"בסוף נישאר בלי עץ אחד לרפואה": כך מחסלים בני האדם את דבורי הבר
"בסוף נישאר בלי עץ אחד לרפואה": כך מחסלים בני האדם את דבורי הבר
שינויי האקלים והיעלמות שטחי הגידול הם רק חלק מהאיומים על מי שמאביקות בחריצות שדות חקלאיים וגורמות לפרחים ולצמחים לשגשג; ללא דבורים, ייתכן שהאנושות תחווה מחסור משמעותי של תפוחים, שקדים, תפוזים ואבוקדו, וזו רשימה חלקית בלבד של הנזקים; האם יש מה לעשות בעניין?
הן מסוגלות לשחק ולהשתעשע, לפתור חידות, לזהות פנים אנושיות, לחוש כאב וטראומה ואפילו ללמד את בני האדם על "בריאות" הערים בהן הם חיים. דבורים ממלאות תפקיד חשוב בשרשרת המזון של בני האדם – הן מכונות הקבוצה החשובה ביותר של המאביקים במערכת האקולוגית כשהן מאביקות בחריצות שדות של גידולים חקלאיים וגורמות לפרחים ולצמחים ברחבי העולם לשגשג. מחקרים שפורסמו לאחרונה מספקים הצצה לעולמן המורכב של הדבורים וגם לסכנות בהן הן נתונות בשל לחצי הפיתוח האנושיים, זיהום כימיקלים ושינויי האקלים המאיימים על הישרדותן של חלק ממיני הדבורים.
מכיוון שמוח הדבורה כה זעיר - בגודל של זרע פרג, לאורך שנים ארוכות מדענים הניחו שחרקים הם מעין רובוטים מונעי אינסטינקט, ללא יכולות חישה של כאב וסבל. אך לאורך העשור האחרון טכנולוגיות חדשות מצליחות לפתוח צוהר חדש לנוירוביולוגיה של הדבורים. דוגמה אחת לכך היא דבורת הבומבוס מאביקה מגוון רחב של צמחים ופרחים, אך גם אוהבת להשתטות בשעות הפנאי.
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Animal Behavior מעלה שדבורי בומבוס, כאשר ניתנת להן ההזדמנות, אוהבות להשתטות בצעצועים. חוקרים מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון ערכו ניסוי שבו הקימו מיכל שאפשר לדבורים לעבור מהקן שלהן לאזור האכלה. לאורך הדרך, הדבורים יכלו לבחור לעבור דרך קטע נפרד עם שלל כדורי עץ קטנים. במשך 18 ימים, המדענים צפו כיצד הדבורים "יצאו מגדרן כדי לגלגל כדורי עץ שוב ושוב, למרות שאין תמריץ ברור לעשות זאת". בדומה לבני האדם, נראה שדבורים צעירות יותר היו שובבות יותר מדבורים בוגרות. לפי סמדי גלפייאג', אחד ממחברי המחקר, המחקר מעיד על כך שחרקים עשויים לחוות רגשות.
חוקרים אף הצליחו לאחרונה ללמד את דבורת הבומבוס לפתור חידות. לאחר שדבורה בודדה למדה את המלאכה, היא אצה ללמד את חברותיה לכוורת, שצפו בדבורה המנוסה והצליחו לסגל את הפרקטיקות החדשות בעצמן. מומחים מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון אימנו קבוצה של דבורים לפתוח קופסה המכילה תמיסת סוכר. הקופסה נוצרה כך שניתן יהיה לפתוח אותה על ידי סיבוב מכסה כדי לגשת לתמיסה המתוקה. דחיפה של לשונית אדומה גרמה למכסה להסתובב בכיוון השעון, בעוד שלשונית כחולה גרמה לו ללכת נגד כיוון השעון.
החוקרים הכשירו דבורים להשתמש באחת משתי השיטות הללו כדי לפתוח את המכסה באמצעות התבוננות. הדבורים למדו את ההתנהגות ואז לימדו את יתר המושבה כיצד לגשת לתמיסת הסוכר. "העובדה שדבורים יכולות לצפות וללמוד, ואז להתרגל להתנהגות הזו, מוסיפה למכלול ההוכחות ההולך וגדל שהן יצורים הרבה יותר חכמים מכפי שהרבה אנשים נותנים להן קרדיט", אמר לארס צ'יטקה, פרופסור לאקולוגיה חושית והתנהגותית באוניברסיטת קווין מרי בלונדון.
