החזית הירוקהאופנה זולה עולה ביוקר: סיפורי הבדים של הבגדים האקולוגיים
החזית הירוקה
אופנה זולה עולה ביוקר: סיפורי הבדים של הבגדים האקולוגיים
ענקיות האופנה מתהדרות בתוכניות של קיימות. אך דו"ח חדש של גרינפיס, שבדק את מידת המחויבות האקולוגית של תאגידי ענק כמו זארה, פריימרק ו־H&M, גילה שמלבד שיווק שקורץ למילניאלז אין מאחורי ההצהרות דבר: לא שימוש בחומרים פחות מזהמים, לא שקיפות בנוגע לשרשרת האספקה ולא העסקה הוגנת
בשנים האחרונות גילו תאגידי האופנה עולם חדש מופלא של מיתוג: "קיימות". בצרכנים הם מפצירים: "קנו את הפריטים מהקולקציה הירוקה שלנו, היא עשויה מחומרים ממוחזרים!", אך המציאות רחוקה מלהיות סביבתית.
דו"ח חדש של "גרינפיס" חושף את המניפולציות שתאגידי האופנה מפעילים על צרכנים, בזמן שהם מגבירים ייצור של אופנה מהירה ומזהמת, ולא מסוגלים למחזר בגדים.
סקרים מראים בעקביות כי מילניאלז מעדיפים להשקיע את כסף במוצרים שפחות פוגעים בסביבה, ומוכנים אף לשלם יותר. מותגי האופנה עטים על ההזדמנות ומפיצים בגדים עם תוויות שמבטיחות חומרים ממוחזרים ותוכניות מיחזור וקיימות בומבסטיות. אך בגרינפיס טוענים שזו רק טקטיקה שנועדה להסתיר את חוסר הפעולה הסביבתיות שלהם.
דו"ח גרינפיס בדק את הטענות לקיימות של 14 מותגים בקולקציות המוגדרות "ידידותיות לסביבה" או "אחראיות", "אקולוגיות" או מוּדעוֹת". לכל המותגים יש תוכניות בנושא אחריות סביבתית וחברתית ברמות שונות, ובמוקד הבדיקה עמדו בין היתר זארה, דקטלון, מנגו, פרימארק, H&M ועוד.
אף מותג לא הצטיין בבדיקה וכמעט כל מותגי הענק נותרו עם ציון שלילי. כך למשל, כל המותגים (מלבד חברת COOP), מציגים בדים העשויים מפלסטיק שמוחזר מבקבוקים כחומר "בר קיימא". אלא שפלסטיק אינו יכול להיות כזה שכן הוא לא מתכלה לעולם וגורם לנזק סביבתי ובריאותי. ובגדים העשויים מחלקיקי פלסטיק כמעט שאינם ניתנים למחזור ומושלכים לבסוף כאשפה לא מתכלה.
מרבית החברות (כמו בנטון, פריימרק, זארה, מנגו ו־C&A) לא מספקות מידע שמאפשר מעקב אחר שרשרת האספקה בתוויות המוצר או באתרי האינטרנט שלהן: האם נעשה שימוש בכימיקלים רבים בייצורם ועד כמה מפעל הייצור עומד בסטנדרטים סביבתיים או מעסיקים עובדים באופן הוגן.
מלבד המותג COOP, כל המותגים משתמשים בכימיקלים רעילים ובבדי פלסטיק המבוססים על נפט, ואף טומנים ידם בהרס של מערכות אקולוגיות ובתי גידול חשובים כמו יערות.
למנגו לדוגמה יש קולקציה בשם Committed (מחויבת). החברה מגדירה מוצר בר קיימא ככזה שרק 30% מהסיבים שלו מיוצרים בהליך פחות מזיק לסביבה. 50% מסיבי הבגדים הם סינתטיים, מתוכם 14% הם סיבי פלסטיק ממוחזרים, ככל הנראה מפסולת בקבוקים, אך אין שם יעד הפחתה של סיבי פלסטיק.
