הביטקוין זולל את החשמל הירוק באיסלנד, והמדינה תעדיף גידולי תירס
הביטקוין זולל את החשמל הירוק באיסלנד, והמדינה תעדיף גידולי תירס
כורי מטבע הקריפטו הגיעו לאיסלנד בחיפוש אחר חשמל זול במדינה שנהנית מיציבות פוליטית ושפע יחסי של אנרגיה. כעת הם צפויים לקשיים בגלל תוכנית הממשלה להגדיל את הביטחון התזונתי ולרתום יותר תשתיות חשמל לרווחת התושבים
בזמן שמחירי הביטקוין מזנקים, באיסלנד מעדיפים לצמצם את כריית המטבע ולהשקיע בגידולי תירס למען ביטחון תזונתי. "ביטקוין הוא בעיה בכל העולם", אמרה ראשת הממשלה קתרין יקובסדוטיר ל"פייננשל טיימס" בסוף השבוע האחרון. "אבל באיסלנד, מרכזי הנתונים משתמשים בחלק ניכר מהאנרגיה הירוקה שלנו".
מרכזי הנתונים, שתעשיית כריית הביטקוין היא תת־קטגוריה בהם, צורכים 30% יותר אנרגיה מכלל משקי הבית. עול זה הפך מכביד בשנים האחרונות בזמן שאיסלנד, שאוכלוסייתה מונה כ־382 אלף תושבים, מעוניינת להישען פחות על יבוא תוצרת חקלאית ושואפת להגיע לניטרליות פחמן. "ביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים, שמשתמשים בהרבה מהאנרגיה שלנו, אינם חלק מהמשימה הזו. באיסלנד נסמכים מאוד על תירס מיובא, חשוב גם לגדל משהו בעצמנו", ציינה יקובסדוטיר, והוסיפה כי העצמאות חשובה בשל ההפרעות המתמשכות בשרשראות האספקה, זאת גם ברקע שביתות החקלאים באירופה.
איסלנד היא יצרנית החשמל הגדולה בעולם לנפש. בה בעת, חברות הכרייה מנצלות חשמל כה רב במדינה, עד כי מפעלי עיבוד דגים, תעשייה מובילה, נאלצו בשלושת החורפים האחרונים להפעיל גנרטורים על בסיס נפט ודיזל. המחסור הזה הפנה את תשומת הלב הציבורית אל תעשייה עתירת אנרגיה, שלכאורה תורמת מעט לתמ"ג — כריית ביטקוין. מאז 2018, הכורים במדינה עקפו את צריכת החשמל של משקי הבית, כאשר לפי Hashrate Index, בפברואר שעבר הפכה איסלנד למדינה שמספקת את כמות האנרגיה הגבוהה ביותר לנפש בתעשיית הקריפטו. עם זאת, היא אחראית רק על כ־1.3% מכלל האנרגיה בתעשייה, הרחק מהראשונה, ארצות הברית, שמספקת כ־38%.
רשת התשלומים של מטבעות הקריפטו משתמשת בשיטה המכונה proof of work לאימות עסקאות ורישומן בפנקס ציבורי. הליך זה מתרחש כתחרות שבמסגרתה נוצרת חידה, ויריבים מנסים לנחש את פתרונה באמצעות מחשבים ייעודיים. הפותר מאשש את העסקאות ומתוגמל בביטקוין חדש. ככל שמחיר הביטקוין עולה, כך עולה התמריץ לנצח, וככל שיריב משיג לעצמו יותר כוח חישוב, כך הוא מגדיל את סיכוייו לפתור ראשון את החידה.
אך ככל שיש יותר מחשבים, התחרות גם צורכת יותר חשמל, וככל שמחיר הקריפטו עולה, התחרות גוברת וצריכת החשמל עולה. לפי מדד צריכת החשמל של אוניברסיטת קיימברידג' (CBECI), בשנה החולפת, כריית ביטקוין צרכה חשמל כמו 167 מדינות. משום שמדובר בתעשייה זוללת אנרגיה והון, כורים מחפשים אזורים חסכוניים לחוות השרתים. סין היתה מובילה עולמית, ובשיאה, בשלהי 2020, סיפקה שני שלישים מהחשמל הנדרש לתמוך בשוק. זמן קצר אחר כך נאסרה בה פעילות הכורים, ורבים מצאו עצמם באיסלנד. זאת בשל שפע יחסי של אנרגיה, מערכת פוליטית יציבה ויכולת להשיג חוזים ארוכי טווח.
הכורים לא מצאו את עצמם שם במקרה. בעשור האחרון איסלנד ניסתה למשוך חברות טכנולוגיה ואף יצאה בסלוגן The coolest location for data centers. הכוונה היתה למשוך חברות כמו יבמ, פייסבוק ואפל, שמרכזי הנתונים שלהן נמצאים במדינות כמו שבדיה ודנמרק. אך בשונה מהן, לאיסלנד מגבלת קישוריות עם אירופה וארצות הברית, ומאות קילומטרים של אוקיינוסים שמפרידים בינה לבינן מחוברים באמצעות שלושה כבלים, כמות לא מספקת כדי להיות שחקן מהותי בשוק.
לחברות הקריפטו שנואשות לחשמל זול זה לא הפריע. בתחילה עסקים אלו התקבלו בברכה משום שהזרימו הון ויצרו מקומות עבודה. עבור תעשיית הקריפטו הפכה איסלנד, שמייצרת ומשתמשת בעיקר באנרגיה מתחדשת, דוגמה ומופת. אך ככל שמדינות החלו לאסור על כורים לפעול בשטחן, כך גברו הלחץ על המערכות האיסלנדיות והביקורת נגד פעילות הכורים. כעת נראה כי הממשלה בחרה לקדם את רווחת תושביה על פני המערכת הפיננסית המזהמת.
