בעקבות מתקפת החותיםהזדמנות לישראל להעמיק את היחסים עם האמירות, אך גם נורת אזהרה
בעקבות מתקפת החותים
הזדמנות לישראל להעמיק את היחסים עם האמירות, אך גם נורת אזהרה
המניע העיקרי של האמירויות לחתום על הסכמי אברהם נבע משיקולים ביטחוניים, ונראה שעתה הגיע הזמן בו ידרשו מישראל את האפשרות להפיק תועלת מהמערכות המלחמתיות המתקדמות שלה מתוצרתה. מדובר בעניין רגיש שישראל תצטרך להידרש אליו
הפגיעה באבו דאבי היא הזדמנות טובה עבור ישראל להמשיך ולהעמיק את היחסים הביטחוניים והטכנולוגיים עם האמירות המפרצית. אם הדבר הזה יתממש, הוא עשוי להיות בעל השלכות חיוביות גם על יחסי המסחר בין שתי המדינות.
בשנים האחרונות גובר השימוש מצד ארגוני הטרור באזור בכלי טיס לא מאוישים, שהתגלו כאמצעי יעיל לפגיעה בבטן הרכה של המדינות.
מדובר באמצעי זול יחסית שמרחף בגובה נמוך ולכן מהווה אתגר למערכות ההגנה האוויריות, שרובן מיועדות ליירוט מטוסים או טילים בליסטיים. המדינה היחידה באזור שיש לה יכולת טכנולוגית מוכחת להתמודד עם איום כלי הטיס הללו היא ישראל, ועל כך יעידו ההצלחות ליירוט בשנים האחרונות של כטבמ"ים בגבול הצפוני ובדרום.
המניע העיקרי של האמירויות לחתום על הסכמי אברהם נבע משיקולים ביטחוניים, ונראה שעתה הגיע הזמן בו ידרשו מישראל את האפשרות להפיק תועלת מהמערכות המתקדמות מתוצרתה. מדובר בעניין רגיש שישראל תצטרך להידרש אליו.
אבל לצד האפשרות לכונן ברית איתנה עם האמירויות בעקבות ההתקפה, היא אמורה לשמש גם נורת אזהרה בוהקת עבור ישראל. כלי הטיס ששימשו את הכוחות הפרו־איראנים עשו מרחק של לפחות 1,500 ק"מ והפגיעה מוכיחה יכולת מבצעית ותעוזה לא מבוטלות. בהתחשב בעובדה שהמרחק מאזורים מסוימים מתימן לישראל קטן יותר מאשר לאבו דאבי, המשמעות היא שגם המתקנים האסטרטגיים של ישראל הם בטווח רחפני הנפץ האיראניים.
