ניתוחאירופה צופה במשבר הפליטים החדש ונזכרת באימה של 2015
ניתוח
אירופה צופה במשבר הפליטים החדש ונזכרת באימה של 2015
שיא של 1.3 מיליון איש חיפשו מקלט באיחוד האירופי בעקבות המשבר הסורי ומנהיגי המדינות החברות לא שכחו את ההשלכות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות. עכשיו, כשעליהם להתמודד עם פגעי הקורונה, וכשברקע בחירות בגרמניה ובצרפת, הלחץ גובר
מוסר, ערכים וחוב היסטורי מצד אחד, מגפה ומציאות כלכלית ופוליטית מורכבת מצד שני.
מאז השתלטות הבזק של הטליבאן על אפגניסטן, מנהיגי אירופה עושים מאמצים גדולים להדגיש את אחריותם המוסרית לארח כל אפגני שסייע לאיחוד האירופי וירצה לעזוב את המדינה.
"איננו יכולים להפקיר אנשים הנמצאים בסכנה מיידית באפגניסטן", אמרה נציבת האיחוד לענייני פנים, אילבה יוהנסון. "פינוי צוותי האיחוד והצוות המקומי שעבד עם האיחוד האירופי הוא בעדיפות עליונה".
אך בפועל, האפשרות שהיבשת תוצף בגל פליטים אפגנים מכניסה את אירופה, המצולקת עדיין ממשבר הפליטים הסורים, לחרדה גדולה. כך יש, למשל, להבין את דברי ג'וזף בורל, הממונה על יחסי החוץ באיחוד שהצהיר כי "עלינו להבטיח שהמצב הפוליטי שנוצר באפגניסטן לא יוביל לתנועת הגירה בהיקף גדול לאירופה".
על פי נתוני האו"ם, בשנה האחרונה בלבד נעקרו יותר מחצי מיליון אפגנים מבתיהם ונאלצו לנדוד ברחבי המדינה. האפשרות שחלקם יבקשו לעזוב את ארצם מזכירה לאירופים את המשבר הסורי של 2015־2016, אז מספר שיא של מעל 1.3 מיליון איש פנו לאיחוד בבקשה לקבל מקלט בתחומיו. מנהיגי אירופה לא שכחו את ההשלכות הכלכליות־תקציביות שהיו לגלי ההגירה אז, וגם לא את אלה הפוליטיות והחברתיות. עכשיו, כשעליהם להתמודד עם פגעי מגפת הקורונה, הלחצים גדולים אף יותר.
מכון המחקר האמריקאי Center for Immigration Studies אומד את העלות הפיסקלית הממוצעת למהלך חייו של פליט בכ־60 עד 130 אלף דולר, תלוי בגילו בזמן ההגירה. לפי נתוני ה־OECD מ־2015, גרמניה, שאליה הגיעו באותה שנה קרוב ל־900 אלף מבקשי מקלט הוציאה 16 מיליארד יורו (0.5% מהתמ"ג) ואילו שבדיה, שקלטה אז 163 אלף פליטים הוציאה 6 מיליארד יורו (1.35% מהתמ"ג).
המצב מעורר חששות גדולים גם לנוכח העובדה שבשתי המדינות המרכיבות את מה שמכונה "המנוע של האיחוד האירופי", גרמניה וצרפת, יתקיימו בחירות כלליות בתוך חודשים ספורים עד שנה. גלי הגירה המוניים הם כר פורה לדמגוגיה ושיח־שנאה של מפלגות וארגונים גזעניים ופופוליסטיים שעלולות לצבור כוח על חשבון מפלגות הממסד. ואמנם מנהיגת האיחוד הלאומי הימני־קיצוני בצרפת, מרין לה פן, כבר מיהרה להתריע מפני "סכנה גוברת של התקפות" על ארצה וכך גם עשו מנהיגי ה־AfD הגזענית בגרמניה ומתיאו סלביני, מנהיג הליגה האיטלקית שדרש לא לפתוח את שערי המדינה ל"אלפי גברים, ביניהם טרוריסטים פוטנציאליים".
"עלינו להגן על עצמנו"
נשיא צרפת, עמנואל מקרון, שצפוי להתמודד על כהונה שנייה בשנה הבאה, אמר בשבוע שעבר כי שוחח עם הקנצלרית אנגלה מרקל על הצורך "לגבש ללא דיחוי מענה כלל־אירופי אחיד, מתואם ועוצמתי למניעת הגירה בלתי חוקית". בראיון טלוויזיוני לאומה אמר הנשיא הצרפתי, כי "עלינו להגן על עצמנו מול גלי הגירה לא שגרתיים שיסכנו את אלה המנצלים אותם ומלבים סוגי סחר למיניו".
ארמין לאשט, מועמד הנוצרים־דמוקרטים בגרמניה לרשת את מרקל בראשות הממשלה הבאה, היה ישיר אף יותר. כשברקע מהדהדת החלטת מרקל מ־2015־2016 לקלוט יותר ממיליון פליטים סורים, החלטה שעירערה את המערכת הפוליטית במדינה, אמר לאשט: "אסור לנו לאותת שגרמניה יכולה לקלוט את כל הנזקקים".
