ניתוחהמשבר הכלכלי במצרים: מנוף לחץ משמעותי לקליטת פליטים
ניתוח
המשבר הכלכלי במצרים: מנוף לחץ משמעותי לקליטת פליטים
הנחיות דובר צה"ל לתושבי עזה לרדת דרומה מדאיגות את מצרים, השוללת לפחות באופן פומבי את האפשרות לקליטת מאות אלפי פליטים. לפי דיווחים, בצמרת המשטר קיימת נכונות מסוימת לקלוט אותם, בעיקר בתמורה לסיוע כלכלי בינלאומי
ההפגזות המסיביות של חיל האוויר ברצועת עזה מאז המתקפה הרצחנית של חמאס ב־7 באוקטובר וההנחיות של דובר צה"ל לתושבי עזה לרדת דרומה מלחיצות את השלטונות במצרים.
בקהיר חוששים כי מאות אלפי עזתים ינסו לעבור את הגבול ולהיכנס לסיני כדי למצוא מקלט. זו הסיבה שהמצרים הציבו בטונדות במעבר רפיח - המעבר הרשמי היחיד בין מצרים לרצועה. המצרים לא מאפשרים את פתיחת המעבר, גם לא ליציאת אזרחים זרים, עקב החשש כי הדבר ינוצל לבריחת עוד עזתים ובגלל אי־ההסדרה עם ישראל בנושא המסדרונות ההומניטריים.
רשמית, המצרים מביעים התנגדות חריפה לקליטת העקורים בשטחם ומאיימים כי הדבר עלול לגרור משבר דיפלומטי חריף עם ישראל.
ההתנגדות המצרית ליישוב העזתים בסיני נובעת משלל גורמים, ובראשם שיקולים מדיניים וכלכליים, כמו גם חשש ליציבות הפנימית.
הרעיון שחצי האי סיני ישמש חלק מהפתרון לסוגיה הפלסטינית איננו חדש. לפני כחמש שנים כחלק מתוכנית המאה של נשיא ארצות הברית דאז דונלד טראמפ, הושם דגש על פיתוח צפון חצי האי. בין השאר, דובר על השקעות מסיביות שיגיעו ממדינות המפרץ, בנמלי ים ואוויר, תחנות כוח סולאריות ומפעלים להתפלת מים. התוכנית הציעה שהמצרים והפלסטינים יפעלו במשותף להקמת הפרויקטים, אלא שאז עלה החשש בקהיר כי התוכנית בעצם שואפת ליישב עזתים בסיני ולהפוך את חצי האי למולדת החלופית עבור הפלסטינים. המצרים התנגדו, ועדיין מתנגדים בתוקף, בטענה שיישוב העזתים בסיני נועד "לקבור" את הסוגיה הפלסטינית. זאת משום שניסיון העבר מוכיח, לטענתם, שפליטים שעוזבים את אדמתם לא יחזרו עוד לבתיהם.
סיבה נוספת שבעטייה מצרים מתנגדת נחרצות לקליטת העזתים נובעת מהחשש כי הדבר יביא לפגיעה ביציבות הפנימית במצרים. גם כאן מצרים לומדת את לקחי העבר ומתבוננת על מה שקרה במדינות האזור. לפי המצרים, בכל מדינה שאליה הגיעו הפליטים הפלסטינים הם הפכו לכוח פוליטי, צבאי, חברתי או כלכלי משמעותי המסוגל לאיים על הסדר הפנימי. כך בירדן, בלבנון ובסוריה. לנגד עיניהם של המצרים עומדים אירועי ספטמבר השחור בירדן וכן האירועים הקשורים במחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון, שהם מקור לאלימות ולגילויי קיצוניות.
רק לאחרונה אירעו סבבי אלימות קשים במחנה הפליטים עין אלחלווה בצידון, שהותירו עשרות הרוגים ופצועים. המצרים סבורים כי אוכלוסיית עקורים גדולה מרצועת עזה בשטח סיני, ביחד עם הגורמים המקומיים הקיצוניים שישנם כבר בצפון חצי האי, הוא מתכון בטוח לאיומים ביטחוניים והם מעוניינים להימנע מכך. כחלק מהחששות הביטחוניים, המצרים מעריכים כי עם הפליטים הפוטנציאלים יעברו לסיני גם אנשי חמאס, ייתכן מצוידים באמצעי לחימה, כדי לחבור לגורמי טרור מקומיים.
סיבה מרכזית לחשש הוא המשבר הכלכלי עמו מתמודדת מצרים, מהגדולים שפקדו אותה בעשורים האחרונים. ראשיה סבורים כי היא אינה יכולה להתמודד עם עוד זרם של פליטים לשטחה. כבר היום מתמודדת מצרים עם בעיית פליטים בדרום המדינה, כאשר מאז פרוץ המלחמה בסודאן באפריל השנה, חצו את הגבול לתוך מצרים למעלה מ־300 אלף פליטים. אלה יוצרים נטל גדול על משאביו המוגבלים של המשק המצרי ובקהיר חוששים כי זרם דומה או אף גדול יותר של פליטים בצפון יגביר עוד יותר את הלחץ.
