זוכי הנובל לכלכלה הוכיחו: בלי מוסדות שלטון עצמאיים מדינות לא ישגשגו
זוכי הנובל לכלכלה הוכיחו: בלי מוסדות שלטון עצמאיים מדינות לא ישגשגו
בטיעוניהם לזכייה ציינו חברי הוועדה כי החוקרים דרון אצ'מוגלו, סיימון ג'ונסון וג'יימס רובינסון הבהירו מדוע מדינות עם שלטון חוק גרוע אינן מייצרות צמיחה. עבודתם צוטטה במכתבי רוב הכלכלנים שיצאו נגד ההפיכה המשטרית בישראל
"ביבי הוא האב המייסד של הפופוליזם הימני עליו נבנו טראמפ ולה־פן", כך התבטא פרופ' דרון אצ'מוגלו מ־MIT, אחד משלושת זוכי פרס נובל לכלכלה לשנת 2024 בראיון שהעניק ל"כלכליסט" בשלהי ספטמבר 2022, שבועות בודדים לפני שבנימין נתניהו הקים ממשלה קיצונית שחתומה על ההפיכה המשטרית הראשונה של מדינת ישראל ועל האסון הגדול בתולדות המדינה.
כבר אז דיבר אצ'מוגלו על הבעיה שזיהה כמרכזית בעולם המערבי: היחלשות הדמוקרטיה. "זה משתקף בהידרדרות בכל פרמטר שנבחן ובכל מדד שמצביע על בריאותה וחוסנה של הדמוקרטיה. אנחנו נמצאים כבר ברצף של כ־16 שנים שבהן הדמוקרטיות הקיימות נחלשות, יותר מדינות נוטשות את המשטר הדמוקרטי, האמון במוסדות הדמוקרטיים יורד והוא כבר ברמה נמוכה".
"בנוסף, כשהקיטוב הפוליטי גבוה, יש מקום רחב יותר לדעות קיצוניות והיכולת של הציבור לנתח עובדות פוליטיות נמוכה יותר. פופוליסטים, בעיקר מימין, מציעים 'מורה נבוכים' מחודש אחרי שאחד למד מהשני. בנוסף, אי־השוויון עולה זה תקופה ארוכה והגיע לרמות שמתדלקות תסכול וחוסר שביעות רצון. כל הדברים האלה הם נורות אדומות עבור הדמוקרטיה. לכן ציינתי, שלא נראה לי שהאינפלציה היא האתגר האולטימטיבי כעת, אלא עוד קש. לא ברור איזה מכל הקשים שציינתי ישבור בסוף את גב הגמל", אמר באותו ראיון על הכלכלה העולמית. אמירות שנראות היום, עבור הישראלים, יותר כנבואה מאשר תחזית.
אצ'מוגלו זכה בתואר הנחשק עם שותפיו למחקר פרופ' סיימון ג'ונסון, גם הוא מ־MIT, וג'יימס א. רובינסון, מאוניברסיטת שיקגו, בזכות "מחקרים על האופן שבו נוצרים מוסדות ומשפיעים על שגשוג" — כך בהודעת ועדת נובל. עוד כתבו חברי הוועדה, כי הזוכים "סייעו לנו להבין את ההבדלים בשגשוג בין מדינות" וגם הדגימו את החשיבות של מוסדות חברתיים לשגשוג כלכלי של מדינה. "מדינות עם שלטון חוק גרוע ומוסדות המנצלים את האוכלוסייה אינן מייצרות צמיחה או שינוי לטובה. המחקר של חתני הפרס עוזר לנו להבין מדוע", סיכמו.
מדובר בפריצת דרך של ממש. לטענת החוקרים, ניתן להסביר תוצאות או הישגים כלכליים (כמו צמיחה, השקעות זרות ופיריון) באמצעות פרמטרים שאינם כלכליים. אלה כוללים את מידת העצמאות של המוסדות, לרבות מערכת המשפט, איתנות שלטון החוק, פיזור או ריכוז הכוח במערכת של הזרוע המבצעת ומידת הפרדת רשויות השלטון. במילים פשוטות, השלושה הלכו על השאלה המאקרו־כלכלית הקשה ביותר, אך גם המשמעותית, היסודית והבסיסית ביותר — ההסבר להצלחה כלכלית ברמת המדינה.