"האיחוד האירופי אינו מוכן"
שר הפנים הגרמני הורסט זהופר הגדיר את החששות במספרים כשאמר כי נצחון הטליבאן עלול לגרור גל של 300 אלף עד 5 מיליון פליטים. חששות דומים נשמעו גם ביוון, שהזדרזה להשלים את 27 הק"מ הנותרים מגדר באורך 40 ק"מ בגבול עם טורקיה, שהוקמה בהשקעה של כ־63 מיליון יורו. שר ההגירה נוטיס מיתראכי אמר עוד לפני כיבוש קאבול, כי "האיחוד האירופי אינו מוכן ואין לו את היכולת להתמודד עם עוד משבר הגירה גדול".
רוב מדינות האיחוד הסכימו עקרונית לקלוט מספר קטן של פליטים, בעיקר כאלה שעבדו עם השגרירויות והצבאות שלהן או בארגוני סיוע בינלאומיים. ואולם, שרי ההגירה של האיחוד נמנעו מהתייחסות ברורה למספר הפליטים שיסכימו לקלוט.
מרקל הצהירה כי בכוונת גרמניה להטיס 10,000 איש מאפגניסטן, ואילו ספרד, שקלטה בינתיים 400 אפגנים שסייעו למדינות האיחוד, הציעה לפעול כמרכז קליטה זמני. אך מעבר לכך, רוב ההצהרות האירופיות נותרו מעורפלות. אפילו בריטניה, שהבטיחה לקלוט 20 אלף פליטים אפגנים, החליטה לבסוף לקלוט רבע מכמות זו השנה, מה שגרר ביקורת ותהיות לגבי גורלם של 15 אלף הפליטים שיישארו מאחור.
3 צפייה בגלריה
פליטים אפגנים, שלשום בבסיס חיל האוויר האמריקאי בגרמניה. הקנצלרית מרקל הזהירה מחזרה על טעויות 2015
(צילום: איי פי )
נכון לעכשיו, מספר האזרחים האפגנים שחצו את גבולות האיחוד האירופי השנה נותר קטן. על פי הנציבות האירופית, נרשמו כ־4,000 "מעברי גבול לא סדירים" של אפגנים במחצית הראשונה של השנה, כ־26% פחות לעומת התקופה המקבילה ב־2020. ואולם, מקרון מסר שאם יותר אפגנים ירצו לעשות את דרכם לאירופה, האיחוד יצטרך להתמקד בשיתוף פעולה עם מדינות מעבר כמו פקיסטאן, איראן וטורקיה. לפי נציבות הפליטים של האו"ם, בפקיסטאן שוהים כעת 1.4 מיליון פליטים אפגנים, באיראן 780 אלף ובטורקיה 420 אלף.
מרקל הזהירה באותה רוח מ"חזרה על הטעויות של 2015", אז קיצצו מדינות את תרומותיהן לארגוני סיוע בינלאומיים, מה שגרם לקיצוץ מקביל בהקצבות המזון לאלפי פליטים סורים שנתקעו במחנות בירדן ולבנון, ובייאושם עשו משם את דרכם לאירופה. על פי ארגון הצדקה הבריטי Save the Children, כ־14 מיליון איש באפגניסטן עצמה כבר זקוקים לסיוע במזון, המספר הגבוה ביותר מזה למעלה מעשור.
שימוש פוליטי בפליטים
בשיחה עם ה"פייננשל טיימס" אמרה האנה ביירנס, מנהלת צוות החשיבה Migration Policy Institute Europe, כי מאז 2015 האיחוד האירופי מחפש דרכים לעבוד עם מדינות שלישיות כדי להביא לצמצום הנסיבות שגורמות לתנועת הגירה. ואולם, "בהתחשב ביחסים הטעונים של האיחוד עם מדינות כטורקיה ואיראן, היכולת לקדם את הנושא כרוכה בקשיים לא מבוטלים". פקידי האיחוד גם מודעים לכך שמדינות שכנות עשויות להשתמש בהגירה לצרכי מניפולציה פוליטית. כך עשו בעבר שליט לוב מועמר קדאפי, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן וממשלת מרוקו. וכך עשתה בלארוס כשהעבירה השנה אלפי פליטים, רובם עיראקים, משטחה לשטחי האיחוד במה שנראה כמהלך מתואם של הנשיא אלכסנדר לוקאשנקו להכות באירופה בתגובה לסנקציות שהטילה על ארצו.
השבוע, קבוצה נוספת של מהגרים, חלקם אפגנים, נותרו תקועים בשטח הפקר ליד הכפר אוסנארז גורני, לאחר שפולין סירבה לתת להם להיכנס ובלארוס סירבה להחזיר אותם. ורשה הגדילה לעשות כששיגרה כמה מאות חיילים לגבול והורתה להקים גדר תיל חדשה. "פולין התגוננה מפני גל הפליטים בשנת 2015, והיא תגן על עצמה שוב כעת", הכריז סגן ראש הממשלה פיוטר גלינסקי.
אירועים אלה הזכירו למשקיפים אירופים כי האיחוד טרם הגיע לנוסחה לגבי ההתמודדות עם פליטים וכי הרפורמה במערכת ההגירה והקליטה שלו עדיין תקועה במעמקי חילוקי הדעות היבשתיים.