מעבר לכך, הסוגיה הפלסטינית רגישה הרבה יותר בעולם הערבי ומצרים עלולה מבחינתה להיחשב כמי ששיתפה פעולה עם גורמים אחרים כדי לרוקן את עזה. לכך מתווסף עניין מעשי הרבה יותר. אזור צפון סיני הצמוד לגבול רצועת עזה, אליו אמורים להגיע הפליטים, אינו ערוך מבחינת תשתיות לקליטת עשרות ואולי מאות אלפי פליטים. בעשור האחרון התנהלו באזור קרבות בין צבא מצריים לגורמי ג'יהאד והצבא המצרי פעל להותיר אדמה חרוכה, כולל הרס מבנים ומתקנים אחרים בהם נהגו הג'יהאדיסטים למצוא מסתור. המשמעות היא, שזרם פליטים גדול מעזה יביא חלק מהם לאזור דרום סיני, אזור תיירותי שיכול לפגוע בתנועת התיירים לשם. לחילופין, מצרים תצטרך להשקיע בתשתיות בצפון חצי האי כך שיוכלו לאכלס מספר כה גדול של פליטים.
למרות שפומבית מצרים שוללת מכל וכל את האפשרות שתקלוט עזתים בשטחה, ייתכן ומתחת לפני השטח קיימת התלבטות. אתר החדשות המצרי "מדא מיסר", הידוע בקשריו עם הממסד הביטחוני המצרי, דיווח לפני ימים אחדים כי בצמרת המשטר ישנה נכונות מסוימת לפתוח את הגבול לעזתים, אם כי במשורה ותוך דרישה כי הדבר יהיה זמני עד להשגת רגיעה בלחימה. עם זאת, לפי הדיווח בצמרת המצרית, מבינים כי יתקשו בתנאים הנוכחיים להעביר את המהלך הזה ציבורית.
ההתלבטות המצרית נובעת מהמצב הכלכלי הקשה והאפשרות שהקהילה הבינלאומית תתגייס כדי להציע לה תמריצים תמורת הסכמתה להיות חלק מהפתרון למשבר בעזה. הבעיה הכלכלית הנוכחית היא סחרור אינפלציוני, כאשר לפי הנתונים העדכניים ביותר, בספטמבר עמד קצב האינפלציה השנתי באזורים האורבניים על 38% לעומת 37.4% בחודש אוגוסט. אבל מה שיותר חמור הוא שמחירי המזון והמשקאות זינקו בספטמבר בקרוב ל־74% לעומת ספטמבר 2022, בעיקר בעקבות התייקרות הלחם והדגנים. זוהי השפעת המלחמה הרוסית־אוקראינית שהזניקה את מחירי החיטה בשוק העולמי, נטל כבד למצרים שהיא יבואנית החיטה הגדולה בעולם.
המלחמה באוקראינה הביאה גם למשיכת מיליארדי דולרים על ידי משקיעים, מה שהוביל להתכווצות דרמטית בעתודות המט"ח של מצרים ולירידה נמשכת בכוחה של הלירה. לפני פרוץ המלחמה באירופה עמדו עתודות המט"ח של מצרים על כ־41 מיליארד דולר, לעומת כ־35 מיליארד דולר כיום, וגם זאת לאחר התאוששות מסוימת בעקבות עונת תיירות מוצלחת. מעבר למלחמה, מה שעמד לרועץ השנה למשק המצרי הוא הקיץ הלוהט שיצר ביקוש אדיר לחשמל, דבר שהביא להפסקת יצוא הגז הטבעי ועקב כך לאובדן הכנסות מט"ח.
אבל לא רק המציאות הכלכלית הנוכחית של מצרים עגומה, אלא גם האופק הכלכלי שלה. מצרים שקועה בחובות. לפי הערכות, החוב החיצוני שלה נע סביב 165 מיליארד דולר לעומת כ־133 מיליארד דולר לפני חמש שנים. לנוכח סביבת הריבית הגבוהה בשוק העולמי וקשייה של מצרים בתחום הכנסות המט"ח, ישנן הערכות כי החוב החיצוני יכפיל את עצמו וייתכן אף יותר מכך בחמש השנים הקרובות. מאז עלייתו של הנשיא א־סיסי לפני כעשור, מצרים התמכרה להלוואות, בין השאר בכדי ליישם פרויקטים מגלומניים, כמו העיר המינהלית החדשה בהשקעה של 60 מיליארד דולר, או הרחבת תעלת סואץ. כשהחלה מגמת העלאות הריבית בשוק העולמי בשנה שעברה, הבשורה למצרים היתה קשה. החזרי ההלוואות שלה ביחד עם תשלומי משכורות המגזר הציבורי המנופח לוחצים על התקציב ואינם מאפשרים הפניית משאבים לפיתוח. בעבר היו אלה מדינות המפרץ שסייעו למצרים בנדיבות עם העברת מענקים בשווי מיליארדי דולרים, אך בשנה האחרונה הן מסרבות לעשות זאת ומציבות תנאים. ייתכן שלאחר המלחמה ברצועת עזה, ואם ישראל אכן תמוטט את שלטון החמאס, תפתח הקהילה הבינלאומית, כולל מדינות המפרץ, את כיסיה לטובת מצרים כחלק מהתגייסותה לקחת חלק פעיל בטיפול בבעיית העזתים.
