גלי ההדף של המלחמה הזכירו: לאנטישמיות אין ימין ושמאל
גלי ההדף של המלחמה הזכירו: לאנטישמיות אין ימין ושמאל
הזינוק בגילויי השטנה כלפי יהודים באירופה וארה"ב מאז מתקפת הטרור הוכיח שוב עד כמה עמוק מוטבעים דפוסי ההתנהגות הללו במערב. בעשור האחרון התעצמה האנטישמיות באירופה במקביל להתחזקות ההגירה המוסלמית
מאז מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, ממשלות, רשויות וארגונים בעולם מדווחים על זינוק מדאיג באירועים האנטישמיים.
הליגה נגד השמצה (ADL) דיווחה כי באוסטריה ובארצות הברית טיפסו מקרי האנטישמיות ב־300% וב־400%, בהתאמה. משטרת לונדון דיווחה על זינוק שנתי של 1,353%, ובגרמניה דווח על קפיצה של 240%. בנציבות האירופית ציינו כי רמות האנטישמיות מזכירות "כמה מהתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה". בקנדה ראש הממשלה ג'סטין טרודו אמר כי ממדי התופעה במדינתו "מפחידים".
מסורתית, נוהגים לייחס גלי אנטישמיות לעלייתן של תנועות ימין קיצוני, אף כי גורמים ממשלתיים מעדיפים להימנע מביצוע היקשים ספציפיים. סקרים ומאמרים שפורסמו בעשור האחרון נזהרים גם הם להצביע על קשרים סיבתיים ומעדיפים לראות באנטישמיות תופעה מושרשת שנוהגת לצוף בתקופות של לחץ חברתי — אם בצל אירועים שקשורים לישראל, כמו סבבי לחימה או פיגועים, ואם מגורמים שאינם קשורים לקהילה היהודית, כמו מיתון, אינפלציה או התפרצות של מגפה. אם כל אירוע הוא תירוץ להפגנת אנטישמיות, אין זה פלא שהיהודים הם הקבוצה הדתית שסובלת מהיקף ההטרדות הגבוה בעולם באופן יחסי לשיעורה הזעיר באוכלוסייה העומד על 0.2% — כך לפי מחקר ארוך שנים של מכון Pew.
החשש של חוקרים להצביע על קשרים סיבתיים לא מונע מקבוצות שונות לעשות זאת. ארגונים פוליטיים המשויכים לימין הקיצוני, כמו מפלגת AfD בגרמניה, ה־Rassemblement National בצרפת, פידס בהונגריה או חוק וצדק בפולין, ממנפים את גלי האנטישמיות כדרך להצדיק רטוריקה אנטי־מוסלמית. הגורמים הללו מערבבים במתכוון אנטישמיות והגירה כדי לדחוף את הציבור לבחור בין הגנה על הקהילה היהודית לבין תמיכה במדיניות ההגירה והאינטגרציה של הממשלה.
עם זאת, הבחירה איננה כורח המציאות. אנטישמיות היתה ועודנה נטועה עמוק ביבשת האירופית, הרבה לפני גלי המהגרים המוסלמים. אף שחוקרים נזהרים לקשור בין גלי הגירה וגלי אנטישמיות, בעשורים האחרונים הם החלו לכמת את הסנטימנט של המוסלמים וילדיהם כלפי יהודים. הסיבה לכך היא תהליכי הגירה נרחבים ממדינות במזה"ת וצפון אפריקה שבהן שיעורי האנטישמיות גבוהים מ־70%. ב־2003 מכון מחקר מטעם האיחוד האירופי, ה־EUMC, ניתק לראשונה את הקשר בין ימין קיצוני לגילויי אנטישמיות. טענתו היתה, כי מקורם ב"ברית מתהווה של פרו־פלסטינים שמאלנים, פעילי אנטי־גלובליזציה ואסלאמיסטים". אף שהדו"ח זכה לביקורת כ"מכליל נגד אוכלוסיות שלמות", הוא עורר מחקר עומק בנושא.
בעשור האחרון מחקרים מצאו כי האנטישמיות באירופה התעצמה, ובמקביל, דפוסיה השתנו. כך, למשל, היא פחות אנונימית וצצה בהקשר של אירועים בישראל. במקביל, אומצו המונחים "אנטישמיות מיובאת" (Imported Antisemitism) או "אנטישמיות חדשה" כדי להסביר כי מקור הסנטימנט הוא בקרב מהגרים מוסלמים.
סקר של האיחוד האירופי מ־2018 מצא כי גילויי אנטישמיות נגד יהודים בגרמניה נעשו לרוב על ידי "מוסלמים קיצוניים", כהגדרת הנסקרים. סקר של מכון HJS הבריטי השמרני מצא כי מעל שליש מהבריטים המוסלמים מאמינים כי ליהודים השפעה לא פרופורציונלית על פוליטיקה ועסקים, פי שניים ויותר לעומת הציבור הכללי. הנתונים הללו מציירים תמונה קשה, אך ישנם גם מי שמזהירים מהשימוש שנעשה בהם בדרגי המדינות. מתיאס ברק, מהמרכז לחקר אנטישמיות באוניברסיטה הטכנית של ברלין, טוען כי בגרמניה במיוחד משתמשים בהקשרים הללו כדי לחמוק מאחריות למול האנטישמיות, כאשר במקביל, גזענות אנטי־מוסלמית זוכה ללגיטימציה.
במחקר שפרסם ב־2018 טען ברק, כי אנטישמיות באירופה איננה מושפעת מההגירה המוסלמית. עוד אמר, כי אף שישנן עדויות לכך שאנשים מחברות מוסלמיות מחזיקים בעמדות אנטישמיות יותר מהציבור הכללי, עמדות אלה אינן בהכרח מתורגמות למעשים. הטענה היא, כי משום שמהגרים מוסלמים חוששים יותר למעמדם, הם יימנעו מגילויי שנאה פומביים. בה בעת, המחקר ספג ביקורת רבה, בטענה כי הוא מאשים את הקורבן ומתעלם מסקרים של האיחוד האירופי שהתייחסו לשיעור הגבוה של גילויי אנטישמיות בקרב מוסלמים.
טענתו של ברק מצטרפת לגישה הרואה באנטישמיות ובאסלאמופוביה שני צדדים של אותו המטבע. גישה זו גם מצביעה על כך, שכל זמן שישנה עלייה באנטישמיות במדינה מערבית, כך לרוב תירשם עלייה באסלאמופוביה. גם מאז 7 באוקטובר דווח על זינוק באסלאמופוביה, אם כי הנתונים מצביעים בינתיים על עלייה שולית בהשוואה לקפיצה במקרי האנטישמיות.
נראה כי קשה ואולי אף בלתי אפשרי לקבוע קשר סיבתי בין גלי הגירה מוסלמיים לגלי אנטישמיות. למרבה הצער נראה כי אין בכך טעם, שכן אנטישמיות איננה פוסחת על אף פלג פוליטי. היא קיימת בימין וגם בצד השמאלי של המפה. יש הרבה ממנה במדינות מוסלמיות, אך גם היקפים משמעותיים באירופה. לפעמים היא אנונימית ולפעמים מאורגנת, אך המטרה היא אחידה: להלביש על היהודים דימוי מעורר אימה.
