מכסים, הקלות מס ומלחמה במהגרים: כך יפתח טראמפ את סכר האינפלציה
מכסים, הקלות מס ומלחמה במהגרים: כך יפתח טראמפ את סכר האינפלציה
לא הרבה ידוע על המדיניות בפועל שינקוט הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, אך הבטחות הבחירות שעליהן חזר שוב ושוב גם מבטיחות להחזיר את האינפלציה: הטלת המכסים תייקר מוצרים, הקלות מס יגדילו ביקושים ומלחמה בהגירה בשוק עבודה הדוק תביא לעליות שכר
אף על פי שנותרו עוד חודשיים עד שהנשיא הנבחר דונלד טראמפ ייכנס לבית הלבן, נדמה כי המשפט "השווקים הפיננסיים מתמחרים גם את העתיד" מדויק מאי פעם. עדיין לא ברור מה תהיה המדיניות המדויקת של הנשיא, אבל יש כבר כמה דברים שנראים מובטחים יותר יחסית. ראשית, טראמפ לא רק זכה בנשיאות אלא גם השיג רוב בסנאט ובבית הנבחרים, דבר שמבטיח לו נוחות מרבית לקדם מדיניות מאקרו־כלכלית. שנית, ישנם כמה מהלכי מפתח שטראמפ הרבה להציג ולהלל שכדאי להתייחס אליהם. הראשון הוא הטלת מכסי מגן על יבוא של 10% לפחות על כל הסחורות המיובאות לארה"ב, כמו גם מכסים של 60% על כל הסחורות הסיניות; השני הוא מדיניות פיסקאלית מרחיבה, בעיקר באמצעות הפחתת מסים ובעיקר לעשירים; השלישי הוא הגבלות מחמירות על הגירה – לרבות גירוש מהגרים.
הצעדים האלה והשלכותיהם מעוררים לא מעט מחלוקת, אבל על דבר אחד יש הסכמה: שלושתם אינפלציוניים. הצעד המרכזי, העלאת המכסים, ייקר את המוצרים הסופיים ואת התשומות, וההנחה היא כי ההתייקרות תהיה רוחבית ותשפיע על שורה ארוכה של מוצרים שמרכיבים את סל הצריכה האמריקאי. לפי סקירה של "מעבדת התקציב" באוניברסיטת ייל, מדד המחירים לצרכן יעלה ב־5.1%-1.4%. וזאת לפני "אפקט ההחלפה", שבו צרכנים מחליטים להתאים את התנהגות שלהם על ידי בחירת מוצרים אלטרנטיביים, זולים יותר. אחרי השינוי בהתנהגות, המכסים האפקטיביים צפויים להיות גבוהים אף ב־27-6 נקודות אחוז יותר. לפי המכון, העלייה באינפלציה רק מסעיף זה תתורגם לתוספת עלות של 7,600-1,900 דולר לכל משק בית בשנה. ההערכות האלו מבוססות היטב בנתוני מהעבר: נציבות הסחר האמריקאית מצאה כי הטלת מכסים ב־2021 העלתה מחירים ב־7.1%-1.7% בעשרת המגזרים שהכי הושפעו מאותם מכסים, כמו בגדים, חלקי רכב, רהיטים וציוד מחשב. כלומר החשש אינו תיאורטי בלבד.
גם ההרחבה הפיסקאלית בדמות הפחתת מסים היא צעד אינפלציוני. ניתוח של הוועדה לתקציב פדרלי אחראי (CRFB) אמד את התוספת לחוב הממשלתי האמריקאי של הצעדים שטראמפ מתכנן ב־7.75 טריליון דולר עד 2035. הבעיה היא שכאשר מורידים מסים, ההכנסה הפנויה גדלה ועמה הצריכה הפרטית וההשקעות. המשמעות היא שהביקוש המצרפי גדל בקצב העולה על יכולת ייצור הסחורות והשירותים (ההיצע) ונוצרת אינפלציה. מה שיכול לשנות את המצב הן רפורמות מבניות שיגדילו את יכולת הייצור של המשק האמריקאי, שכבר היום נמצא בתעסוקה מלאה. אך לא שמענו הרבה מאלו מפיו של טראמפ.
