ניתוחפוליטיקה קטנה ואגו גדול גוררים מטה את כלכלת צרפת
ניתוח
פוליטיקה קטנה ואגו גדול גוררים מטה את כלכלת צרפת
ניסיון להעביר תקציב שכולל העלאת מסים והקטנת ההוצאה הציבורית הביא להחלפה השלישית של ראש ממשלה בתוך שנה. פילוסופית פוליטית לכלכליסט: "יש כאן אגו גדול, בעיקר של הנשיא מקרון, אבל גם של שותפיו הפוטנציאליים"
שיתוק פוליטי חסר תקדים גורר מטה את הכלכלה השנייה בגודלה אירופה. הגירעון של צרפת צפוי לעמוד השנה על 6.1%, יחס החוב־תוצר טיפס ל־112%, וניסיון להעביר תקציב שכולל העלאות מסים והפחתת הוצאות ממשלתיות נכשל, והביא להחלפה השלישית במספר של ראש ממשלה בתוך שנה אחת בלבד.
לא כך דמיין הנשיא עמנואל מקרון את כהונתו השנייה. בכהונתו הראשונה בשנים 2022-2017 התמודד מקרון עם מחאת האפודים הצהובים, שביתת ענק במחאה על רפורמה מתוכננת בפנסיה והתפרצות הקורונה. באפריל 2022 הוא נבחר לכהונה שנייה, הישג לא מבוטל עבור נשיא צרפתי.
יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי ופרישתה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל במהלך כהונתו הראשונה מיצבו את מקרון כמנהיג המשמעותי והמנוסה ביותר באירופה. אירוח האולימפיאדה וסיום שיקומה של קתדרלת נוטרדם אמורים היו להיות רגעי איחוד של האומה הצרפתית, ודאי שניים מרגעי השיא של מקרון, אך הם התקיימו על רקע משבר פוליטי מעמיק.
סיבה מרכזית להיחלשותו היא העברת שתי רפורמות שנויות במחלוקת, במערכות הפנסיה וההגירה. ההתנגדות הציבורית והפוליטית לרפורמה בפנסיה, שכללה את העלאת גיל הפרישה לנשים ל־64, היתה כה עזה, עד שכדי להעבירה נדרשה הפעלת סעיף חוקתי מיוחד (סעיף 49.3). זהו סעיף המאפשר לממשלה להעביר חקיקה שלא דרך הפרלמנט, כל עוד היא שורדת הצבעות אי־אמון ב־24 השעות שלאחר מכן. הממשלה שרדה אומנם על חודו של קול והרפורמה עברה, אך הפופולריות של מקרון שילמה מחיר כבד.
רפורמת הגירה בעייתית
רפורמת ההגירה של הנשיא, ששר הפנים הגדירה "טובה לטובים ורעה לרעים", היתה אמורה להיות רפורמה מאחדת, כזו שהימין והשמאל המתונים יתמכו בה, ושתצליח לבלום את התחזקות הימין הקיצוני, שחלק גדול מהפופולריות שלו נובע ממדיניות אנטי־הגירה שהוא מקדם.
בפועל, השמאל התנגד לרפורמה, וכך גם כרבע ממפלגת המרכז של מקרון עצמו. דווקא הימין הקיצוני העניק לה חיבוק דוב, והמועצה החוקתית ביטלה רבים מהסעיפים השנויים במחלוקת, כמו הקשחת התנאים לאיחוד משפחות. מקרון נותר עם רפורמה חלקית, שפגעה עוד יותר בפופולריות שלו, ולא הצליחה לבלום את התחזקות הימין הקיצוני. בניסיון לייצר מומנטום חיובי בכהונתו השנייה, ולאחר העברת הרפורמות, החליט מקרון לרענן את השורות, ובתחילת השנה התפטרה לבקשתו ראשת הממשלה אליזבת בורן.
המשטר בצרפת הוא נשיאותי למחצה: ראש המדינה הוא הנשיא, שנבחר בידי העם, אך הוא חולק את הסמכות הביצועית עם ראש הממשלה, שנבחר בידי הנשיא. בהיעדר מקבילה מדויקת בישראל, ניתן להגדירו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עם סמכויות רחבות בניהול מדיניות הפנים.
