קוריאה הדרומית: נמר אסייתי הנגוע באי־שיוויון קיצוני
קוריאה הדרומית: נמר אסייתי הנגוע באי־שיוויון קיצוני
יום לאחר דרמת המשטר הצבאי, המדינה שזינקה מעוני למעמד הכלכלה ה־12 בגודלה ממשיכה להתמודד עם פילוג פוליטי ופערים חברתיים מהגבוהים ב־OECD. בצל הניסיונות להדיח את הנשיא, צמיחת היצוא והתמ"ג נכנסה למגמת האטה
ברגע אחד קצר נשאב העולם שלשום לדרמה בקוריאה הדרומית. במדינה שמציגה כלפי חוץ חזות כמעט מושלמת, הכריז בחטף הנשיא יון סוק יאול על שלטון צבאי, מהלך כמותו לא ראתה המדינה זה למעלה מארבעה עשורים, רק כדי לסגת מהחלטתו שש שעות מאוחר יותר לנוכח לחצים מהאופוזיציה והקואליציה.
בעקבות המהלך הדרמטי, האופוזיציה קראה להתפטרותו של יון ואיגוד העובדים המוביל במדינה הכריז על שביתה ללא הגבלת זמן, עד אשר יתפטר בשל "המהלך הלא שפוי והאנטי־דמוקרטי". גם מפלגתו של יון, מפלגת כוח העם, תיארה את ניסיונו להשית ממשל צבאי כמהלך "טרגי" ודרשה כי המעורבים בכך יישאו בתוצאות.
הסערה הפוליטית היא סממן למדינה שמתמודדת עם מציאות פוליטית מפולגת, חברה מקוטבת וכלכלה שסובלת מאי־שיוויון קיצוני. ישנה סיבה טובה לכך שקוריאה הדרומית יצרה את סדרת הטלוויזיה "משחקי הדיונון", דרמת הישרדות דיסטופית שבה עניים עם חובות עתק משחקים משחקי ילדים עד המוות, להנאתו של מולטי־מיליונר סדיסט, כמו גם את הסרט "פרזיטים" על משפחה שמתגוררת במרתף, מנסה לשרוד באמצעות קיפול קופסאות פיצה, ובוחרת להתקדם בסולם החברתי על חשבון משפחה מיוחסת. המתח המעמדי במדינה הפך סממן מגדיר בשנים האחרונות, זאת ברקע פערי הכנסות עמוקים, כאילו מדובר בברזיל או דרום אפריקה, ולא בכלכלה קפיטליסטית עם תמ"ג שנתי של 1.76 טריליון דולר.
התפתחותה הכלכלית של קוריאה הדרומית היתה סביב "צ'בולים" ("משפחות עשירות"), תאגידים בבעלות קומץ משפחות חזקות. הצ'בולים נחשבו לאלו שחילצו את האומה מעוני קשה והובילו אותה לנס הצמיחה. זאת לאחר שבשנים שאחרי פרוץ מלחמת קוריאה ב־1951 עמדה ההכנסה השנתית לנפש על כ־82 דולר, פחות מכלכלות כמו גאנה או סנגל. הזינוק המרהיב משנות השישים ועד המשבר הפיננסי באסיה ב־1977 החל עם עלייתו לשלטון של הדיקטטור פארק צ'ונג־הי ב־1961. ב־1960-1988 חוותה המדינה צמיחה שנתית של כ־6.2% בתוצר לנפש, עד שהתבססה ככלכלה ה־12 בגודלה בעולם, אחת מארבעת הנמרים האסייתים, המכונה גם "הנס על נהר האן". היום, קוריאה הדרומית מובילה בייצור מוליכים למחצה, רכבים וסוללות ליתיום.
בה בעת, מאז המשבר בשנות התשעים החל אי־השיוויון במדינה להחמיר, וכיום, העשירון העליון מחזיק ב־43% מהכנסות המדינה. מגמה זו מיוחסת לצ'בולים — הגדול מביניהם סמסונג. צ'בולים, שנחשבים מופת של קפיטליזם מונופולי עתיר שחיתויות, אחראיים על כמעט מחצית מהתמ"ג, בעוד שהם מעסיקים רק כ־6% מהתושבים. לעסקים בינוניים וקטנים שאחראים על כ־80% מכוח העבודה, יש פחות כסף להשקיע בעובדים ובפיתוח, מה שחונק את החדשנות והצמיחה ותורם לפיריון נמוך. המצב הכלכלי פגע במבוגרים ובצעירים כאחד: כ־40% מהאזרחים הוותיקים חיים מתחת לקו העוני, שיעור עוני הקשישים הגבוה ב־OECD, בעוד שכ־22% מהצעירים מובטלים. הלחץ להצליח בחברה הקוריאנית גבוה, אך ההזדמנויות מוגבלות, מה שהוביל את קוריאה הדרומית לצמרת טבלת ההתאבדויות ב־OECD, 25 לכל 100 אלף איש (הממוצע ב־OECD עומד על 10.6), גורם המוות המוביל בקרב בני 39-10.