הן דווקא חשות כאב
בספר שראה אור בחודש שעבר מתאר פרופ׳ סטיבן בוכמן, אקולוג מאוניברסיטת אריזונה המקדיש את חייו לחקר דבורים, את עולמן הנסתר מן העין האנושית. לפי בוכמן, העורך מחקרי "שוליים" במטרה להבין את מלוא היכולת הרגשית של הדבורים, הן יכולות להפגין רגשות מתוחכמים הדומים לאופטימיות, תסכול, שובבות ופחד, תכונות הנצפות ביונקים. ניסויים הראו שדבורים יכולות לחוות תסמינים דמויי PTSD ולחוש כאב, לזהות פנים אנושיות שונות, לעבד זיכרונות ארוכי טווח בזמן שינה, ואולי אפילו לחלום. "דבורים מודעות לעצמן, הן רגישות, ואולי יש להן צורה פרימיטיבית של תודעה", כותב בוכמן. "הן פותרות בעיות ויכולות לחשוב, להבחין בין צורות גיאומטריות מורכבות ויכולות ללמוד לנווט במבוכים".
בוכמן חוקר לאורך חייו את דבורי הבר של אריזונה, אך מחקרים רבים יותר בעולם עוסקים בדבורי הדבש – אותן תרבתו בני האדם לאורך השנים לצרכיהם. מחקר שפורסם לאחרונה מצביע על כך שדבורים אלו מלמדות את הפועלות הצעירות שזה עתה הגיחו מהגולם איך לרקוד. הדבורים המנוסות מבצעות מעין ריקוד ואלס בכוורת כדי ליידע את הדבורים האחרות במיקום הצוף. אם עד היום הסברה הייתה כי מדובר בתכונה מולדת, כעת מתברר שהדבורים לומדות באמצעות התבוננות את מלאכת הריקוד בכוורת.
דבורי דבש גם יכולות כאמור ללמד את בני האדם על בריאות הערים בהן הם חיים. DNA שנמצא בכוורות דבורי דבש מראה שלכל עיר יש מיקרוביום ייחודי - ולכך עשויות להיות השלכות גדולות על בריאות האדם. מדענים שבדקו פסולת מכוורות בניו יורק, סידני, מלבורן, ונציה וטוקיו, גילו שדגימת הפסולת בתחתית כוורות דבורי הדבש יכולה לספק למדענים תמונת מצב של הנוף המיקרוביאלי (חיידקים, פיטריות ווירוסים) של סביבות עירוניות. חלק מהדגימות אפילו הכילו פתוגן הידוע כגורם למחלות בבני אדם. למרות שדרוש מחקר נוסף כדי לדעת אם ניתן להשתמש בדבורי דבש כדי לזהות ביעילות מחלות בערים, מחברי המחקר אומרים שליצורי הדבש הקטנים והשימושיים יש פוטנציאל להקל בהרבה על ניטור מיקרואורגניזמים ברחבי העיר.
אין דבורים? תשכחו מתפוחים
בעולם ישנן כ-20 אלף מינים של דבורים, להן תפקיד מפתח בכוכב הלכת שלנו. 70 מתוך 100 גידולי המזון המובילים הגדלים ברחבי העולם מסתמכים על מאביקים כמו דבורים. ללא דבורים, יתכן שהאנושות תחווה מחסור משמעותי של גידולים פופולריים כמו תפוחים, שקדים, תפוזים ואבוקדו. מאביקים לא רק תורמים ישירות לביטחון תזונתי, אלא שהם מפתח לשימור המגוון הביולוגי הקריטי להישרדות המערכות האקולוגיות.
אך למרבה הצער, דבורים ומאביקים אחרים, כמו פרפרים, עטלפים ויונקי דבש, נמצאים יותר ויותר בסכנה בשל השפעת בני האדם. אוכלוסיות הדבורים יורדות בעולם בעשורים האחרונים עקב אובדן בתי גידול, שיטות חקלאות אינטנסיביות, שינויי האקלים, שימוש מופרז בחומרי הדברה ואפילו זיהום אוויר - כולם מהווים איום עבור אוכלוסיות הדבורים, ובהמשך גם בעיה לאיכות המזון שאנחנו מגדלים.
