, יותר גירעונית, אינפלציוניות, פרוטקציוניסטית וכמובן אנטי־שוויונית, אחת הבעיות הקשות ביותר שפקדו את ארצות הברית ומה שהביא לנפילתה למלכודת הפופוליזם, שתוצאותיה ניכרות מאוד במערכת הבחירות הנוכחית.
התחושה לפיה טראמפ טוב לכלכלה מקורה בעיקר בעובדה כי במהלך כהונתו כנשיא זינק מדד S&P 500 ב־67%, ועוד בזמן המגפה הקשה ביותר שחוותה האנושות מזה 102 שנה. אבל אין לשכוח, כי בוננזת המניות הזו נתמכה על ידי מדיניות מוניטרית ופיסקאלית מרחיבה במונחים חסרי תקדים: החוב הממשלתי זינק ב־7.8 טריליון דולר במה שנחשבת אחת העליות החדות ביותר בחוב במנדט אחד בהיסטוריה של ארצות הברית (הן במונחים מוחלטים והן באחוזים, עם זינוק של כ־40%). מבחינת המדיניות המוניטרית, במהלך הקדנציה של טראמפ צנחה הריבית מ־2.5% ל־0% כדי לתמוך בכלכלה בתקופת הקורונה. וכמובן, שאי השיוויון זינק בכל פרמטר אפשרי כמעט: מדד ג'יני עלה, שיעור העוני גם (ארצות הברית הפכה ב־2021 למדינה הענייה במערב), משקל התמ"ג שהוחזק על ידי העשירון העליון גדל מ־28.5% ל־29.5% כאשר העושר של החמישון העליון (העשירון העליון והתשיעי) היה גבוה פי 8.6 לעומת החמישון התחתון (מקום שני ב־OECD אחרי צ'ילה ולעומת ממוצע של 5.3).
סיכונים גיאו־פוליטיים
אבל השיח הרדוד גם מנע שאלות מהותיות שהיו חייבות לקבל מענה ממי שמכהנת כבר ארבע שנים כסגנית נשיא ארצות הברית. בראיון שקיים פרופ' ניאל פרגוסון, מהוגי הדעות החשובים בדורנו, הוא שב ומציין כי לממשל ביידן־האריס היתה בעיה עיקשת ועקבית עם סוגיית ההרתעה: הן באפגניסטן (חזרת הטאליבן), הן במזרח אירופה (הפלישה של רוסיה על אוקראינה), הן במזרח התיכון (מתקפת שלוחותיה של איראן על ישראל). לדברים הללו חשיבות עליונה, שכן לפי סקירת ה־IIF, כמו גם לפי כלכלני קרן המטבע הבינלאומית וכמעט כל גוף בינלאומי שמכבד את עצמו, הסיכונים הגיאו־פוליטיים מציבים איום מרכזי על הכלכלה העולמית.
הדברים מקבלים משנה תוקף ברקע הערכות גופי המודיעין האמריקאיים, כמו גם גופים בינלאומיים אחרים, לפיהן סין תתקוף את טייוואן סביב שנת 2027. "בזרת של טראמפ יש יותר יכולת הרתעה מכפי שיש לכל הקבינט של האריס", קבע פרגוסון בעניין זה. מי שרואים בהאריס מועמדת ראויה, המסוגלת להוביל את המעצמה הגדולה בעולם להתמודד עם האתגרים המסוכנים ביותר, חייבים גם לזכור כי מאחוריה ניצבות דמויות שמאל קיצוניות כמו חברת המפלגה הדמוקרטית אלכסנדריה אוקסיו־קורטז.
בחירות 2024 הן הוכחה לכך שגם ארצות הברית נפלה למלכודת הפופוליזם. זו מתאפיינת בקיטוב של השיח הפוליטי, הצגת היריב כסוכן כאוס, שחיקת האמון במוסדות הדמוקרטיים ומתקפות אישיות המשתמשות בנרטיבים פשטניים. כל אלה מובילים לנרמול של הקיצוניות, השנאה והקיטוב החברתי.
