שנת הבחירות הגדולה: טראמפ מסתער, פוטין לא זז הבוחרים באיראן אדישים
שנת הבחירות הגדולה: טראמפ מסתער, פוטין לא זז הבוחרים באיראן אדישים
מטייוואן ובריטניה ועד הודו ואיראן, כמעט מחצית מהאוכלוסייה הגלובלית תלך השנה לקלפיות. במדינות הדמוקרטיות, הבחירות יתקיימו בצל חשש כבד מהתחזקות מועמדים קיצוניים, הבולט שבהם, נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ
בתום שנה רצופת משברים כלכליים, אינפלציה וריביות גבוהות שפגעו בהתאוששות מהקורונה, ומלחמות המתנהלות עדיין במלוא עוזן באוקראינה ובעזה, העולם יחווה עתה שנה חסרת תקדים מבחינת היקף מערכות הבחירות שיתקיימו בו. החל בטייוואן החודש וכלה בארצות הברית בנובמבר, 40 מדינות יבחרו השנה מנהיגים.
לפי חישובי בלומברג אקונומיקס, כלל המצביעים שיילכו לקלפיות מייצגים 41% מהאוכלוסייה העולמית ו־42% מהתמ"ג הגלובלי. "השנה הזו תהיה משמעותית מאוד", ציינה איימי זגארט, מומחית למדעי המדינה מאוניברסיטת סטנפורד ולשעבר יועצת לממשל האמריקאי בנושאי ביטחון לאומי, בהתייחסה לסיכוני ההשקעות. "ככל שתגבר חוסר הוודאות לגבי כל דבר — כללי המשחק, שיעורי הריבית, כיצד שווקים צפויים להתנהל, רגולציות ממשלתיות — כך יהיה קשה יותר לייצר תחזית עסקית", אמרה בשיחה עם סוכנות בלומברג.
לפי ג'ניפר וולש, אנליסטית בכירה בבלומברג אקונומיקס, ייתכן והעולם עומד בפני השנה הסוערת ביותר מבחינה גיאו־פוליטית זה שנות דור. "הבחירות הקרבות יעלו את רף ההימורים עבור המפלגות שבשלטון לצבירת ניצחונות גיאו־פוליטיים", אמרה וולש. "בארצות הברית, למשל, נקיטת עמדה קשוחה נגד סין צפויה להיחשב לאסטרטגיה חשובה לניצחון מצד שתי המפלגות".
מגוון המדינות שאזרחיהן יילכו לקלפיות השנה הוא עצום. הן כוללות מדינות עשירות במשאבים כמו ונצואלה ואינדונזיה, את דרום סודן הסובלת מחוסר יציבות פוליטית, כמו גם את תוניסיה שם נולד האביב הערבי, ומדינות אירופיות, בהן אוסטריה, בלגיה ובריטניה. החשש המעיב על הבחירות באירופה הוא מפני התחזקות נוספת של תנועות לאומניות פופוליסטיות ושונאות זרים, כפי שארע ב־2023 באיטליה, הולנד וסלובקיה. בארצות הברית, התחזקותו של דונלד טראמפ מעלה חששות מהותיים לגבי המשך ריסוק יסודות הדמוקרטיה בכלכלה הגדולה בעולם, מגמה בה התחיל בכהונתו הראשונה.
ארה"ב נערכת לעוד סבב טראמפ
הנשיא לשעבר דונלד טראמפ שרד בהצלחה שני הליכי הדחה, ניסה למנוע בכוח הזרוע את העברת הנשיאות לג'ו ביידן כשהפסיד ב־2020, מולו תלויות ועומדות עשרות האשמות פליליות ומבקריו מזהירים כי בכהונתו השנייה הוא מתכנן למשול כאוטוקרט. ובכל זאת, טראמפ גובר על ביידן בסקרי דעת קהל, למרות שנפסלה מועמדותו בקולורודו ובמיין, ורושם קמבק בלתי נתפס שלוש שנים אחרי שנראה היה כי הושפל עד עפר. החשש הגדול ביותר של מבקריו הוא, כאמור, מפני השתלחות משולחת רסן שלו ביסודות הדמוקרטיה.
