קרן המטבע: עלייה ברווחי התאגידים מתדלקת את האינפלציה
קרן המטבע: עלייה ברווחי התאגידים מתדלקת את האינפלציה
לעומת שכר העובדים שירד ב־2% ברבעון הראשון של 2023, רווחי התאגידים טיפסו והיו אחראיים לכמעט מחצית מעליות המחירים באירופה. בכיר בבנק האירופי המרכזי: "יצרנים העלו מחירים מעבר למה שהיה נחוץ כדי להתמודד עם התייקרות עלויות"
עליית רווחי התאגידים אחראית לכמעט מחצית מהעלייה באינפלציה באירופה בשנתיים האחרונות — כך קובעת קרן המטבע העולמית (IMF) במסמך שפורסם השבוע. לפי ה־IMF, העלאות המחירים של החברות היו משמעותיות יותר מהתייקרות האנרגיה המיובאת בתדלוק האינפלציה ביבשת, שהגיעה באוקטובר האחרון לשיא של 10.6%.
היום מעריכים בקרן המטבע, כי האינפלציה הגבוהה שנרשמה עד כה משקפת בעיקר רווחים גבוהים יותר, שמהווים 45% מעליות המחירים מתחילת 2022. עלויות היבוא היוו כ־40% מהאינפלציה, בעוד שעלויות העבודה היוו 25%.
לפי ה־IMF, ברבעון הראשון של 2023, רווחי התאגידים היו גבוהים ב־1% לעומת הרווחים לפני פרוץ מגפת הקורונה. במקביל, שכרם של העובדים היה נמוך ב־2% לעומת התקופה שקדמה למגפה. המשמעות היא, כי רווחי התאגידים נהנו מהגנה טובה יותר מפני עליות מחירי האנרגיה ועלויות יבוא שונות, לעומת שכר העובדים. הבדלים אלו יכולים להסביר מדוע פרצו בחודשים האחרונים שביתות ומחאות ברחבי אירופה בדרישה להעלאות שכר. בין היתר, בבלגיה שבתו עובדי שלושת האיגודים הגדולים במדינה, בגרמניה שבתו עובדי חברות הרכבות ונמלי התעופה באחד משיבושי העבודה הגדולים ביותר במדינה זה עשרות שנים, ואילו בצרפת השביתו עובדים את בתי הזיקוק ותחנות הדלק.
בחודשים האחרונים זכו הנתונים הללו למספר כינויים לא מחמיאים. החל בגרסה התקינה פוליטית: אינפלציה מונעת רווחים, דרך הגרסה האקדמית: אינפלציית מוכרים ואינפלציה מונעת תירוצים (של התאגידים המסבירים מדוע הם "חייבים להעלות מחירים"), ועד אינפלציה מונעת תאוות בצע (Greedflation). כל אלו גורסים כי בעיות יוקר המחיה הנוכחיות לא יכולות להיות מוסברות בפשטנות כ"שוק עבודה חם מדי", בעיות של היצע־ביקוש או שיבושים בשרשראות האספקה. ההסבר הנכון יותר הוא הצטברות יוצאת דופן של אירועים חריגים, שאפשרה לשורה של תאגידים הפועלים בריכוזיות גבוהה יחסית להעלות מחירים יותר מהנדרש, כדי להגיב לאירועים, תוך שימוש בכותרות על אינפלציה כדי להגדיל רווחים.
מאז שלהי 2021 נרשמו רמות אינפלציה גבוהות ברחבי העולם, כמותן לא נראו עשרות שנים, בין השאר בארה"ב, אירופה, בריטניה וגם בישראל. תחילה יוחסה התופעה לשיבושים שנבעו מהמגפה, אחר כך הוטלה האשמה על הפלישה הרוסית לאוקראינה ועליית מחירי האנרגיה. בהתאם, החלו בנקים מרכזיים להעלות באגרסיביות את הריביות. אלו הניחו שהבעיה הכלכלית הבסיסית היא שוק עבודה הדוק, שגורם לעלייה בשכר ולעליית מחירים בתגובה. לפיכך, העלאות ריבית נחוצות כדי להאט את אינפלציית עלויות השכר. אך תיאוריה זו הולכת ונשחקת לנוכח מחקרים מרובים שמצביעים על מקורות אחרים.
