טראמפ ירכיב ממשל צייתן וממוקד מטרה
טראמפ ירכיב ממשל צייתן וממוקד מטרה
הרכבו הממשל החדש, שכבר מעורר מחלוקת, מהווה מבחינת טראמפ חלק חיוני באסטרטגיה חדשה ומחושבת יותר, שמטרתה לייעל את יכולת קבלת ההחלטות ולמנוע התנגדויות פנימיות
טראמפ, שטרם הושבע כנשיא ה־47 של ארצות הברית, צפוי להוביל קדנציה שונה מהותית מזו של הנשיא ה־45, אף שמדובר באותו אדם.
טראמפ של 2025 ייהנה לא רק משליטה של המפלגה הרפובליקנית בבתי הנבחרים, אלא גם מבית משפט עליון שמרן. אך בראש ובראשונה יעמוד לצדו הניסיון מהקדנציה הראשונה, שימנע ממנו לחזור על טעויות, כמו, למשל, למנות אנשים ממלכתיים מדי לתפקידים שהוא רואה בהם תפקידי מפתח. הפעם, טראמפ שם דגש מיוחד על הרכבת ממשל צייתן, מונוליטי וממוקד מטרה. הרכבו, שכבר מעורר מחלוקת, מהווה מבחינתו חלק חיוני באסטרטגיה חדשה ומחושבת יותר, שמטרתה לייעל את יכולת קבלת ההחלטות ולמנוע התנגדויות פנימיות.
למרות תדמיתו הכאוטית, מדיניות החוץ של טראמפ היא צפויה ותתמקד באופן שיטתי במלחמת סחר ובפרוטקציוניזם, אותם הגדיר פעם כ"הדבר הגדול ביותר שהומצא אי־פעם". טראמפ הבטיח, וצפוי לעמוד בהבטחתו, להשית מכסים גבוהים ומקיפים יותר על סין, מקסיקו, קנדה, דרום קוריאה ואירופה — כל אחת מסיבות שונות, החל ממלחמה בסחר בסמים, דרך ריסון הגירה לא חוקית ועד להגנה על תעשיות מקומיות.
ההבנה שוושינגטון איננה מתכוונת לתפקד כעוגן יציבות עבור הכלכלות החופשיות, אלא להעמיק את המשברים בהן, מתחילה לחלחל, ומדינות רבות כבר הודיעו כי הפעם הן לא יסתפקו בתגובה סמלית למכסים שהטיל טראמפ בקדנציה הראשונה — בעיקר באמצעות השוואת מכסים על הייצור האמריקאי — אלא יגיבו בעוצמה.
סין, למשל, החלה להאט משלוחים של סוללות ליתיום חיוניות כבר ב־2024, והיא שוקלת להרחיב את השימוש ב"רשימת הישויות הלא אמינות" כדי לחסום גישה לרכיבים קריטיים עבור חברות אמריקאיות. בנוסף, היא מגדילה את ההשקעה בשווקים חלופיים, מהלך שנועד להפחית את התלות בארצות הברית בטווח הארוך. באירופה, התגובות צפויות להיות ממוקדות וכואבות כדי ליצור תגובות שרשרת, כמו הטלת מכסים על מוצרים אמריקאיים בולטים. ההיסטוריה מראה כיצד מכסים שהושתו על אופנועי הארלי דיווידסון, וויסקי אמריקאי ומותגי אופנה הצליחו בעבר לגרור לחצים פנימיים בארצות הברית לסיום ההסלמה.
ההשלכות אינן מוגבלות לכלכלה בלבד. מדיניות מכסים זו עלולה לחזק כוחות פוליטיים אנטי־אמריקאיים במדינות כמו גרמניה וצרפת, שבהן ממשלות נאבקות, כאמור, לשמר את הלגיטימציה שלהן אל מול גלי ביקורת פנימיים. טראמפ איננו שואף לרתום את בעלות הברית לשיתוף פעולה כלכלי או ביטחוני, אלא בוחר להעמידן למבחן, זאת תוך התעלמות מהאתגרים הפנימיים שהן חוות בעצמן — בין שמדובר בתנועות בדלניות, ובין שבמשברים כלכליים מקומיים או לחצים גוברים מימין ומשמאל.
2025 מסתמנת כשנה של משבר אמון בין ארצות הברית לבין שותפותיה הקרובות ביותר. הגישה הפרוטקציוניסטית, שמעדיפה דומיננטיות אמריקאית על פני שיתוף פעולה גלובלי, מגבירה את החשש כי גלגלי ההסלמה הכלכלית יובילו לא רק לפגיעה באמון ההדדי, אלא גם לשיבוש היחסים הדיפלומטיים שנבנו בעמל רב. השאלה כבר איננה האם טראמפ יעמיק את המשברים הללו, אלא כמה רחוק הוא ילך ועד כמה המערכת הגלובלית תוכל לעמוד בכך בשנית.