כבר עתה, כשבעה מכל עשרה אמריקאים מאמינים כי בשנים האחרונות הידרדרו מעמדה וחוסנה של הדמוקרטיה. אם לא יעלה בידו של ביידן להביס את טראמפ, מנהיגים ברחבי העולם, ובראשם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סין שי ג'ינפינג, עלולים להגיע למסקנה כי נסתם הגולל על הדמוקרטיה. ניצחון של טראמפ הלכה למעשה מאיים להפר את הסדר העולמי ולהטות את הכף לטובת דיקטטורות ושלטונות אוטוריטריים.
מבקריו של טראמפ בן ה־77 מדגישים כי אין צורך לנחש מה יעשה בכהונתו השנייה, שכן ניתן ללמוד זאת בבירור מהמהלכים שביצע במהלך הכהונה הראשונה. המטרה עתה, הם אומרים, היא לשמר את יסודות החוקה במהלך ארבע שנים נוספות. כך למשל, בשלב הראשון של כהונתו הוא צפוי להשלים את היעדים שלא הספיק בכהונתו הקודמת: בין השאר, איסור על מוסלמים להיכנס לארצות הברית, הטלת צעדי ענישה על ערים שישמשו מקלט למהגרים כאלה והשלמת הקמתה של חומת גבול עם מקסיקו ללא אישור הקונגרס.
בכל הניסיונות הקודמים שביצע לממש את המהלכים הללו, טראמפ נתקל בהתנגדות חוקתית עזה. משכך, מגיעים מבקריו למסקנה, המערכת השיפוטית מייצגת את המכשול המשמעותי ביותר נגד מאמציו של טראמפ לחרב את יסודות החוקה והתקווה היא כי המוסדות הללו ימשיכו להתנהל כך גם בסיבוב השני. הנחה נוספת היא כי אם ייבחר שוב, טראמפ ינסה ללכת רחוק יותר בניסיונותיו להפוך את ה־FBI ומשרד המשפטים לכפופים לו. במקרה זה בתי המשפט לא יוכלו לעשות הרבה כדי למנוע זאת, טוענים משקיפים, זאת בשל מעמדה החזק של הרשות המבצעת העלולה לגבור במקרים מסויימים על החוקה.
בריטניה בקיפאון כלכלי
בריטניה נכנסת לשנת בחירות בתקופה סוערת מבחינה פוליטית וברקע מפלה אפשרית שיספגו השמרנים, לראשונה ב־14 שנים. מאז 2019 התחלפו בממלכה שלושה ראשי ממשלה, כשהאחרון, רישי סונאק, נכנס לתפקידו רק לפני כשנה.
סונאק נבחר להחליף את ליז טראס ששרדה בתפקיד 44 ימים בלבד (הכהונה הקצרה בתולדות הממלכה) והתפטרה בעקבות הצגת תוכנית כלכלית כושלת. טראס החליפה את בוריס ג'ונסון, שזכה בבחירות האחרונות, אך נאלץ להתפטר ביולי 2022 על רקע שערוריות מתוקשרות.
סונאק טרם הכריז על תאריך רשמי לבחירות, והסיבה לכך קשורה כנראה לסקרי דעת קהל שמצביעים על כך שהשמרנים צפויים לאבד את השלטון לטובת הלייבור שבראשות קיר סטאמר. על פי סקר שפרסם העיתון "אובזרבר" לפני כשבועיים, הלייבור זוכים ב־40% מהקולות לעומת 27% לשמרנים. "ההרגשה היא שרוב חברי הפרלמנט השמרנים פשוט הרימו ידיים. רבים מהם לא מגיעים יותר לפרלמנט", אמר ל־CNN חבר בממשלת הצללים.
