קפיטליזם 3.0ההוריקן והנפט בטנגו הרסני
קפיטליזם 3.0
ההוריקן והנפט בטנגו הרסני
דליפת נפט סודית מול חופי לואיזיאנה, שעושה את דרכה לעומק מפרץ מקסיקו, חושפת קשר מעגלי בין השימוש בדלקי מאובנים לבין נזקי אקלים. שריפת דלקים כבר ידועה כגורם מרכזי להתחממות הגלובלית שמובילה לאסונות כמו ריבוי הוריקנים, אלא שכעת חוקרים סבורים כי מה שפגע בתשתיות ההולכה ושחרר גזי חממה הוא לא אחר מהוריקן איידה בעצמו
זה נראה כמו נהר אפרפר וארוך שמזדחל לאורך המים הכהים של מפרץ מקסיקו, מול חופי לואיזיאנה. מתחיל בסמוך לחוף, מתפתל כנחש לאורך 16 ק"מ לפחות, עושה את דרכו לעומק המפרץ, פעמים מתפצל לזרם משני אחד או יותר. הנהר הזה הוא לא נהר כלל. הוא דליפת נפט סודית שהחלה להתפשט במי המפרץ, אחת מהתוצאות של הוריקן איידה שריסק את החוף המזרחי של ארצות הברית ועדות נוספת לקשר ההדוק, המעוות והאירוני לעתים בין משבר האקלים לדלקי מאובנים, וההשפעה ההדדית שיש להם זה על זה.
לפי דיווח של “הניו יורק טיימס”, צוותי ניקיון פרטיים עומלים על בלימת הדליפה והתפשטותה, אך הגורם שאחראי לה טרם דיווח על כך רשמית, ואם דיווח לגורמים רשמיים — הם לא מיהרו להפוך את הדיווח לפומבי. הסיבה שהציבור בכלל יודע על הדליפה היא ניתוח עצמאי שביצע ג'ון סקוט־ריילטון, חוקר בכיר במכון סיטיזן לאב של אוניברסיטת טורונטו, שזיהה את הדליפה באמצעות צילומי לוויין. הדליפה, למעשה חמש דליפות ממקורות נפרדים, עדיין לא נבלמה לחלוטין אף שהחלה כנראה בסוף אוגוסט. "יש מספר רב של דליפות שמתאחדות ונעות, כולן בקרבות נתיב ההוריקן", הוא אמר בריאיון ל"כלכליסט". "התמונה שמתגבשת היא של אזור מועד לסיכונים מאירועי אקלים שונים".
לדבריו, הוא מצא את הדליפות מכיוון שהתעניין בהשפעה האפשרית שהיתה להוריקן איידה על הזיהום הסביבתי. "NOAA (מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי של ארצות הברית, ע"כ) הנגישו תמונות לוויין באיכות גבוהה", הוא סיפר. "התחלתי לסרוק אותן, וכן תמונות לוויין של חברת Planet Labs, כדי לדעת אם יש משהו מעניין שקורה שם. התמקדתי בהתחלה בתמונות של מתקנים על הקרקע, מזקקות ומבנים אחרים שמאחסנים כימיקלים או חומרים מזהמים אחרים. זיהיתי הרבה דברים, רבים מהם קרוב לסכרים, ואז בחנתי נמל שירות גדול בלואיזינה, וכשסרקתי מה קורה במים שממזרח לו מצאתי דליפת נפט. השתמשתי במוצרי זיהוי תמונה שונים כדי להרכיב את הכל ביחד ולהבין מה קורה".
ומה שקורה הוא דליפת נפט משמעותית, שהחלה להתפשט אחרי שעברה איידה באזור. "כשבחנתי מפות ימיות בחנתי גם מיקומי ספינות, וזהיתי ספינה שמנקה את המים. החברה שאחראית לדליפה מודעת לזה, אבל היא לא דיווחה על כך", אמר סקוט־ריילטון.
גם מקור הדליפה אינו ברור לחלוטין, אך לסקוט־ריילטון יש הערכה מבוססת: "מקור הדליפה הוא אולי מתחתית הים. החלק הזה של המפרץ עמוס בצינורות נפט. יש תפוקת נפט משמעותית באזור בגלל פעילות נרחבת של קידוח ימי, שמתבצע מתחת לפני המים. בקרבת האזור שבו זיהיתי את המקור יש כמה צינורות. יש במפרץ 29 אלף ק”מ של צינורות נטושים, שהממשלה במקרים מסוימים מאפשרת להם להישאר בלי שעברו ניקיון. ההוריקן עבר מעל אזור רדוד יחסית, ויש שם צינורות נטושים במצב תחזוקה מפוקפק".