על רקע המצב הכלכלי הוחלף השלטון מספר פעמים בשני העשורים האחרונים. ב־2017, הממשל הציע פתרון לחלוקת ההכנסות הלא שיוויוניות בצורת העלאת שכר המינימום ב־16.4% ב־2018 וב־10.8% ב־2019. במקביל, הוא הגדיל את הוצאות הרווחה עם העלאת קצבאות הפנסיה והילדים והרחבת דמי האבטלה. בהתאם, ההוצאה הציבורית כאחוז מהתוצר עלתה מ־10.1% ב־2017 ל־12.3% ב־2019. בה בעת, אף שהשכר עלה, גם אי־השיוויון החמיר בעקבות זינוק במחירי הדיור, שכמעט והוכפלו.
הקורונה, מלחמת הסחר של ארצות הברית וסין והעלייה המהירה של סין בתעשיות כמו מוליכים למחצה, רכבים, סוללות ופלדה, שחקו את היתרון התחרותי של קוריאה הדרומית. אם ב־2012 העריך משרד המדע והטכנולוגיה של קוריאה הדרומית (KISTEP) כי היא מובילה ב־36 טכנולוגיות מפתח מתוך 120, הרי שב־2020 צנח הנתון לארבע. הכלכלה הדרום קוריאנית המשיכה לדשדש, אי־השיוויון בהכנסות החריף וכך גם חובות משקי הבית, שהם כיום מהגבוהים ב־OECD.
ב־2022 הוחלף הממשל שוב, ומונה הנשיא השמרן המכהן יון, בעברו תובע כללי. בחירתו סימלה את החזרה לגישת כלכלת החלחול, שכללה הפחתת מסים לחברות גדולות ולעשירים. בזמן שהכלכלה נמצאה כבר בנתיב של צמצום, הציג הממשל תקציב קטן במיוחד ל־2024 שכלל קיצוץ נוסף בהשקעות במחקר ופיתוח ותוכניות חברתיות. תקציב 2025 קוצץ גם הוא ביוזמת האופוזיציה המחזיקה ברוב בפרלמנט, מהלך שאותו הגדיר יון "עריצות פרלמנטרית". בנובמבר פרסם משרד הסחר נתוני יצוא מאכזבים, שהציגו עלייה שנתית של 1.4% ל־56.35 מיליארד דולר. מכירות המוליכים למחצה עלו ב־30.8%, הצמיחה החלשה ביותר ב־11 חודשים, בעוד שמכירות כלי הרכב נחלשו ב־13.6%, הירידה הגדולה ביותר מאז יוני 2020.
הצמיחה האטית בייצוא הובילה את המדינה תלויית הסחר לצמיחה אטית מהצפוי בתמ"ג, ובהתאם, הבנק המרכזי הוריד תחזיות. ב־2025 הצפי הוא לצמיחה של 1.9%, וב־2026, 1.8%. תחזיות אלו מביאות לראשונה את שיעור הצמיחה השנתי הממוצע בחמש שנות כהונת נשיא, אל מתחת ל־2%.
העתיד בטווח הבינוני נראה גם הוא מדכדך. שיעורי הילודה הם מהנמוכים ב־OECD, והזדקנות האוכלוסייה מבשרת רעות. לפי המכון לבריאות ורווחה, ב־2050 יהיה התמ"ג נמוך ב־28% לעומת 2022, זאת בשל התכווצות אוכלוסיית גיל העבודה בכ־35%. בעתיד המיידי, החשש הוא מפני ממשל טראמפ. מחקר של המכון הקוריאני למדיניות כלכלית בינלאומית (KIEP) מעריך כי מלחמת הסחר בין סין לארצות הברית תגרום למדינה להפסד של 22-42 מיליארד דולר ביצוא שנתי, המשתווה ל־0.5% או יותר בצמיחה. במקביל, טראמפ הכריז כי ישית את עלויות הנוכחות הצבאית של ארצות הברית במדינה, כ־10 מיליארד דולר בשנה, על קוריאה הדרומית. "אם הייתי שם עכשיו, הם היו משלמים לנו 10 מיליארד דולר בשנה", אמר באוקטובר. "ואתם יודעים מה? הם ישמחו לעשות את זה. קוריאה הדרומית היא מכונת כסף".
