ישראל 2050: אוכלוסיית ישראל תזנק, ופליטות גזי החממה מענף הבנייה יקפצו ב-55%
ישראל 2050: אוכלוסיית ישראל תזנק, ופליטות גזי החממה מענף הבנייה יקפצו ב-55%
מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב מגלה שעד 2050 תמנה אוכלוסיית המדינה יותר מ-16 מיליון תושבים. המשמעות: על כל בניין קיים יתווסף בניין נוסף, מה שצפוי להביא לגידול של 55% בפליטות גזי החממה מענף הבנייה. הפתרון: מיחזור חומרי בניין, ובעיקר הסתפקות בדירות קטנות יותר
האוכלוסייה הישראלית גדלה בקצב מואץ. לפי הערכות, עד אמצע המאה תמנה אוכלוסיית המדינה 17.6 מיליון תושבים, או בתרחישים של ירידה בפריון, כ־16 מיליון תושבים. את ההשלכות נרגיש היטב בכל תחומי החיים, ובעיקר תרגיש הסביבה — התשתיות יהיו עמוסות יותר והשטחים הפתוחים יצטמצמו.
מחקר חדש שהתבצע באוניברסיטת תל אביב חושף את ההשלכות הממוקדות של גדילת האוכלוסייה על ענף הבנייה והשפעתו על הסביבה: עד שנת 2050 צפוי גידול של 55% בפליטות גזי החממה מענף ריבוי הבנייה בישראל.
החוקרים מסבירים כי בהתאם לתוכניות המדינה וכדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסין בישראל, צפויות להיבנות עד 2050 עוד כמעט 2 מיליון יחידות דיור חדשות, כך שעל כל בניין קיים ייבנה בניין נוסף.
"הדירות בישראל עצומות": מיקסום כל הפתרונות שמציע המחקר יגביר רק ב־9% את הפליטות מענף הבנייה עד 2050
"בעצם בדקנו שלושה תרחישים סוציו־אקונומיים", מספרת סופיה איגדלוב, שהמחקר נכתב כעבודת המאסטר שלה, בהנחיה משותפת של פרופ' ורד בלאס מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב וד"ר תומר פישמן מאוניברסיטת ליידן שבהולנד.
"שאלנו את עצמנו", מספרת איגדלוב, "מה תהיה ההשפעה הסביבתית אם נמשיך לבנות כמו שאנחנו בונים היום, כשיחידת דיור ממוצעת עומדת על 183 מ"ר ברוטו כולל המעלית, המדרגות, המחסן, החניה וכדומה; ואז מה יקרה אם נצטמצם ל־129 מ"ר; ואם נצטמצם ל־105 מ"ר? על זה הלבשנו שישה תרחישים טכנולוגיים: מה יקרה אם תהיה התייעלות בצריכת חומרי הגלם של 2%, 5% או 10%?; מה יקרה אם נאריך את חיי המבנה מ־50 שנה היום ל־70 או 100 שנה?; מה יקרה אם נמחזר 10%, 30% או 50% מהבטון, ו־10%, 50% או 90% מהפלדה?; מה יקרה אם נחליף 20%, 50% או 80% מהבטון בעץ?; ומה יקרה אם נעשה את כל הדברים האלה ביחד? בסך הכל בדקנו 18 תרחישים. המסקנה שלנו היא שהדירות בישראל עצומות בגודלן בהשוואה למדינות אירופה, וכדי להפחית את צריכת החומר ופליטת גזי החממה, ניאלץ לעשות שינוי באורח החיים שלנו. הטכנולוגיה לא יכולה לפתור את הכל".
דבר אחד ברור מהמחקר: ענף הבנייה וענף התכנון בישראל חייבים להשתנות. אולם החוקרים מצאו שאין תרחיש טכנולוגי אחד שמשפיע לטובה על כל המדדים יחד. למשל, אם המטרה היא להפחית את כמות פסולת הבניין — הארכת חיי הבניינים מ־50 שנה ל־100 שנים תהיה התרחיש היעיל ביותר. אך אם הדגש הוא על הפחתת צריכת הבטון והפלדה הגולמיים — בנייה בעץ מהווה את התרחיש היעיל ביותר. ואילו מיחזור יביא להפחתה המקסימלית בפליטות גזי חממה.
1 צפייה בגלריה
סופיה איגדילוב, עורכת המחקר. "ניאלץ לעשות שינוי באורח החיים שלנו. הטכנולוגיה לא יכולה לפתור את הכל"
כבר היום בישראל ובעולם, ענף הבנייה הוא אחד מענפי המשק שפולטים הכי הרבה גזי חממה. הוא מייצר כ־40% מסך פליטות גזי החממה העולמיות (לאורך כל חיי הבניין, לרבות השימוש בו, התחזוקה, השיפוץ והפירוק), ובכך הוא למעשה גורם ישיר ומשמעותי ביותר למשבר האקלים.
בישראל, ייצור הבטון אחראי לבדו על 4% מכלל פליטות גזי החממה של המדינה. ואם נמשיך לבנות כמו שאנחנו בונים היום, ללא כל שינוי, פליטות גזי החממה מבנייה צפויים לגדול ב־55% עד 2050. לעומת זאת, כך לפי המחקר, בעזרת מיקסום כל הפתרונות הטכנולוגיים אפשר להגיע לעלייה של 9% בלבד בפליטות עד 2050 — אך בתנאי שגם הדירות יקטנו.