לפי המכון לחקר מדיניות ציבורית (IPPR), רווחי התאגידים זינקו ב־34% נכון לסוף 2021 בהשוואה לרמות שקדמו למגפה, כאשר כמעט כל העלייה הזו הגיעה מ־25 חברות בלבד. "בעוד שמשפחות נאבקות כדי לשרוד, חלק מהחברות ממשיכות להרוויח יותר מהעלאות המחירים הללו", כתבו מחברי הדו"ח. "הגיע הזמן שקובעי המדיניות יסתכלו על 'תאוות בצע' ויתעדפו ריסון רווחי תאגידים במקום להאשים את שכר העובדים בהגברת האינפלציה".
המכון למדיניות כלכלית (EPI) פרסם מחקר שמצא כי "רווחי החברות תרמו באופן לא פרופורציונלי לאינפלציה". באותו מחקר צויין שניתן לייחס יותר ממחצית עליות המחירים של החברות מתחילת המגפה "לשולי רווח שמנים יותר, כאשר עלויות העבודה תורמות פחות מ־8% מהעלייה הזו". את המצב סיכמו המחברים בפשטות: "זה לא נורמלי". מחקר שפרסם בחודש מרץ האיגוד המקצועי Unite, הראה כי עבור 350 החברות הגדולות הנסחרות בבורסת לונדון, "שולי הרווח במחצית הראשונה של 2022 היו גבוהים ב־89% לעומת התקופה המקבילה ב־2019".
תפיסה זו הולכת ומתבססת גם בקרב קובעי המדיניות והרגולטורים. בפברואר, פקידי הבנק המרכזי האירופי (ECB) נועדו בפינלנד, שם דנו בכך שרווחי התאגידים מוסיפים לגדול, עולים על קצב הצמיחה בשכר, וזאת רק בשל יכולתם של התאגידים לקבוע מחירים. חברת מועצת המנהלים איזבל שנבל ציינה כי עבור גוש היורו, "בממוצע, רווחי התאגידים היו תורם מרכזי לאינפלציה המקומית, מעל לתרומתם ההיסטורית". חבר דירקטוריון אחר, פאביו פאנטה, אמר כי "חלק מהיצרנים ניצלו את אי־הוודאות שנוצרה כתוצאה מאינפלציה גבוהה ותנודתית ואי־התאמה בין היצע וביקוש, כדי להגדיל את המרווחים שלהם, והעלו מחירים מעבר למה שהיה נחוץ להתמודדות עם התייקרות עלויות".
בארצות הברית, ראש המועצה הלאומית לכלכלה של הנשיא ג'ו ביידן, לשעבר סגנית יו"ר הפד, לייל בריינארד, אמרה בינואר כי "נראה שהשכר איננו מניע את האינפלציה בספירלת מחירי שכר בסגנון שנות ה־70", וכי נראה שדווקא עליות מחירים של קמעונאיות יוצרות "ספירלת מחיר־מחיר" (price price spiral).
מתי יודעים כי הרעיון איננו רק נחלתם של חבורת כלכלנים שמאלנים או תיאוריית קונספירציה של פוליטיקאים סוציאליסטים? כשבנובמבר שעבר כתב הכלכלן הראשי של מחלקת ניהול העושר של UBS, פול דונובן, כי "אינפלציית המחירים של היום היא יותר תוצר של רווחים מאשר של שכר", והוסיף שהיא אינה נגרמת מחוסר איזון של היצע וביקוש, אלא מתרחשת כאשר "חברות מסויימות מפיצות סיפור שמשכנע את הלקוחות כי עליות המחירים הן 'הוגנות', כאשר למעשה הן מסוות את הרחבת שולי הרווח".
אם אלה הן הסיבות המהותיות לאינפלציה, העלאות ריבית לא יטפלו בבעיה. הרווחים, ולא השכר, הם הרכיב שיש לשלוט בו, בין השאר באמצעות מס רווחים עודפים ופיקוח זמני על מחירים.