המסע של השלושה החל לפני כ־24 שנים עם המאמר The Colonial Origins of Comparative Development, ציון דרך מרכזי במה שכבר זכה לכינוי "כלכלה מוסדית" (בדגש על אופי וטבע המוסדות בעיצוב התוצאות הכלכליות). המאמר סיפק ראיות אמפיריות לגבי האופן שבו המוסדות הקולוניאליים שהקימו האירופים באפריקה השפיעו על מסלולי ההתפתחות ארוכי הטווח של המדינות שקיימות היום. בגדול, החוקרים מזהים שני סוגים של מוסדות: מכלילים־משלבים, המאפשרים השתתפות רחבה של כלל האוכלוסייה וגם יודעים לספק הזדמנויות שוות לכולם. כאן מדובר במפתח לצמיחה כלכלית מתמשכת. לעומתם קיימים מוסדות ריכוזיים, המאפשרים ריכוז כוח ועושר בידי מעטים. אלה מובילים לעתים קרובות לסטגנציה, עוני ואי־שוויון.
הקולוניאליזם האירופי סיפק לשלושה כר ניסוי טבעי. במקומות שבהם המטרה היתה לנצל את האוכלוסייה המקומית ולגנוב את משאבי הטבע לטובתו של המשטר הקולוניאליסטי, המדינות שנוצרו מאוחר יותר היו הרבה פחות מוצלחות במונחים של צמיחה ופיתוח כלכלי. לעומת זאת, במקומות שבהם הקולוניאליסטים יצרו מערכות פוליטיות וכלכליות מכלילות ומשלבות — גם לתועלת ארוכת הטווח של המהגרים האירופים — התוצאות הכלכליות היו הרבה יותר טובות.
עשור מאוחר יותר, החוקרים השלימו את התמונה עם ספר ידידותי הרבה יותר שהפך לרב־מכר: "Why Nations Fail" (שמסביר מדוע מדינות מצליחות), שם הם מסבירים כי מדינות בעלות חוסן מוסדי (הרבה יותר מוסדות מכלילים) חוו צמיחה טובה יותר לטווח ארוך בהשוואה למדינות עם מוסדות ריכוזיים.
"חלק מהמדינות נלכדות במצב של מוסדות 'ריכוזיים' המספקים רווחים קצרי טווח עבור הפוליטיקאים בשלטון", כתבו חברי ועדת נובל. "כל עוד המערכת הפוליטית מבטיחה שהם יישארו בשלטון, איש לא יבטח בהתחייבויותיהם לרפורמות כלכליות עתידיות". יצוין כי לאו דווקא התכוונו למצבה הנוכחי של ישראל, אלא דיברו באופן כללי.
"אני לא אופטימי לגבי עתידה של הכלכלה הגלובלית ואני לא צופה שעשר השנים הבאות יהיו טובות במיוחד", אמר עוד אצ'מוגלו ל"כלכליסט" ב־2022. "ביבי, יחד עם סילביו ברלוסקוני האיטלקי החל ברקיחת השיטות שעליהן נשענו רבים אחרים מאוחר יותר, כמו מרין לה־פן ודונלד טראמפ. לכן אני בכלל לא מופתע שכך הוא פועל (מערבב בין אינפלציה ליוקר המחיה לצורך הקמפיין הפוליטי שניהל בבחירות הקודמות — א.פ.). ברור שהוא ימשוך את השיח לכיוונים האלה כי הרבה יותר קל למכור שלילי מאשר חיובי. הרבה יותר קשה לערוך רפורמות שמשמעותן ליצור מנצחים ומפסידים, שמחר עלולים להתנגד לך. ברור שגם ישראל ניצבת בנקודה קריטית שבה היא חייבת לחזק את המוסדות ולהחליט על כיוון המדיניות שלה. לא רק מדיניות החוץ, אלא דווקא ובעיקר מדיניות הפנים שלה, לרבות המדיניות הכלכלית", הסביר אז אצ'מוגלו.
לא בכדי, העבודה של שלושת החוקרים צוטטה כמעט בכל מכתב של כלכלנים שביקשו לצאת נגד ההפיכה המשטרית.