גורמים אפשריים אחרים הם אסדות קידות ימיות או מזקקות נפט שנמצאות בסמוך לחוף וסבלו מהצפות ונזקים משמעותיים בעקבות ההוריקן. מכיוון שלדליפה יש כמה מקורות נפרדים, ייתכן מאוד שיש יותר מגורם אחד שהוביל לדליפה. עם זאת, הקשר המשותף בין כולם הוא הוריקן איידה.
קרובים לצלחת
סקוט־ריילטון פנה עם הממצאים שלו ל”ניו יורק טיימס”, שבאמצעות בחינה של מידע על תנועת ספינות וראיונות עם גורמים מקומיים ואחרים אישר את קיומה של הדליפה ואת המאמצים שכבר מתקיימים לניקיונה. לוטננט ג'ון אדוארדס ממשמר החופים של ארצות הברית אמר לעיתון שמקור הדליפה הוא כנראה צינור שהוביל נפט לא מזוקק, שנמצא בבעלות חברת דלקי המאובנים הטקסנית Talos Energy. לדבריו, ספינת ניקיון שנשכרה על ידי טאלוס פועלת בקרבת הדליפה.
בחברה הכחישו קשר לדליפה, ואמרו ל”ניו יורק טיימס” שצוללנים שלה מצאו צינור שבור בקוטר 30.5 ס"מ, שלא נמצא בבעלותה ושהוזז ממיקומו המקורי. לדברי טאלוס, באזור יש גם שני ציונורות נטושים קטנים יותר.
סקוט־ריילטון לא ממהר לקבל את הדברים כפשוטם. "באזורים שבהם יש פעילות גבוהה של תעשיית הנפט, יש לתעשייה שליטה רבה ויחסים קרובים עם חלקים שונים של ממשל", הוא הסביר את חוסר הוודאות הרב סביב הדליפה ומקורה. "פעילות אזרחים היא לפעמים נחוצה כדי לוודא שסיפורים כאלו לא נקברים. זה מקרה מעניין, שמצביע על העובדה שיש דברים סביבתיים שמתרחשים במפרץ, ושאנשים לא תמיד מודעים להם. זה אזור מאוד מגוון מבחינה ביולוגית, אבל יש בו גם הרבה מפעלי כימיקלים ותפוקת נפט גדולה. פעילי סביבה מרגישים את ההשפעות של כל זה".
הדליפה שחשף סקוט־ריילטון מדגישה את הקשר העמוק, המעוות לעתים, בין דלקי מאובנים למשבר האקלים. שריפת דלקי מאובנים היא המקור המרכזי לעליית הריכוז של גזי חממה באטמוספירה ולהתחממות גלובלית שמביאה למשבר האקלים. אחת ההשפעות המזוהות ביותר עם משבר האקלים היא עלייה בתדירות ובעוצמה של אירועי קיצון כמו הוריקנים. אף שקשה לקשור אירוע בודד ישירות למשבר האקלים, מדענים רבים יסכימו עם ההנחה שהמשבר העלה בצורה ניכרת את הסבירות להתרחשות של אירוע הרסני כמו הוריקן איידה. והנה, מגיע ההוריקן ומייצר נזק סביבתי נרחב באמצעות הרס התשתיות שהביאו להתרחשותו.
לא האחרון
הוריקן איידה לא יהיה אירוע הקיצון ההרסני האחרון שיעבור במפרץ מקסיקו, לא האחרון שיסכן ויפגע בתשתיות דלקי מאובנים, יוסיף ויעצים את הפגיעה היום־יומית שלהם בעולם.
המקרה הזה — אירוע בודד בשורה של אירועי אקלים חריפים שליוו אותנו בחודשים האחרונים, וכללו גלי חום קטלניים במערב ארצות הברית ובקנדה, שיטפונות פתע נרחבים באירופה, ושריפות ענק ברחבי העולם, כולל בסיביר — ממחיש היטב את הצורך לפעול במהירות כדי להפסיק את השימוש בדלקי מאובנים. לא רק כדי לצמצם ככל האפשר את פליטות גזי החממה, שנמשכות עדיין בעצמה ומחריפות את המשבר, אלא גם כדי לצמצם את הסיכונים ההולכים וגוברים שיכולים להיגרם מפגיעה אפשרית בתשתיות אלו.