בסוף השבוע האחרון פרסם סונאק את מסר סוף השנה שלו, שהדיף ניחוח בחירות. הוא הבטיח "עתיד בהיר יותר" והתחייב להמשיך ולחזק את הכלכלה "באמצעות צמצום החובות, הורדת מסים וגמול על עבודה קשה". עם זאת, סונאק ניצב בפני מספר מכשולים, ביניהם השביתה המתוכננת של הרופאים הזוטרים, יוקר המחיה שממשיך להאמיר והעיכובים בהוצאתה אל הפועל של רפורמת ההגירה.
בחזית הכלכלית מתקשה סונאק להוביל את בריטניה לצמיחה. בנוסף הוא מתמודד עם תסכול גובר והולך בתוך מפלגתו, בעיקר בקרב הצד הימני יותר, לאחר שהחזיר בנובמבר את ראש הממשלה לשעבר דיוויד קמרון לחיים הציבוריים, בתפקיד שר חוץ. קמרון נמנה עם מתנגדי הברקזיט ונחשב לדמות ליברלית יחסית במפלגה. הקמבק שלו היה למעשה תוצאה של ההפגנות הסוערות שהתקיימו בלונדון ברקע הלחימה בעזה. בעקבות מאמר שפרסמה שרת הפנים סואלה ברוורמן, בו האשימה את המשטרה ביחס מחמיר יותר כלפי מפגינים מהימין לעומת הפרו־פלסטינים — היא הודחה מתפקידה, מה שעורר אפקט דומינו של מינויים.
הודו רודפת מתנגדים
באפריל יתקיימו הבחירות בהודו, המדינה הדמוקרטית המאוכלסת ביותר בעולם, עם כ־1.4 מיליארד תושבים. מתוכם, 600 מיליון בעלי זכות הצבעה יקבעו האם ראש הממשלה נרנדרה מודי ייבחר לכהונה שלישית.
מודי, שעומד בראש מפלגת ה־BJP, זוכה לאהדה רבה בקרב הציבור ונחשב למועמד המוביל לזכייה. בנוסף, מפלגתו מקדמת אג'נדה הינדו־לאומנית שמעניקה לה תמיכה נרחבת בקרב ההינדים המהווים את הרוב בהודו, במיוחד בצפון. "התחושה הכללית היא שהניצחון של BJP בבחירות הוא כמעט ודאי בשלב זה", אמר ל"גרדיאן" נילנג'אן סירקאר, חוקר במרכז למדעי המדינה בהודו. "השאלה היא אילו גורמים ישפיעו על היקף הניצחון הזה".
מודי נבחר לראשונה ב־2014, בעיקר על רקע מיאוס מהשלטון הקיים. ב־2019 נבחר מודי לכהונה שנייה, זאת ברקע התגברות הסנטימנט הלאומני בעקבות מתקפת טרור במדינה חודשים ספורים לפני הבחירות והתגובה הצבאית שיזם נגד פקיסטן. על אף הפופולריות שלו, מופנית כלפי מודי גם לא מעט ביקורת, שבבסיסה הטענה לפגיעתו ביסודות הדמוקרטיים בהודו. מאז עלה לשלטון הוא פעל לריכוז הכוח ובמקביל פגע בעצמאות מערכת המשפט, פעל נגד עיתונות עצמאית וצמצם את כוחו של הפרלמנט לבקר את הממשלה. לפי הטענה, הוא אף ניצל את משרדי הממשלה כדי לעצור מתנגדים פוליטים ואחראי להתנקשויות במתנגדים שברחו מהודו.
בעקבות זאת, כבר החלו לצוף חששות לגבי זיופים אפשריים בבחירות. איום נוסף לשלטונו הוא התאגדות של 28 מפלגות האופוזיציה תחת גג אחד בשם INDIA. החשש העיקרי בקרב המתנגדים הוא שכהונה שלישית של מודי תוביל לשחיקה נוספת בזכויות אדם, ובעיקר של כ־200 מיליון המוסלמים החיים במדינה. לעומת זאת, תומכיו מאמינים כי בזכותו תהפוך הודו לכלכלה השלישית בגודלה בעולם.
