ניתוחקטאר וארצות הברית פועלות לשחרור אירופה מהתלות בגז הרוסי
ניתוח
קטאר וארצות הברית פועלות לשחרור אירופה מהתלות בגז הרוסי
בצל פלישה אפשרית של רוסיה לאוקראינה, ארצות הברית מקדמת את הגדלת יצוא הגז הקטארי לאיחוד האירופי כדי לפצות על ניתוק צפוי מהמקורות הרוסיים. מגה־פרויקט קטארי להגדלת התפוקה יאפשר ביסוס האספקה ליבשת גם לטווח הארוך
ארצות הברית נערכת לעימות אפשרי מול רוסיה במקרה שזו תפלוש בקרוב לאוקראינה. לפי דיווחים שפורסמו בסוף השבוע האחרון, וושינגטון פתחה בדיאלוג עם קטאר, מיצואניות הגז הטבעי המובילות בעולם, כדי שתספק גז ליבשת האירופית במקרה שהאספקה מרוסיה תופחת או תיעצר.
השיחות אמורות לעלות הילוך עם ביקור מתוכנן של אמיר קטאר, שייח' תמים בן חמד א־ת'אני, בבית הלבן בהמשך החודש. הביקור צפוי לעגן את השינוי שעבר על קטאר במהלך השנה האחרונה. ממדינה שנחשבה שולית יחסית בימי ממשל טראמפ, בוודאי בהשוואה לסעודיה והאמירויות, היא הפכה לבעלת הברית הקרובה ביותר של ארצות הברית בעולם הערבי. הסיוע שהעניקה קטאר לארצות הברית לאחר הנסיגה הבהולה מאפגניסטן העלה את מניותיה עוד יותר, והגעתו של האמיר תהיה הפגישה הראשונה של הנשיא ג'ו ביידן עם מנהיג מהמפרץ מאז נכנס לתפקיד.
פוליטיזציה של הגז
קרוב לשליש ממשק האנרגיה של אירופה מבוסס על יבוא גז, כאשר צריכתו הכוללת מוערכת ב־550 מיליארד מ"ק בשנה. שוק זה נשלט על ידי מספר קטן של מקורות, כאשר רוסיה מובילה עם כ־30%־40%, ואחריה נורווגיה עם כ־15%, אלג'יריה, כ־8%, וקטאר כ־5%, כך לפי נתוני 2019. מרכיב הגז בשוק האנרגיה משתנה ממדינה למדינה, כאשר בהונגריה, סלובקיה, איטליה ואוסטריה יבוא הגז מהווה למעלה משליש מהתשומות.
הרצון של האירופאים לגוון את מקורות יבוא הגז מעבר לרוסיה לא נולד עם המשבר הנוכחי באוקראינה. בשנים האחרונות הפכה רוסיה את הגז למכשיר פוליטי ודאגה להפחית את הכמויות המסופקות בכל פעם שרצתה ללחוץ על אירופה בסוגיות מדיניות וכלכליות. אירופה מוצאת את עצמה בעמדת נחיתות כשהיא קרועה בין האסטרטגיה הפוליטית שלה להצר את צעדי רוסיה, בייחוד לאחר הסיפוח של חצי האי קרים בשנת 2014, לבין האינטרס הכלכלי בדמות גישה לגז הרוסי הזמין והזול יחסית.
בשיחות עם בכירי הממשל האמריקאי בשבועות האחרונים מנהיגי האיחוד האירופי הביעו חשש כי הטלת סנקציות חריפות על רוסיה עקב המשבר האוקראיני תגרום לנשיא ולדימיר פוטין להגיב בקיצוץ אספקת הגז לאירופה. זאת בעיצומו של החורף וברקע צפי להתאוששות כלכלית עם דעיכת גל האומיקרון.
בשנת 2011 גזפרום הרוסית הקימה את נורד סטרים 1, הצינור התת־ימי הארוך בעולם, האחראי כיום לכ־40% מהגז הטבעי המיוצא לאיחוד האירופי. צינור מקביל, נורד סטרים 2, שכבר הוקם, טרם קיבל את כל האישורים מגרמניה, ובאיחוד האירופי טוענים כי הפחתת הזרמת הגז מרוסיה בשנה שעברה נבעה מהרצון של הקרמלין ללחוץ על האיחוד לאשר את השקתו.
כשליש מהגז הרוסי המסופק לאירופה מגיע בצינורות העוברים באוקראינה, אולם לנוכח היחסים העכורים עם השכנה רוסיה, היא החלה לבנות בשני העשורים האחרונים צינורות עוקפים. כחלק מהמסלול עוקף אוקראינה, רוסיה מזרימה גז לאירופה באמצעות צינור יאמאל דרך בלארוס, ומשם לפולין ולגרמניה. גם טורקיה משמשת כנקודת מעבר לגז הרוסי באמצעות שני צינורות — טורק סטרים, החדש יותר, ובלו סטרים, העובר בים השחור. צינורות אלה הידקו את הקשרים בין מוסקבה לאנקרה.
