ניתוחבחירות במצרים: השיח הציבורי עבר מהמשבר הכלכלי למלחמה בעזה
ניתוח
בחירות במצרים: השיח הציבורי עבר מהמשבר הכלכלי למלחמה בעזה
אחרי שהשלטונות הרחיקו מהמרוץ את המועמד שנתפס כמאתגר ביותר, הנשיא א־סיסי צפוי להיבחר לכהונה שלישית. המלחמה, שתופסת מקום מרכזי בסדר היום הציבורי, מסיטה את הזרקור מהידרדרות הכלכלה
במצרים החלו היום הבחירות לנשיאות שיימשכו שלושה ימים ובמסגרתן אמורים 67 מיליון בעלי זכות בחירה ללכת לקלפיות.
התוצאות הרשמיות אמורות להתפרסם בשבוע הבא, אבל השאלה היחידה היא לא מי יזכה, אלא מה יהיו שיעורי התמיכה בנשיא המכהן עבדאלפתאח א־סיסי. בשתי מערכות הבחירות שבהן התמודד מפקד הצבא המצרי לשעבר הוא זכה בכ־97% מהקולות, וכל נתון מתחת לכך יוכל להעיד על הלך הרוח הציבורי.
נגד א־סיסי מתמודדים שלושה מועמדים אפורים, שלא ממש נתפסים כמי שיכולים לאתגרו, אלא הם חלק מהרצון של המשטר לשדר כי הבחירות דמוקרטיות. השלטונות במצרים דאגו להרחיק מהמרוץ דווקא מועמד שנראה כצובר תאוצה בקרב הציבור, בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות. מדובר בחבר הפרלמנט לשעבר אחמד טנטאווי (44), שלא הצליח לאסוף את 25 אלף החתימות הדרושות, לטענתו בשל איומי סוכני המשטר על חותמים פוטנציאליים. טנטאווי גם צפוי לעמוד לדין בעוון "שימוש לא מורשה במסמכי הבחירות לנשיאות".
הדוגמה הזו ממחישה היטב את המציאות הפוליטית במצרים כיום. מאז 2013, אז עלה א־סיסי לשלטון בתמיכת הצבא, הוא פעל לדכא מוקדי התנגדות, וזה כולל יריבים פוליטיים, ארגונים אזרחיים וערוצי תקשורת. כמו כן, הושתו מגבלות על חופש הביטוי ובכלל זה קיומן של הפגנות. בשנת 2019 שונתה החוקה במצרים כך שהקדנציה לנשיאות הוארכה מארבע שנים לשש, מה שמבטיח לא־סיסי, אם יזכה בבחירות, אפשרות להיות בכס השלטון עד 2030 לפחות.
במצב עניינים זה האדישות של הציבור ביחס לבחירות מובנת, מאחר שהוא טרוד בעניינים אחרים. עד לפני כחודשיים המצב הכלכלי המידרדר במדינה היה בראש סדר היום הציבורי במצרים. עם זאת, מאז החלה המלחמה ברצועת עזה, המערכה תופסת מקום מרכזי בשיח. הסנטימנט הפרו־פלסטיני ברחוב המצרי משמעותי, כשבמקביל קיים חשש בצמרת השלטון מפני זרם של עקורים מרצועת עזה לצפון סיני. הקמת מחנות עקורים שם לא רק תיצור למצרים בעיה ביטחונית, אלא תגביר את הלחץ הכלכלי עליה.
במידה מסוימת, המלחמה בעזה "מצילה" את א־סיסי ומפנה את הזרקור למקום אחר, הרחק מכישלונו הכלכלי המהדהד. זה נכון שכלכלת מצרים הושפעה קשות בשנים האחרונות מאירועים שהחלו מחוץ לגבולותיה: מגיפת הקורונה, המלחמה באוקראינה ועכשיו המלחמה בעזה. אולם גם לא־סיסי ולממשלתו היתה תרומה נכבדת להיווצרות המשבר הכלכלי. ההתמקדות בפרויקטים מגלומניים כמו העיר המינהלית החדשה או הרחבת תעלת סואץ, שבהם השקיעה מצרים עשרות מיליארדי דולרים, לא נחשבים עד כה כמוצדקים מבחינה כלכלית. בנוסף, ההימנעות של א־סיסי מביצוע רפורמות משמעותיות, כמו צמצום המגזר הציבורי המנופח או הפחתת אחיזתו של הצבא בכלכלה, גם היא לא תרמה לחיזוק אמון המשקיעים הבינלאומיים, כולל מבנות הברית המסורתיות במפרץ.
זו הסיבה שעוד לפני שהחלה המלחמה בעזה להשפיע על מצרים, כלכלתה היתה במשבר עמוק, כולל אינפלציית שיא (קרוב ל־40% בספטמבר), התרסקות המטבע המקומי (הלירה המצרית איבדה כ־50% מערכה ב־18 החודשים האחרונים), חוב ציבורי ענק המגיע ללמעלה מ־90% מהתוצר וחוב חיצוני של למעלה מ־160 מיליארד דולר שהולך ומכביד על הקופה המצרית עקב העלאת שערי הריבית במשק העולמי. במצב העניינים הנוכחי מעמד הביניים המצרי נשחק, ולפי הערכות בלתי רשמיות, כ־60% מהמצרים חיים ממש על קו העוני או מתחתיו. לפי נתונים רשמיים, האבטלה במצרים עולה על 7%, אם כי הערכות עצמאיות מדברות על נתון גבוה יותר. נתונים אלה הם בבחינת פצצה מתקתקת עבור הקדנציה השלישית של א־סיסי.
המשבר הכלכלי במצרים הוא גם הזדמנות עבור הקהילה הבינלאומית בניסיונותיה למצוא מוצא למשבר העזתי המחריף. מאז החלה המלחמה, המצרים מסרבים להיות חלק פעיל בפתרון היום שאחרי חמאס. הדרך היחידה שעשויה לשכנעם לזוז מעמדתם היא באמצעות הענקת תמריצים כלכליים נדיבים, ובכלל זה ממדינות המפרץ.
הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת concordmena.com