בעוד שדבורי הדבש בויתו ומנוהלות על ידי בני האדם, דבורי הבר פגיעות במיוחד לסכנות הגדולות וניצבות בסיכון גובר. דבורי הבר, בניגוד לדבורי הדבש, לרוב אינן חיות בכוורת, ולא מייצרות דבש. את הקן שלהן הן לעתים משכנות באדמה או בעצים, ולא כולן חיות חיים חברתיים. אך יש להן תפקיד קריטי למערכות האקולוגיות שלנו; הן יעילות מאוד בהאבקת פרחים, בזמן שעבור חלק גדול מצמחי הבר, דבורי הדבש אינן מאביקות יעילות כלל.
אך בזמן שבני האדם מרבים באופן אקטיבי את דבורת הדבש ומשתמשים בה לצרכיהם, היא עלולה להדיח מהשטח את דבורי הבר ולפגוע באוכלוסייתן. לפי מחקרים, ברדיוס של כקילומטר וחצי סביב הכוורת, דבורי הבר נדחקות ומתמעטות מאחר שאינן עומדות בתחרות עם דבורי הדבש על משאבי האבקה. עוד נמצא כי דבורי דבש עלולות להעביר מחלות וטפילים לדבורי בר, וכי לריכוז גבוה של דבורי דבש יש השפעה שלילית על שיעור ההפריה של חלק מצמחי הבר. כך למשל, במטעי קפה במקסיקו נצפתה ירידה במגוון דבורי הבר עם העלייה בצפיפות דבורי הדבש, וייצור פירות הקפה אף הוא ירד בהתאמה.
"המצב של הדבורים בטבע לא שונה בהרבה מהמצב של רוב עולם הטבע: מצב קשה", אומר ד"ר גידי פיזנטי , אוצר באוסף הדבוראים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, ״יש כמה מינים מתורבתים שמסתדרים טוב עם סביבת האדם, אבל זה החלק הקטן. רוב המינים לא נמצאים במצב הזה. ישנם לא מעט מינים שנמצאים במגמה מדאיגה של ירידה, ואחרים שאין לגביהם מידע מלא. בשטח רואים יותר ויותר את השפעות שינויי האקלים. יכול להיות שחלק ממיני הדבורים יותר עמידות לזה, אבל לא כולן. יש מינים כמו הבומבוס שמעדיפים מזג אוויר יותר קריר. שינויי האקלים גורמים להן להצפין, אבל לפעמים אין להן לאן להצפין והן נכחדות".
פיזנטי מודאג במיוחד ממצבן של דבורי הבר. "דבורת הדבש מול דבורת הבר – זה כמו תרנגולות מול ציפורים. בישראל יש לנו יותר מ-1,000 סוגים של דבורי בר. גילינו רק בשנה שעברה עוד כ-40 מינים רק בישראל, שחלקם חדש למדע לחלוטין. אנחנו מגלים מגוון אדיר, ותוהים מה יישאר ממנו בעוד כמה עשרות שנים", הוא אומר. "לדבורי הדבש יש חשיבות חקלאית מאוד גדולה, אבל אין סכנה שהן ייעלמו, אלא שיהיה מחסור חמור בשירותי האבקה לחקלאות עקב מחלות בכוורות וכו'.
"לגבי דבורי בר זה סיפור אחר לגמרי. המגוון באופן כללי צפוי לדעוך. בישראל, גידול האוכלוסייה מאיים על אוכלוסיית הדבורים. שטחים פתוחים ימשיכו להיעלם, וכשמוסיפים לזה את שינויי האקלים אז עתידן של הדבורים לא נראה טוב. גם האבקה של פרחי בר נחוצה לשרשרת המזון וחשובה לאדם. אנחנו רוצים שהעושר הזה יישמר. זה חלק מהמורשת של הפלנטה הזו. כואב הלב על כל יופי בלתי נדלה כזה שהולך לאיבוד. האנושות צועדת בכיוון של 'הטכנולוגיה תושיע אותנו', אבל בסוף נישאר בלי עץ אחד לרפואה ובלי עולם הטבע. אולי רק עם בקטריות ווירוסים".
