מבירה ועד פסטה: האינפלציה מזעזעת סמלי תרבות לאומיים
מבירה ועד פסטה: האינפלציה מזעזעת סמלי תרבות לאומיים
הבירה הגרמנית צפויה להתייקר השנה ב-30%, הבגט בצרפת ב־13%, החוזים העתידיים לחיטת דורום המשמשת את יצרני הפסטה באיטליה הוכפלו, ובבריטניה חוששים לעתידה של תעשיית הפיש אנד צ'יפס בת 160 השנים
מגפה גלובלית ממושכת, מלחמה עקובה מדם בין שתי מדינות מפתח, ואינפלציה מזנקת - כל אלה, מתברר, מובילות לא רק לשיבושים קשים בשרשראות האספקה ולעליות מחירים כואבות, אלא גם לפגיעה בסמלי תרבות ובמקורות זהות לאומיים עתיקי יומין.
קחו למשל את צרפת. לחם הוא ללא ספק עסק רציני במדינה זו והבגט הפך שם נרדף לאורח החיים הצרפתי. עד כדי כך, שבמרץ 2021 צרפת ביקשה מאונסק"ו להעניק לו מעמד של מורשת עולמית. לפי ערוץ "יורוניוז", בכל שנייה נאכלים ברחבי המדינה 320 בגטים ובכל שנה 10 מיליארד. ה־Observatoire du Pain, מכון למחקר הלחם שנוסד ב־2006, דיווח שיש בצרפת 35 אלף מאפיות המשרתות 12 מיליון לקוחות מדי יום. המשמעות היא שכל צרפתי צורך בממוצע כחצי בגט ביום.
מורשת עולמית או לא, האופים במדינה חוששים כרגע שמעמד הבגט ייפגע מכיוון אחר לגמרי: עליית מחירו על רקע עליית מחירי כל חומרי הגלם, והקמח בפרט. ההערכה היא כי מחיר הבגט יעלה השנה ב־30 יורו־סנט, שמהווים עלייה של 13% בהשוואה ל־2021. זאת על רקע עליית מחיר החיטה שהגיע ל־438 יורו לטונה, כפול ממחירה בשנה שעברה.
מנהל של אחת ממטחנות הקמח באזור סן אה מארן אמר לערוץ פראנס אינפו: "אנחנו מודאגים מאוד. מעולם לא חווינו מחיר חיטה כל כך גבוה. לצערנו, ניאלץ להעלות את מחיר הקמח בכ־15%-10%". אופה אחר שרואיין לערוץ התאונן על המצב באומרו כי "זה הרי לא רק מחיר הקמח שעולה, ואפילו לא רק החמאה, הביצים והשמן, אלא גם החשמל, הגז, שכר המינימום". וכמו יתר האופים במדינה, גם הוא יודע לדקלם ש"אוקראינה ורוסיה מהוות ביחד כ־30% מיצוא החיטה העולמי ושככל שהסכסוך יימשך זמן רב יותר, כך צפוי מחסור גדול יותר".
סקר שערך בחודש שעבר ערוץ RTL ב־30 מאפיות ברחבי המדינה העלה שכמחציתן כבר העלו את מחיר הלחם. בעוד שלפני המלחמה באוקראינה מחיר הבגט הממוצע עמד על 90 יורו־סנט, רק שתיים מהמאפיות הנסקרות הותירו מחיר זה על כנו, בעוד שהמחיר הממוצע עלה ל־1.03 יורו. וזה כאמור אינו הסוף לעליית מחירו של הסמל הלאומי, שמייצג כ־70% ממכירות הלחם במדינה.
אמרתם קמח, אמרתם בגט ואמרתם כמובן גם פסטה. לפי סוכנות בלומברג, האיטלקים הם צרכני הפסטה הגדולים ביותר בעולם לנפש כאשר כל איטלקי צורך בממוצע 25 ק"ג פסטה בשנה (פי חמישה מהצריכה הממוצעת בעולם). איטליה לבדה מייצרת 3 מיליון טונות פסטה בשנה לעומת 13 מיליון טונות ברחבי העולם כולו.