בינתיים, במפלגה של מודי לא לוקחים סיכונים והחלו בקמפיין במהלכו יעברו בכירי ממשל ברחבי תת היבשת. המטרה: פרסום הישגי הממשלה, ביניהם הפיכתה של הודו באוגוסט למדינה הראשונה בעולם שהנחיתה חללית בקוטב הדרומי של הירח. הקמפיין יתבסס גם על האהדה למודי. כך, במשרד ההגנה עסוקים בימים אלה בהקמת 822 "תחנות סלפי" באתרי הנצחה, מוזיאונים, תחנות רכבות ואתרי תיירות, שבהן אפשר להצטלם עם דמות קרטון של מודי. היוזמה ספגה ביקורת על ניצול משאבים ותקציבים ממשלתיים לטובת הבחירות.
רוסיה בידי פוטין
גם ברוסיה יתקיימו השנה בחירות וגם שם, כמו בארצות הברית, מדובר במתמודד שחצה את ה־70. אלא שמיותר לקרוא לוולדימיר פוטין "מתמודד", שכן צריך שיהיה מי שיתמודד מולו, וזה לא המצב ברוסיה של 2024. חרף ההכרזה החגיגית על בחירות שיתקיימו לראשונה במשך שלושה ימים, (17-15 במרץ), באותה מידה הן יכלו להתקיים גם למשך שעה. אפילו בכלי התקשורת שטרם נכנסו להגדרה של "סוכנים זרים", מודים כי הקלפיות יישארו ככל הנראה סטריליות. כלומר, באופן רשמי, יופיעו שמות נוספים פרט לפוטין על פתקי ההצבעה, אבל אלה יהיו סטטיסטים שייבחרו מראש על ידי פוטין ומקורביו.
מי שעוד לא הבין זאת יכול לשאול את העיתונאית יקטרינה דונצובה, שהכריזה על מועמדותה לנשיאות וימים ספורים לאחר מכן זומנה לפרקליטות לתשאול, וחשבון הבנק שפתחה כדי לקבל תרומות לקמפיין, נחסם. מי שבכל זאת לא השתכנע יכול היה להצטרף לצוות החיפוש אחרי אלכסיי נבלני, המרצה עונש מאסר של 30 שנה. נבלני נעלם בתחילת דצמבר מכלאו במוסקבה ואותר בשבוע שעבר באחד הגולאגים של סטלין בסיביר.
בהיעדר מתמודדים מול הנשיא זה יותר משני עשורים, ובהינתן סקרים שמצביעים על תמיכה גורפת של 77% (הנסקרים נשאלו לרמת שביעות רצון מתפקודו של פוטין ועל רמת האמון שהם רוחשים לו), מדובר בהצגה. הצגה מן הסוג שהיה מקובל ברוסיה בתקופה הסובייטית, אלא שאז הקפידו גם על שיעורי הצבעה גבוהים "לכאורה".
השאלה היא מי יגיע לקלפיות כדי להצביע במה שצפוי להפוך למעין משאל עם נוסח פוטין: בעד או נגד. בשנתיים שחלפו מאז הפלישה לאוקראינה, חלק גדול מהאליטה נטשה. העשירים עברו לאיחוד האמירויות, בעלי המקצועות החופשיים, בעיקר אנשי הייטק, התמקמו ברפובליקות סובייטיות לשעבר, כמו גיאורגיה, ונציגים משתי הקבוצות הגיעו גם לישראל. מי שלא עזבו הם מתנגדי המשטר, שכבר מרצים עונשי מאסר, משפחות שאיבדו את בניהן במלחמה המיותרת וקיבלו פיצוי על האובדן בדמות רכב או מעיל פרווה, והקבוצה השלישית והגדולה ביותר – האוכלוסייה הענייה שעברה שטיפת מוח.