״הקטנת הדירות תפחית את כל ההשפעות השליליות״, מסכמים החוקרים. ״מדיניות כגון בניית חניה אחת פחות לכל יחידה, עידוד כלכלי לבניית יחידות קטנות יותר ותמיכה בשוק מיחזור הפלדה המקומי יכולים להיות משמעותיים".
בנייה בעץ תביא להפחתה משמעותית ביותר בשימוש בחומרים עתירי פליטות וזיהום, פלדה ובטון. ביחידות דיור גדולות ניתן להחליף 10% מהחומרים הללו, וביחידות קטנות 40%.
מיחזור משיג את ההפחתה הגדולה ביותר בפליטת גזי חממה, ומיחזור פלדה תורם ל־75% מההפחתה. אולם 15% מפסולת הבניין בישראל מושלכים בשטחים פתוחים, והחוק שנועד לטפל בנושא תקוע. התרחיש הוורוד של יישום כל הטכנולוגיות והקטנת הדירות יביא להפחתה של 65% בפליטות לתרחיש הבסיס ב־2050, שווה ערך לפליטות שנמדדו בשנת 2000, וזאת למרות הגידול המשמעותי בכמות יחידות הדיור. כך או כך, ייקח לפחות עשור עד שיישום האסטרטגיות ישפיע באופן ניכר על היקף הפליטות.
"נזק לשטחים הפתוחים": ישראל היא מדינה ענייה בקרקע אבל בנויה בצפיפות נמוכה
שינוי חומרי הגלם ואופן הבנייה הם רק חלק קטן בפאזל מורכב שנדרש להשתנות. בישראל, הבעיה רחבה: הפוליטיקאים רצים לבנות שכונות חדשות בשטחים הפתוחים, ומערכות התכנון אינן מוכוונות לחשיבה הוליסטית מותאמת לעתיד שבו משבר האקלים מחריף, וישראל מצטופפת.
״ההחלטה בין התחדשות עירונית לבין בנייה על שטח חדש – היא הרבה יותר משמעותית״, אומר אסף זנזורי, מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע ונציג הארגונים הירוקים במוסדות התכנון הארציים. ״להאריך את אורך חיי המבנה זה לא מה שמשנה את כללי המשחק. ההסתכלות המערכתית צריכה להיות: איך מטפלים בכל האירוע הזה. אנחנו לוקחים שטחים, הורסים אותם ולא מממשים את מה שתכננו. המעבר לבינוי חדש על שטח פתוח הוא הנושא המשמעותי פה. השטחים הפתוחים האלו הם הפוטנציאל שלנו לקליטת פחמן, להתמודדות עם שינויי האקלים, לשמירה על המערכות הטבעיות ולטבע נגיש לציבור. צריך להיות כאן שינוי משמעותי. ישראל היא מדינה ענייה בקרקע אבל היא בנויה בצפיפות נמוכה — לזה אנחנו צריכים לומר די״.
כשזנזורי אומר ״לומר די״, הוא מתכוון לכך שהמדינה צריכה לחשוב קודם כל על התחדשות עירונית, לפני שהיא רצה לחרב את השטחים הפתוחים. ״לפני 20 שנה המדינה אמרה את זה בתמ"א 35 — התוכנית שנועדה להגדיר את מדיניות התכנון ופריסת היישובים בישראל עד 2020 — אבל זה נעלם. תיקנו את התמ"א, הגדילו את המגזר הכפרי. השכונות זולגות אחורה וזוללות את השטחים הפתוחים. פעם מערכת התכנון אמרה 'אני חושבת קדימה ומתכננת איפה שנכון'. היום החשיבה היא: 'אני מתכננת איפה שאני יכולה, השוק יעשה את שלו'. מערכת התכנון צריכה לחזור להסתכלות של תכנון ללא לחץ של פוליטיקה, ללא לחץ המפתחים שדוחפים שיווקים. להסתכל ולומר: 'אני רוצה פתרונות אמיתיים, ואני רוצה שיתבצעו, לא רק שיהיו רשומים'.
לדברי זנזורי מערכת התכנון צריכה לעצור ולתכנן, אבל "היא עברה למצב של פאניקה. היא יכולה לומר 'נוסיף יחידות דיור בשטח הבנוי. אבל התכנון לא נרגע כי זו הדרך של המדינה להציע פתרונות בלי להתאמץ יותר מדי. מכריזים: ׳הנה אני מקים ישוב חדש׳, זה משהו שנראה כמו עשייה. זה יותר קל מלהתאמץ ולעשות התחדשות עירונית".
הממשלה הנוכחית בוודאי מרבה בהצהרות. עכשיו למשל יש כוונה לחזור לחוות בודדים ולעקוף כך את מינהל התכנון, גם בתוך שמורות טבע וגנים לאומיים. "גם אם זה לא יקרה, כשאתה מכוון לפתרונות שאין להם היתכנות", מסכם זנזורי, "אתה מזניח את ביצוע הפתרונות הטובים שאמורים להתממש. מערכת התכנון נהפכה להרבה יותר פוליטית, ולוחצים אותה לקדם החלטות שלא בהכרח מקדמות אותנו, במקום לקחת אותנו קדימה בהסתכלות אמיתית על הבעיות״.