הארוחה המסורתית ביותר באיטליה שמבוססת כמובן על פסטה בשלל צורותיה התייקרה בחודשים האחרונים, וכמו במקרה של הבגט, לפי ההערכות מגמה זו צפויה להימשך. יהא זה ספגטי, לזניה או רביולי, כמעט כל סוגי הפסטה העשויים מחיטה, ובמיוחד חיטת דורום, עולים היום יותר ממה שעלו אפילו לפני כמה חודשים, דבר שפוגע באופן משמעותי בתקציב האוכל של משקי הבית האיטלקיים.
"במהלך השנה האחרונה מחיר החיטה וחומרי הגלם האחרים שבהם אנו משתמשים לייצור ואריזת הפסטה שלנו עלה ב־70% לפחות", מסר ל"גלובל טיימס" אנטוניו ג'נטילה, בעלים משותף של יצרנית הפסטה היוקרתית Pastificio D'Aniello שפועלת מדרום לנאפולי. ג'נטילה מסר כי רק בשנה שעברה העלתה החברה שלו את מחיר הבסיס שלה מ־5 יורו לק"ג ל־6 יורו — עלייה של 20%. "אם המצב יימשך כפי שהוא כרגע, ניאלץ להעלות שוב את המחירים לפני סוף השנה", אמר.
בשווקים הבינלאומיים, החוזים העתידיים לחיטת דורום הוכפלו ב־12 החודשים האחרונים, והמגמה במחירי המזון הבסיסי דומה. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), שבסיסו ברומא, דיווח במדד מחירי המזון החודשי שלו כי מחירי המזון העולמיים הגיעו לשיא של כל הזמנים במרץ, לפני שנסוגו מעט באפריל. עם זאת, מגמת הירידה הזו התהפכה מאז.
מחירי החיטה הגבוהים נקשרים גם לעובדה שיצוא החיטה של ארה"ב וקנדה — בין עשר יצרניות החיטה הגדולות בעולם — נפגע מתנאי הבצורת השרויים שם. גם התפוקה של הודו, יצרנית חיטה מובילה נוספת, צפויה לרדת ב־2022 בעקבות גל חום נדיר שפוקד את המדינה. התוצאה היא שלראשונה זה שנים, גם יבול החיטה הגלובלי צפוי לרדת.
בעוד הצרפתים והאיטלקים מודאגים מעליית מחיר הבגט והפסטה, בגרמניה חוששים רבים לעתיד הבירה שאותה הם אוהבים ללגום. כתבה שפורסמה השבוע ב"פייננשל טיימס" תיארה זאת כ"עניין רגיש": זה שנים שמבשלות הבירה במדינה נזהרות מהעלאת מחירים, נכתב. כאשר המלך לודוויג ה־1 העלה ב־1844 את המס על הבירה ב־8%, הדבר גרר מהומות שנמשכו שלושה ימים, וחייבו את מעורבות הצבא. ואולם הפלישה הרוסית לאוקראינה פגעה באספקת התבואה משתי המדינות, שמייצרות יחד יותר משליש משוק השעורה העולמי, ובכך לא נותרה ל־1,500 יצרני הבירה בגרמניה ברירה: אחד מהם, יוהאנס פאוסט, שמנהל זה 30 שנה מבשלת בירה אשר פועלת בצפון בוואריה מאז 1654, אמר לעיתון כי מעולם לא חווה עליות מחירים כאלה וכי המבשלה תכפיל בקרוב את מחיר הבירה שהיא מייצרת.