לנוכח הפילוח הזה, פוטין צפוי להתמקד ב"קמפיין הבחירות" לא במיתוגה של רוסיה כמעצמת על שחוזרת להיות אימפריה, כפי שעשה לאורך רוב שנות כהונתו, אלא בסוגיות פנימיות. הכל כדי לא להעיר את הדוב של יחסי החוץ. בשנתיים האחרונות, מאז שסמלי המערב, ממקדונלד'ס ואיקאה ועד מפעלי רכב, ברחו ממנה, רוסיה הולכת ומתכנסת בתוך עצמה. למקדונלד'ס ולסטארבקס כבר קמו חיקויים מקומיים, והמוטו של פוטין הוא שכל מה שעושים במערב ניתן לעשות בגרסה טובה יותר ברוסיה. גם את החיקוי העלוב של דמוקרטיה.
איראן מתעלמת מהציבור
ב־1 במרץ 2024 צפויים מיליוני איראנים ללכת לקלפיות כדי לבחור פרלמנט חדש. בפרלמנט האיראני 290 מושבים והשאלה המרכזית היא האם הציבור ייצא מאדישותו. בבחירות הקודמות ב־2020 עמד שיעור ההצבעה על 42% — הנמוך ביותר מאז כוננה הרפובליקה האסלאמית ב־1979. ההימנעות מהקלפיות העידה על האמון הנמוך שנותנים האיראנים בפרלמנט וברלבנטיות שלו כמוסד שיכול להשפיע על חייהם. מאז חלה שחיקה נוספת, בייחוד ברקע המהומות שפרצו בשנה שעברה בעקבות הריגתה של מהסא אמיני שנעצרה על ידי משטרת הצניעות. המחנה המתון יותר, שיכול היה לתמרץ את שיעור ההשתתפות בעיקר בקרב הצעירים, לא הציג שמות אטרקטיביים, וחלק מאנשיו אף קרא לאיראנים להחרים את הבחירות משום שהן לא באמת חופשיות.
במצב דברים זה, אם לא יחול שינוי בלתי צפוי, הפרלמנט יישאר בידי המחנה השמרני. בתוך המחנה הזה אין אחידות, והוא כולל בעיקר שני זרמים. האחד הנחשב אידיאולוגי ודוגמטי, הדוגל בהתקרבות לכוחות האנטי־מערביים כמו סין ורוסיה, ובזירה הפנימית דוגל בכלכלה ריכוזית ששמה דגש על "צדק חברתי". זאת תוך הצהרות פומביות ללא כיסוי בדרך כלל, על לחימה בשחיתות וייעול פעילות הממשלה.
חלק ניכר מחברי ממשלתו של הנשיא המכהן אבראהים ראיסי נמנים על זרם זה. פלג שני, שניתן לכנות כ"מסורתי", נחשב יותר פרגמטי בענייני כלכלה ותומך בהרחבת פעילות המגזר הפרטי ולכן נתמך על ידי שכבת הסוחרים המובילה המקורבת לשלטון. פלג זה פתוח גם בתנאים מסוימים למגע נרחב יותר עם מדינות העולם.
הנושא המטריד ביותר כיום את האיראנים הוא המצב הכלכלי הקשה ומרביתם סבורים כי הפרלמנט, שרוב חבריו מגבים את הממשלה, אינו הפתרון אלא הבעיה. עוד לפני העיסוק בשחיתות, נפוטיזם וניהול כושל, עולה כי מאז נבחר ראיסי, האינפלציה זינקה ב־250%. בעוד הממשלה הודיעה בדצמבר כי האינפלציה הגיעה ל־39%, כלכלנים עצמאיים מדווחים על למעלה מ־44%, כאשר השחיקה בכוח הקנייה הביאה להתרחבות העוני.
למרות מצוקת הציבור, לא נראה שהממשלה מתרגשת. בהצעת התקציב החדשה בולטת מגמה של העמקת המיסוי, כולל ממעוטי הכנסה (כ־200 דולר בחודש). במקביל, נרשמה עלייה במימון משמרות המהפכה, מה שמדגיש כי המשטר לא משנה את התיעדוף, בייחוד כשהעימות בין הארגונים המסונפים לאיראן לבין ישראל נמצא במגמת הסלמה.
דורון פסקין