לכן, מקרון קיווה שהתפטרותה של בורן, שהיתה אחראית על קידום ויישום הרפורמות השנויות במחלוקת, תסייע לממשלתו לצבור פופולריות מחדש. במקומה מינה מקרון את גבריאל אטאל (34), ראש הממשלה הצעיר בתולדות צרפת וגם ההומו המוצהר הראשון.
אבל מהר מאוד התנפצה תקוותו לרסיסים: ביוני התקיימו בחירות לפרלמנט האירופי, בהן מפלגת הימין הקיצוני של מרין לה־פן זכתה בהישג היסטורי של כ־32% מקולות הצרפתים. אומנם לבחירות לא היתה השלכה ישירה על הפרלמנט, אך מקרון ביקש לזכות מחדש באמון העם והודיע על בחירות בזק לאסיפה הלאומית, הבית התחתון, שאחראי על חקיקת חוקים ועל בסיס הרכבו מוקמת ממשלה.
שיתופי פעולה בין גוש מפלגות השמאל למפלגתו של מקרון ולמפלגות הימין המתון מנעו מהימין הקיצוני לנצח בבחירות, אך מפלגת המרכז של מקרון נכשלה, ונוצר מצב תקדימי שבו אף אחד משלושת הגושים הפוליטיים המרכזיים אינו גדול מספיק כדי להרכיב ממשלה. בשונה מישראל, שרגילה ליצירת שיתופי פעולה כדי לבנות קואליציה, בצרפת מדובר במצב חריג מאוד.
בעקבות תוצאות הבחירות, ראש הממשלה גבריאל אטאל התפטר, ומקרון עמד בפני משימה מאתגרת במיוחד: למצוא ראש ממשלה שייתמך בידי רוב בפרלמנט, כאשר לאור היחלשות מפלגתו, הציפייה היתה שימונה, לראשונה מאז 1997, ראש ממשלה שאינו משתייך למפלגתו של הנשיא. גוש מפלגות השמאל, שזכה במרב הקולות, ציפה שמקרון ימנה נציג מטעמו.
"לצרפת אין מסורת יציבה של ממשלות מיעוט", מסבירה ל"כלכליסט" ד"ר אנה ז'לינסקה, פילוסופית פוליטית מאוניברסיטת לורן בצרפת. "מאז כינונה של הרפובליקה החמישית ב־1958, היו רק שש ממשלות ללא רוב ברור, כאשר מחציתן הוקמו מאז תחילת כהונתו השנייה של מקרון ב־2022".
"דמות צללים בפוליטיקה"
מקרון ניהול מו"מ של כ־50 ימים, התקופה הממושכת ביותר שבה התנהלה צרפת ללא ראש ממשלה מוסכם. בתחילת ספטמבר הוא מינה לתפקיד את מישל ברנייה, שאותו ז'לינסקה מגדירה "דמות צללים בפוליטיקה הצרפתית והאירופית שמזוהה עם הימין המתון". ברנייה הוביל את המו"מ מטעם האיחוד האירופי על הברקזיט, מה שעורר תקווה שיצליח לגשר גם על הפערים הפוליטיים.
האתגר הגדול ביותר שעמד בפניו הוא גיבוש תקציב מרסן ל־2025 — כזה שיאפשר לצרפת להתחיל לצמצם את הגירעון. ברנייה הציג תקציב שכלל קיצוץ של כ־40 מיליארד יורו בהוצאות הממשלה והעלאת מסים בהיקף של כ־20 מיליארד יורו — מה שאמור היה לאפשר לסיים את 2025 עם גירעון של כ־5%.
אך ברנייה לא הצליח לגייס רוב. הוא העביר את התקציב באמצעות שימוש בסעיף 49.3 (הסעיף שבו השתמש מקרון כדי להעביר את רפורמת הפנסיה). מפלגות השמאל הגישו הצעת אי־אמון, הימין הקיצוני תמך, ולראשונה מאז 1962 ממשלה בצרפת נפלה בהצבעת אי־אמון, וברנייה זכה בתואר המפוקפק של ראש הממשלה עם הכהונה הקצרה ביותר.