המבשלה גם נאלצת לשלם לפחות שליש יותר עבור בקבוקי הזכוכית שלה, 50% יותר עבור מארזי פלסטיק, ו־75% יותר עבור פקקי המתכת של בקבוקי הבירה. גם עלויות האנרגיה, התחבורה והצוותים עולות. הולגר אייכלה, ראש איגוד הבירה הגרמני, אמר לעיתון, כי "עבור חברות רבות העלויות הופכות לאיום קיומי". זאת, לאחר שנתיים של מגפה שהביאו לביטול פסטיבלי הבירה המקומיים במדינה ולחדלות פירעון של מבשלות בירה שפועלות זה מאות בשנים.
ברחבי גוש היורו, מחירי היצרנים עלו עד אפריל השנה ב־37.2% — שיא של כל הזמנים. ואולם כשמדובר במחירי הבירה זו מכה קשה במיוחד עבור רבים בגרמניה שבה הצרכן הממוצע לגם ב־2021 83.8 ליטר בירה. התאחדות המבשלות ברלין־ברנדנבורג, מסרה שמחירי הבירה עשויים לעלות השנה ב־30%. בינתיים, הגרמנים כבר התבשרו כי מחירי הבירה בפסטיבל אוקטוברפסט יהיו השנה גבוהים ב־15% ממחירם לפני שלוש שנים.
בבריטניה הדאגה מתמקדת בעתידה של תעשיית הפיש אנד צ'יפס הוותיקה. לפי כתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"גרדיאן", התעשייה עומדת בפני "האתגר הגדול ביותר שידעה בהיסטוריה בת 160 השנים שלה". פחד ופאניקה הן מילים המשמשות בכתבה לתאר את מצב אנשי התעשייה. אחד מהם, אנדרו קרוק, הבעלים של מסעדה בלנקשייר, מספר כי נאלץ להעלות את המחירים בעסק שלו ארבע פעמים השנה.
לדברי קרוק, שמחזיק גם בתואר נשיא הפדרציה הלאומית של מטגני הדגים, בכל שבוע כמה מ־1,200 החנויות לממכר דגים וצ'יפס, החברות בפדרציה, נאלצות להיסגר. "הקטנות שבין החנויות הן הסובלות המרכזיות. קודם הקורונה ועכשיו זה", אמר לעיתון. הן פשוט לא הצליחו לעמוד במחירי השמן והדגים המאמירים, כמו גם בעלויות האנרגיה הנדרשות לטיגון המאכל הלאומי. חנויות אחרות מעלות את המחיר בהתמדה.
כך, למשל, מחיר מנת פיש אנד צ'יפס במסעדה של קרוק עומד על 8.6 ליש"ט — 25% יותר ממחיר המנה לפני ארבעה חודשים. מוכר דגים אחר, בלונדון, סיפר כי מאז חג המולד, מחיר הסלמון יותר מהוכפל.
באופן מסורתי, כמויות גדולות של דג לבן רוסי כמו בקלה וחוואר, שנתפסות בים ברנטס, משמשות את התעשייה הבריטית. ואולם עכשיו, הסנקציות מעמידות בסימן שאלה את השימוש בהם. ממשלת בריטניה, למשל, הודיעה כי היא מתכוונת להטיל מכסים של 35% על יבוא הדגים הרוסיים.
לאחר הפלישה לאוקראינה, חברת המזון הקפוא האירופית Nomad Foods, שבבעלותה מותגים כמו Birds Eye ו־Findus, הודיעה לבעלי המניות שלה שהיא פועלת לצמצם את התלות בדגה הרוסית וכי נבחנות דרכים לרכישת דגה חלופית. אלא שההערכה היא שמדובר בתהליך ארוך וכי לא יהיה מנוס מעליות מחירים נוספות.
מי שיסבול מכך הן לא רק מסעדות הדגים והצ'יפס. האינפלציה מורגשת בכל תעשיית הדגים ועיבודם. חלק מחברות הדיג חושבות פעמיים אם להפליג לים מכיוון שעלות הדלק של הספינות גבוהה במקרים מסוימים יותר מעלות הדגה שנמכרת מאוחר יותר.
