ניתוחמדיניות האנרגיה של המערב הפכה אותו לבן ערובה בידי רוסיה
ניתוח
מדיניות האנרגיה של המערב הפכה אותו לבן ערובה בידי רוסיה
הפלישה לאוקראינה יצרה זעזוע נוסף בשוק הנפט, שהתקשה לעמוד בביקושים הגואים בעקבות מגפת הקורונה. במקביל, ההשקעה האירופית באנרגיות מתחדשות השאירה את היבשת תלויה בנפט ובגז הרוסיים, ופוטין יוכל בקלות לסגור את הברז
אף על פי שמחיר הנפט ירד ביום שישי אל מתחת ל־100 דולר לחבית אחרי שיא של כשמונה שנים שאליו הגיע עם תחילת הפלישה הרוסית - 105 דולר לחבית - לסוחרים בשוק אין אשליות. ירידת המחיר היא תוצאה של הימנעות המערב מהטלת סנקציות ישירות על מגזר האנרגיה הרוסי, צעד שנחשב לחריף במיוחד במטרה לעצור את התוקפנות הרוסית. עם זאת, רמת המחירים צפויה להישאר גבוהה, זאת משום שהאפשרות שסנקציות כאלה יוטלו ככל שהפלישה הרוסית תתקדם, עדיין קיימת.
הפלישה יצרה זעזוע נוסף בשוק הנפט העולמי, שעוד קודם לכן היה נתון לקשיים עקב היצע נמוך שהתקשה לעמוד בקצב התאוששות הביקושים לאחר מגפת הקורונה. כחלק מהמענה הראשוני למשבר המתעצם לנוכח המראות המגיעים מאוקראינה, הכריז הממשל האמריקאי כי הוא פועל עם עוד מדינות, ובהן יפן, אוסטרליה ודרום קוריאה, להגדלת ההיצע באמצעות שחרור מתואם של חביות מהמלאים האסטרטגיים. למהלך כזה צפויה להיות השפעה מוגבלת בזמן על מחיר החבית בתנאי השוק, כשארה"ב ובנות בריתה צריכות לשחרר כמויות משמעותיות.
בשלהי 2021 כבר הובילה ארה"ב, ביחד עם סין, מהלך דומה כדי להביא לירידת מחירי הנפט. ברם, סין, צרכנית האנרגיה הגדולה באסיה שעלולה לסבול מעליית המחירים, הודיעה בימים האחרונים שלא תצטרף הפעם לוושינגטון. לפי מקורות בשוק הנפט העולמי, סין דווקא החלה להגביר את רכישות הנפט שלה בחודש האחרון במטרה לחזק את המלאים. צעד זה עורר תהיות, האם סין היתה בסוד העניינים וקיבלה מידע מוקדם על הפלישה הרוסית הצפויה.
בשוק האנרגיה מתקיים מאזן אימה בין המערב לרוסיה. החדשות הרעות למערב הן, שביחס למגזר האנרגיה, לנשיא פוטין יש שורה של מהלכים שאותם הוא יכול להפעיל נגד כלכלת ארה"ב ואירופה. בין השאר, פוטין יכול להורות על צמצום האספקה לאירופה או עצירתה - מה שעלול להביא להפסקות חשמל נרחבות ביבשת.
מעבר לכך, רוסיה, למודת ניסיון מתגובת המערב לסיפוח חצי האי קרים ב־2014, העריכה שהמערב לא יטיל סנקציות על מגזר הנפט והגז שלה. לפני שמונה שנים נמנע המערב מצעד כזה והסתפק רק בעצירת מימון או טכנולוגיות לחברות הנפט הרוסיות. לעומת זאת, רוסיה נקטה שורה של צעדים כדי למנוע פגיעה עתידית במקרה שיוטלו עליה עיצומים דרקוניים. אלה כוללים את הקטנת החוב הציבורי, צמצום החלק הדולרי בעתודות המט"ח, מכירת נפט במטבעות שאינם דולר והקמת מערכת תשלומים עצמאית במקביל למערכת הבינלאומית SWIFT. כל אלה מסייעים לה להגיע לעימות הנוכחי במצב פיננסי טוב יותר מאשר ב־2014.
כ־40% מאספקת הגז לאירופה מגיעים מרוסיה דרך צינורות כגז נוזלי. במקביל, כ־27% מיבוא הנפט האירופי (כ־6 מיליון חביות ביום) מקורם ברוסיה. ארה"ב ייבאה ממנה בשנה שעברה כ־210 אלף חביות נפט ביום, פי שלושה לעומת 2020. במצב דברים זה בו רוסיה היא ספקית כה דומיננטית, ברור למנהיגים במערב כי הטלת סנקציות ישירות על הנפט והגז הרוסי ללא חלופות הולמות, תפגע בשווקים שלהם עצמם לא פחות מהפגיעה ברוסיה.
במידה רבה, אירופה וגם ארה"ב משלמות את המחיר על מדיניות האנרגיה שלהן. הנטייה האירופית לפתח את מגזר האנרגיות המתחדשות והחקיקה הנוקשה כנגד פיתוח שדות גז ונפט עקב שיקולי משבר האקלים, עשו את שלהן. בעשור שהסתיים ב־2020 פחתה ההשקעה בפיתוח שדות חדשים באירופה בכ־50% לעומת העשור הקודם. תחום האנרגיות המתחדשות עשה זינוק משמעותי אך הוא עדיין מהווה כ־16% בלבד מתשומות האנרגיה של היבשת. הבעיה היא, שהאנרגיות המתחדשות עדיין לא נחשבות למקור מספק, מאחר שהן תלויות במשתנים שונים ולא יציבים, כמו ימי שמש ועוצמת הרוחות. לכן, למרות השינוי במדיניות האנרגיה, כ־70% מהתשומות של אירופה מבוססים על נפט וגז טבעי. מציאות זו הפכה את רוסיה לספקית האנרגיה המובילה לאירופה ובמידה רבה הפכה את היבשת לבת ערובה לגחמותיו המדיניות של השליט ממוסקבה.
המלחמה באוקראינה תאיץ את התוכניות האירופיות להפחתת התלות בגז הרוסי, אבל אלה יוכלו להתממש רק בעוד כמה שנים. במידה רבה, הימנעות מסנקציות על מגזר הנפט והגז הרוסי משקפת את כישלונו של ממשל ביידן לייצר חלופות. בשבועות האחרונים פנתה ארה"ב לספקיות אנרגיה מובילות בעולם, כולל במזרח התיכון, במטרה לברר אפשרויות להגדלת ההיצע במידה שתיעצר האספקה לאירופה מרוסיה. כל הספקיות הפוטנציאליות הקשיבו לדרישה האמריקאית אולם העדיפו שלא להתחייב, כל אחת מסיבותיה שלה.
עתה נראה שככל שיסלים המשבר באוקראינה, הממשל האמריקאי יגביר את הלחץ על השחקנים המשמעותיים בשוק: סעודיה, שיכולה להזרים עוד כ־2 מיליון חביות נפט לשוק, האמירויות, שיכולה להזרים עוד מיליון חביות ביום, וקטאר שתסיט חלק מיצוא הגז הטבעי שלה מלקוחות באסיה ליבשת האירופית.