המשבר הפוליטי המסלים בצרפת חלחל לשווקים הפיננסיים: לראשונה בהיסטוריה, תשואות האג"ח הממשלתיות לעשור השתוו לאלה של יוון, בעברה חדלת פירעון. סוכנות דירוג האשראי מודי'ס הורידה את הדירוג של צרפת ל־-AA, ובכך יישרה קו עם S&P ופיץ', שביצעו הפחתה באביב האחרון.
בשבוע שעבר מינה מקרון לתפקיד ראש הממשלה את פרנסואה ביירו, בעבר מועמד לנשיאות שכיהן כשר החינוך וכשר המשפטים בממשלות קודמות, אך אין כל ודאות שיצליח היכן שברנייה נכשל. "ביירו הוא דמות שייצגה במשך שנים את המרכז־ימין המתון, אבל כיום הוא נראה כשייך לתקופה אחרת", אומרת ז'לינסקה. "לכן, הבחירה בו מפתיעה מאוד. חזרתו למרכז הבמה הפוליטית מזכירה סיבוב הופעות של אמנים שאנו זוכרים, אולי אפילו מחבבים, אבל לא בהכרח מסיבות חיוביות. ביירו תמיד אהב להיות במרכז תשומת הלב. גם השמאל וגם הימין הקיצוני רואים בו דמות הרחוקה ככל האפשר מתוצאות הבחירות. לכן, כל ממשלה שתוקם תהיה שברירית, ורוב הסיכויים שתוגש הצעת אי־אמון מיד לאחר הקמת הממשלה החדשה".
ללא הגעה להסכמות על התקציב, הממשלה יכולה לקדם תקציב המשכי, שיתבסס על תקציב 2024, אך לא יוכל לכלול שינויים משמעותיים. אם גם ביירו ייכשל, האפשרויות שעומדות בפני צרפת מוגבלות: החוק מונע הליכה לבחירות נוספות בשנה שלאחר פיזור הפרלמנט, כך שהרכבו לא יכול להשתנות עד יולי 2025.
"אומנם השמאל מערים קשיים, והצעותיו לאיוש תפקיד ראש הממשלה כאילו נועדו מראש להידחות, אך העובדה שהנשיא מקרון לא מינה ראש ממשלה מגוש השמאל, שזכה לניצחון יחסי בבחירות, מעוררת קושי אמיתי להבין את המהלך אחרת מאשר כהכחשת הדמוקרטיה", מציינת ז'לינסקה. "אם גם ביירו ייכשל, על מקרון למנות ראש ממשלה מהשמאל".
גרמניה במצב דומה
בצרפת יש גם מי שקוראים למקרון, שיסיים את כהונתו ב־2027 (בצרפת לא ניתן להמשיך לכהונה שלישית ברציפות), להתפטר. "הקריאות האלו לא נתפסות כרציניות בשלב הזה", אומרת ז'לינסקה. "זה צעד שיגביר את חוסר היציבות, ויפגע עוד יותר בכלכלה".
לצד השיתוק בצרפת, גם גרמניה נקלעה למצב דומה, לאחר שממשלתו של הקנצלר אולף שולץ התפרקה בשבוע שעבר בעקבות הצבעת אי־אמון (ששולץ עצמו יזם). "המצב השברירי של הממשלות בגרמניה ובצרפת מעורר דאגה, ודאי נוכח חזרתו של טראמפ. אבל אלו הן בעיות שונות מאוד: במקרה של גרמניה, מדובר במחלוקת אמיתית לגבי התקציב בפרט, והמדיניות הכלכלית של המדינה בכלל. במקרה של צרפת המצב אחר ונובע מפוליטיקה קטנה ואגו גדול — בעיקר של מקרון, אבל גם של שותפיו הפוטנציאליים. לכן, המשבר הצרפתי מדאיג יותר לגבי עתיד המדינה, שכן הוא מחליש עוד יותר את האמון בדמוקרטיה", מסכמת ז'לינסקה.