בנוסף, מסים נמוכים יותר צפויים לחולל צמיחה מהירה בתוצר העסקי, אך אם האבטלה כבר נמוכה, השכר עשוי לעלות וגם הדבר הזה עלול לחולל אינפלציה. וזה מביא אותנו לצעד השלישי של טראמפ – גירוש מהגרים. חסימת ההגירה אינה תופעה "חברתית" בלבד: אחת הבעיות הקשות של כלכלת ארה"ב היא מחסור חמור בכוח עבודה - במיוחד בסקטורים עתירי עובדים בלתי מיומנים, כגון תעשייה, אירוח ובנייה. לדוגמה: כדי לעמוד בביקושים, סקטור הבנייה צפוי להזדקק לחצי מיליון עובדים נוספים ב־2024 ולעוד כ־454 אלף ב־2025, מעבר למגמות הגיוס הקיימות. המספר לגבי התעשייה הוא אף גבוה יותר – 584 אלף משרות חסרות.
הריבית משנה מסלול
אם האינפלציה חוזרת, הפדרל ריזרב יהיה חייב להגיב, כלומר כנראה שהורדות הריבית הבאות יהיו יותר איטיות והדרגתיות. ריבית גבוהה יותר תהפוך את ההלוואות ליקרות יותר, ותאט את הפעילות הכלכלית כדי למנוע אינפלציה. ופה תחזור הדילמה: האם להמתין או להעלות ריבית. בפד לא ממהרים לחמם את הגזרה, שכן נראה שטראמפ מתכנן שהריבית תתאפס, כפי שהיה בקדנציה הראשונה שלו. כשלא קיבל את מבוקשו הוא לא היסס לתקוף באופן חזיתי, אישי ואלים את נשיא הפד ג'רום פאוול וכינה אותו "האויב".
בינתיים פאוול אמר שלא יתבטא בנושא עד שיראה הצעות מדיניות קונקרטיות, אבל במחצית נובמבר הוא שחרר אמירה שמסכמת את הגישה החדשה: "הכלכלה לא שולחת שום איתות לכך שעלינו למהר עם הורדות הריבית". האינפלציה השנתית עלתה באוקטובר ל־2.6% – העלייה הראשונה זה שבעה חודשים. נדמה שהשווקים כבר החליטו כי המציאות המאקרו־כלכלית בארה"ב תשתנה: בנק אוף אמריקה, למשל, העלה את תחזית הריבית מ־3.25%-3.00% לרמה של 4.00%-3.75%. אולי בפד ימתינו עד ינואר, אבל השווקים לא מחכים: סקר רויטרס מראה כי השווקים מתמחרים כעת סיכוי של פחות מ־60% להפחתת ריבית בדצמבר. עד לאחרונה, כמעט אף אחד לא דיבר על האפשרות של הותרת הריבית על כנה.
שונאים בעיקר אינפלציה
ישנו סט נוסף של נתונים שרלבנטיים לנשיא הנבחר, אם הוא בכלל מתעניין בנתונים. סקר של אדיסון ריסרץ' הראה שכ־80% מהאנשים שהצביעו בבחירות "בגלל הכלכלה" – בחרו בטראמפ. רבע מהם גם אמרו כי האינפלציה גרמה למצוקה קשה. גם בקרב אלו שטענו כי האינפלציה גרמה להם לקושי חמור, כ־73% הצביעו טראמפ. המסקנה היא שמצביעי טראמפ יותר שונאים אינפלציה מאבטלה.
ממשל ביידן הצליח למתן את האינפלציה בלי לגרום למיתון ולזינוק באבטלה (מה שכונה "נחיתה קשה"). אבל האמריקאי שבחר טראמפ לא העריך את זה. ריבית גבוהה יותר בארה"ב הופכת את הנכסים האמריקאיים לאטרקטיביים יותר למשקיעים בעולם, מה שהוביל היסטורית ליצוא הון ממדינות מתפתחות, כגון אמריקה הלטינית ואסיה ואפילו ישראל. השינוי הזה גרם להפחתת ההשקעות והנזילות באזורים האלו ואף גרמו למשברים בגלל פיחות מטבע מהיר.
והבעיה היא לא רק הריבית הקצרה של הפד: ההערכה שטראמפ יגדיל את הגירעון והחוב וינקוט מדיניות אינפלציוני וגירעונית הזניקה את תשואות האג"ח האמריקאיות ל־10 שנים. חודש לפני הבחירות הן עמדו על 3.7%, ומאז ניצחונו של טראמפ הן לא יורדות מ־4.4%.
פה הדברים מתיישבים: הריבית הארוכה (אג"ח ממשלתיות) עולה והריבית הקצרה (של הפד) צפויה לרדת באופן הרבה יותר איטי והדרגתי. אם שאר הבנקים המרכזיים בעולם לא רוצים להישאר מאחור מול הפד ולסבול מבריחת הון – קצב הורדת הריבית שלהם ייאלץ להתמתן גם. סביר מאוד להניח שלכוון הזה ילכו גם שאר הנגידים המרכזיים.