שאלת השאלות היא אם קטאר תוכל בתוך זמן קצר יחסית למלא את החלל שתשאיר רוסיה בשוק האירופי במקרה שאספקת הגז ממנה תמשיך לרדת. קטאר היא אמנם אחת מיצרניות הגז הטבעי הנוזלי הגדולות בעולם, אך היא משווקת 75% ממנו למדינות אסיה, בדגש על סין, יפן ודרום קוריאה. באירופה, כאמור, הגז הקטארי מהווה רק כ־5% מהצריכה.
נתונים אלה מרמזים כי קטאר תתקשה בטווח המידי לענות על צורכי השוק האירופי, בהינתן התסריט הקיצוני של עצירת אספקת הגז מרוסיה. זה לא אומר שקטאר לא תוכל להסיט חלק מהתפוקה שלה לאירופה בשבועות הקרובים כדי לתת מענה נקודתי. כך למשל ב־2011, בעקבות צונאמי הרסני, קטאר הגבירה את אספקת הגז ליפן.
אך בהתבוננות לטווח הארוך, קטאר עשויה לנגוס בנתח של הגז הרוסי. קטאר נמצאת בעיצומו של מגה־פרויקט להרחבת כושר ייצור הגז וחיזוק צי המכליות. באוקטובר 2021 הודיעה חברת קטארגז על ההשקה הרשמית של פרויקט להקמת ארבעה קווי ייצור של גז טבעי נוזלי (גט"ן) בעיר התעשייה ראס לאפן. היעד הוא להעלות את כושר הייצור בכ־43%, מ־77 מיליון טונות בשנה ל־110 מיליון טונות בשנת 2027, מה שימצב אותה מחדש כיצואנית הגז הטבעי הגדולה בעולם.
בחודש שעבר התברגה ארצות הברית בצמרת עם כ־7.7 מיליון טונות, והקדימה את אוסטרליה וקטאר. האמריקאים גם הגבירו את קצב היצוא לאירופה כדי לנסות ולסייע לה להתמודד עם המצוקה ולהפחית מחירים. כיום, קטאר וארצות הברית מעוניינות לשתף פעולה, אך פרויקט הגברת התפוקה הקטארי יהווה אתגר לאמריקאים בשוק האירופי, מאחר שהקטארים יוכלו להציע כמויות גדולות ובמחיר נמוך יותר.
הרחבת התפוקה מתבצעת בהשקעה של כ־28 מיליארד דולר בשדה הצפוני הממוקם באזור החוף בצפון־מזרח מדינת המפרץ הקטנה. שדה זה, שהתגלה ב־1971, משותף לקטאר ולאיראן, אך האחרונה לא מצליחה לממש את העתודות עקב הסנקציות המוטלות עליה. עתודות השדה מוערכות ב־900 טריליון רגל מעוקבים (לשם השוואה, בשדה תמר הן מוערכות בכ־10 טריליון רגל מעוקבים), כמות המהווה כ־10% ממאגרי הגז הטבעי שהתגלו עד כה בעולם.
קטאר הגדילה את צי מכליות הגז שלה ל־74, ובכך מרוכזים בה כ־12% מהקיבולת העולמית להובלה ימית של גט"ן. במקביל להגדלת התפוקה, קטאר הציבה לעצמה יעד להעלות את מספר המכליות ל־100, מה שיאפשר לשנע גז לעוד יעדים, וכמובן גם ליבשת האירופית.
פתח לחוזים חדשים
כדי שקטאר תוכל להפוך לספקית מובילה של האיחוד האירופי, היא תצטרך להתגבר על מכשול משפטי. ב־2018, במסגרת השאיפה לאחד את שוק הגז של האיחוד, פתחו הרשויות האירופיות בחקירה נגד קטאר בחשד לחתימה על חוזים המגבילים את לקוחותיה למכור את הגז או להפנות עודפים לרוכשים אחרים. חקירה דומה נפתחה בעבר גם נגד גזפרום. לנוכח המצוקה הנוכחית בשוק הגז האירופי, ישנם רמזים לכך כי בריסל נכונה לפעול לסגירת החקירה נגד הקטארים.
נכון לעכשיו, כ־70% מכמות הגז שיתווספו לכושר הייצור של קטאר עדיין לא מעוגנים בחוזים חדשים, מה שמשאיר פתח לאירופה להתקשר עמה. מי שכבר פועלת להבטיח את זרם הגז מקטאר היא בריטניה, שהברקזיט אפשר לה לחתום על הסכם נפרד. ההסכם ארוך הטווח, שייכנס לתוקפו ב־2025 ויימשך 25 שנה, נועד להבטיח אספקה שוטפת לנוכח התחרות העזה מול אסיה ואירופה, ולמנוע משבר במשק האנרגיה, כמו זה שאירע בממלכה ב־2021.
דורון פסקין הוא מנהל חברת קונקורד המזה״ת