קולקציית Conscious (מודעות) של ענקית האופנה H&M אינה נוקבת בקריטריונים המשמשים לביסוס טענותיה לקיימות באתר החברה. מתוך 100% כותנת הקיימות ש־H&M מוכרת, כ־70% מאושרים לפי תקן הנחשב לחלש במיוחד (bci). החברה מתייחסת "לחידוש מודלים עסקיים", כך שיהיו סביבתיים יותר אך עד כה אין אינדיקציה להאטה במחזורי הייצור של מוצריה. H&M השתמשה בכלי להערכת חומרים באתר האינטרנט שלה אך זה הושהה לאחרונה לאחר שהרשויות בהולנד קבעו שמדובר בגרינווש.
גרינפיס לא היחידה שדולקת אחר תופעת הגרינווש בתעשיית האופנה. כך למשל, בדיקה שנערכה לאחרונה בנציבות האיחוד האירופית על טענות קיימות במגזר הטקסטיל, הבגדים והנעליים העלתה ש־39% מההצהרות האקולוגיות עלולות להיות שקריות או מטעות. מותגים גדולים כמו H&M ודקטלון נמצאו על ידי הרגולטורים כמי שהעלו טענות שקריות.
בעשור האחרון, הסיבה העיקרית לבעיית האופנה — המודל העסקי הליניארי התלוי בהיקפים הולכים וגדלים של אופנה מהירה וזולה — נותר ללא שינוי. זו ממשיכה לצמוח במהירות, ומעודדת את הצרכנים לרכוש שוב ושוב, גם כשאין צורך. ייצור הבגדים הוכפל מ־2000 ל־2014, כאשר אדם ממוצע קונה 60% יותר פריטי לבוש בכל שנה ומחזיק בהם למשך כחצי מהזמן. התוצאה של שיווק קולקציות "ירוקות" רק עלולה לדרבן צרכנים להעמיס על הארון עוד פריטים שאין בהם צורך, מתוך מחשבה שגויה שהם מזהמים פחות.
בגרינפיס מדגישים נקודה נוספת: תוכניות קיימות של חלק מהמותגים כלל אינם מפוקחים על ידי גוף חיצוני מהימן ומעניקים לעצמם תוויות ירוקות, ללא בדיקה, וללא רגולטור. לדברי מיטל פלג מזרחי, חוקרת אופנה וקיימות ממכללת תל חי ואוניברסיטת תל אביב, "נוצר שוק מאוד פרוץ. כל אחד יכול לקרוא לעצמו ירוק, ועמותות שעומדות מאחורי התוויות מקבלות תשלומים מחברות האופנה, מה שמעמיד את האמינות שלהן בסימן שאלה גדול".
מומחי קיימות מדגישים שהדרך האמיתית היחידה לגרום להצהרות של החברות לשקף מציאות ירוקה, היא להפחית את כמות הבגדים שהן מייצרות, שכן ההיקפים הגדלים הופכים את הבטחות החברות לבלתי אפשריות לקיום. תעשיית הטקסטיל אחראית ל־5%־10% מפליטת גזי החממה העולמית ורק צמצום נפח הבגדים המיוצרים יוריד את העלויות הסביבתיות, ויבלום את זרימת פסולת הבגדים לטבע ולמזבלות: בעולם כמות של משאית בגדים שנזרקו, נשרפת או מוטמנת בכל שנייה.
פלג מזרחי מסכמת: "אופנה מהירה לעולם לא תוכל להיות ירוקה ומקיימת. הבעיה המרכזית של תעשיית האופנה היא בדפוסי הצריכה שלנו, ולא במוצרי הצריכה. כלומר, הכמויות האדירות שחברות האופנה מייצרות, וצרכני האופנה צורכים. לצורך העניין ג'ינס יכול להיות מיוצר בתהליכים מופחתי מים וכימיקלים רעילים ועשוי מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים, אבל אם הג'ינס הזה נזרק תוך פחות משנה, כמו 85% מהבגדים, לא עשינו בזה כלום. הסיבה השנייה שאופנה מהירה לא תוכל לעולם להיות מקיימת היא תנאי ההעסקה של הפועלים. תעשיית האופנה היא לא רק מהתעשיות המזהמות בעולם, אלא גם מהמנצלות בעולם, כזו שנשענת בעיקר על ניצול של נשים וילדים. הכל מתוך חתירה למחיר הזול ככל האפשר".
