ניתוחהנסיגה מאפגניסטן: הזדמנות לסין לאגור עוד מתכות נדירות
ניתוח
הנסיגה מאפגניסטן: הזדמנות לסין לאגור עוד מתכות נדירות
שעות ספורות אחרי השתלטות הטליבאן, משרד החוץ הסיני כבר אותת שפניו ל"שיתוף פעולה ידידותי". האטרקציה המרכזית: מתכות נדירות בשווי טריליוני דולרים החיוניות למגוון תעשיות, מאלקטרוניקה ועד רכב
הטבע סולד מוואקום. כל ריק שואף להתמלא בחומר, להחזיר את האיזון שאבד זה מכבר. זה פשוט טבע הדברים.
ולא רק הטבע. גם הזירה המדינית־פוליטית בינלאומית סולדת מוואקום. אם יצא גורם אחד מהתמונה, גורם אחר מיד ייכנס לנעליו. באפגניסטן יש עכשיו ואקום. לא ברמת האוחז בשליטה במדינה — הטאליבן דאג מהר מאוד שלא יהיו שום שאלות בנושא — אלא בהיבט של המעצמה הבינלאומית שמחזיקה בדומיננטיות ובהשפעה, שמתפקדת כבעלת הברית הקרובה של המדינה, עם היכולת לנווט אותה לכיוונים הרצויים לה.
ארה"ב ברחה מהתמונה, וספק אם יש גורם בשלטון הטליבאן שיפתח לה דלת לחזור. רוסיה, שכנה קרובה יחסית שהיתה שמחה להחליף את ארה"ב כמעצמה הדומיננטית, תתקשה למצוא אהדה במדינה. זיכרונות הפלישה הסובייטית משלהי המאה הקודמת, שאחראית בעקיפין להיווצרות הטליבאן, עדיין כואבים מדי.
אבל הטבע סולד מוואקום, ויש כבר מעצמה אחרת, עם הרבה כסף ורעב למשאבי טבע, שלא נושאת על גבה מעמסה בדמות פלישה כושלת, ושלא מעקמת את האף מול בריתות אופורטוניסטיות עם משטרים רצחניים (אם כבר, היא שמחה לשתף אתם פעולה בנושא). סין, ששואפת לנצל את המשבר המתפתח באפגניסטן על מנת לשנות את מאזן הכוחות באזור ולמצב עצמה כבעלת הברית המרכזית של המדינה, זו שיש לה תפקיד מרכזי בהכוונת עתידה והיא גם הראשונה ליהנות מהפירות הכלכליים שניתן להפיק ממנה.
פרויקט החגורה והדרך
סין אותתה על כוונותיה שעות ספורות בלבד אחרי שהטליבאן השלים את ההשתלטות, כשדוברת מטעם משרד החוץ, חְווָה צ'וּן־יִינְג, הבהירה שפניה של בייג'ינג ל"שיתוף פעולה ידידותי עם אפגניסטן". "הטליבאן אמר בכמה הזדמנויות שהוא מקווה לטפח את מערכת היחסים עם סין ומצפה להשתתפות סין בבנייה מחדש ובפיתוח. אנחנו מוכנים להמשיך ולפתח שכנות טובה ושיתוף פעולה ידידותי עם אפגניסטן ולשחק תפקיד חיובי בבנייה מחדש של המדינה", היא אמרה במסיבת עיתונאים ביום שני.
הדברים של חווה מגיעים אחרי שבסוף יולי נפגש שר החוץ הסיני, וָאנְג יִי, עם משלחת בראשות ראש הזרוע הפוליטית של הטליבאן, עבדול עני בראדאר, בסופה שחרר הצהרה ברוח דומה לדברים שנאמרו השבוע. עיתון בבעלות ממשלת סין אמר שהמדינה יכולה לתרום לבנייה מחדש ולפיתוח אפגניסטן באמצעות קידום פרויקטים במסגרת יוזמת החגורה והדרך — תוכנית הענק של סין להקמת רשת של מסילות, כבישים ונתיבי ים שתחבר את סין למרכז אסיה, אפריקה ואירופה.
מומחים ציינו שלסין יש אינטרסים כלכליים משמעותיים באפגניסטן. אחד הבולטים שבהם, הוא מתכות נדירות בשווי טריליוני דולרים שטמונות לפי הערכות באדמת המדינה. מתכות אלו, כמו לנתן, צריום ונאודימיום, וכן מתכות מבוקשות דוגמת זהב, כסף, אבץ, כספית וליתיום, הן רכיב קריטי במוצרי אלקטרוניקה, רכבים, לוויינים, מטוסים ומוצרי צריכה נוספים. הן נמצאות בכמויות גדולות באפגניסטן, לפי הערכות בשווי כולל של בין טריליון ל־3 טריליון דולר. אך המצב הביטחוני באזור בעשרים השנים האחרונות, שהתאפיינו בפריחה של התעשיות שזקוקות למתכות אלו, מנע ניצול משמעותי שלהן.
סין, כבסיס הייצור של העולם, נחשבת לאחת הצרכניות הגדולות בעולם של מתכות אלו והיא היצרנית הגדולה שבהן. וכמו הרבה דברים בעולם, המלאי של מתכות אלו אולי משמעותי, אבל מטבע הדברים מוגבל.
סין, אומרים מומחים, כבר לוטשת עיניים לעבר המאגרים העצומים של אפגניסטן. ואם תממש המדינה את כוונותיה, הרבה עלולים להירמס בדרך. "צריכה להיות פעולה בינלאומית כדי לוודא שאם מדינה מסכימה לנצל את המינרלים בשביל הטליבאן, היא תעשה את זה רק תחת תנאים הומניטריים קפדניים, שיבטיחו שמירה על זכויות אדם ונשים", אמרה שאמאליה קאן, אנליסטית שווקים מתעוררים ב־AllianceBernstein לרשת CNBC. "צריך להיות לחץ על סין, אם הם הולכים לברית עם הטליבאן, כדי להבטיח שהם יפעלו בתנאים בינלאומיים".
דומיננטיות בלי חיילים
לא ברור האם יש גורם בינלאומי שיכול להפעיל לחץ על סין, בוודאי בהקשר של אפגניסטן שם שתי המעצמות הגדולות האחרונות הן נעדרות כל השפעה ממשית. אבל סין, כך נראה, שמה את הכוונות שלה על המדינה ומתכוונת למלא מהר ככל האפשר את הוואקום. היא גם למדה כנראה את הלקח שהאמריקאים היו צריכים ללמוד מהפלישה הסובייטית הכושלת, שהיו בתורם צריכים ללמוד את לקח המלחמות הכושלות של האימפריה הבריטית במאה ה־19. את אפגניסטן, "בית הקברות של האימפריות", אי אפשר להכניע בכוח הנשק.
סין חותרת לדומיננטיות באפגניסטן ותעשה זאת בלי לשלוח חייל חמוש אחד למדינה. עם מספיק השקעות, כוח אדם, סיוע בינלאומי, מתן לגיטימציה למשטר החדש וכלים מדיניים ופוליטיים אחרים, היא תוכל, אם תרצה, להשיג ב־20 חודשים את מה שארה"ב לא הצליחה להשיג ב־20 שנה: למלא את הוואקום, בלי שאף אחד ינסה לדחוף אותה החוצה.
