ראיון"בִּיוּש פחמן היא השיטה החדשה של מכחישי האקלים"
ראיון
"בִּיוּש פחמן היא השיטה החדשה של מכחישי האקלים"
במקום להתמודד עם הטיעונים, מכחישי אקלים בוחרים לתקוף אישית פעילי סביבה ומומחים כדי לקעקע את אמינותם, אבל הפתרון אינו בהכרח מאבק, אומרת פרופ’ שאזין (שאז) עטרי, חוקרת בכירה בבית הספר לסביבה באוניברסיטת אינדיאנה, אלא "חזון ברור של הדרך להגיע לעתיד בר־קיימא, ועיתונאים ומספרי סיפורים טובים שיסבירו אותו"
מכחישי אקלים וחברות דלקי מאובנים פעמים רבות תוקפים פעילים סביבתיים בטקטיקה המכונה “בִּיוּש פחמן”, שעיקרה הוא תקיפת "טביעת הפחמן" האישית של הדוברים במטרה לקעקע את אמינותם ולבטל את המסר שלהם. פרופ’ שאזין (שאז) עטרי, מרצה חוקרת בכירה בבית הספר לציבור וסביבה של אוניברסיטת אינדיאנה, שחוותה בעצמה את טקטיקת התקיפה הזו, מנסה לברר את הסיבות לה.
למה אורח החיים האישי של הדובר כל כך משמעותי? הרי העובדות לא מושפעות ממי שמציג אותן.
“אני אשיב בשאלה שאני מציגה גם לסטודנטים שלי: ‘האם תסמוך על עצות דיאטה מרופא שסובל מהשמנת יתר?’. הסטודנטים שלי משיבים על כך ב’לא’, כי הם רוצים לקבל עצות ממישהו שמיישם את מה שהוא מטיף לו. אבל הסיבה העמוקה יותר היא, ככל הנראה, שלהגיד לאנשים להפחית את טביעת הפחמן שלהם או לשנות את המערכת זה מאוד קשה, כי אין להם חזון ברור של איך המערכת או סגנון החיים החלופיים ייראו. זה יוצר דיסוננס קוגניטיבי. אתה אומר לי לעשות משהו שאני לא יודעת איך לעשות אותו. אז במקום להבין איך לעשות את זה, אני אחפש דרכים לפרק את הטיעון שלך. זה מה שקורה כאן עם שינוי אקלים”.
פרופ’ שאזין (שאז) עטרי גרה באינדיאנה, מרצה חוקרת בכירה בבית הספר לציבור וסביבה של אוניברסיטת אינדיאנה; דוקטורט בהנדסה חברתית וסביבתית ומדיניות ציבורית; נולדה בהודו וגדלה באיחוד האמירויות
אז מה יכול להיות הפתרון?
“אנחנו צריכים חזון טוב יותר של איך להגיע לעתיד בר־קיימא, ובשביל זה צריך עיתונאים ומספרי סיפורים טובים יותר שיסבירו איך להגיע לעולם טוב יותר. נכון לעכשיו, יש נטל גדול מדי על אנשים פרטיים, והעבודה שלנו לא צריכה להיות להגיד לאנשים להפחית את טביעת הפחמן שלהם. אנחנו צריכים מדיניות. אבל מה הדרך הטובה ביותר לתקשר את המדיניות? איך גורמים לאנשים להבין שזה מה שאנחנו צריכים? זו השאלה שיש לשאול.”
מתי לראשונה קהל תקף את טביעת הפחמן האישית שלך?
"לפני עשר שנים, בהיותי פוסט־דוקטורנטית בקולומביה, טסתי לאוניברסיטה אחרת כדי לדבר על המחקר שלי שעסק בתפיסות של אנשים בנוגע לשימוש באנרגיה. העברתי את ההרצאה, ואז מישהו בקהל עומד ואומר 'הגעת לפגישה הזו בטיסה, למה שאני אקשיב למה שיש לך להגיד?' זה לא היה הגיוני מבחינתי. אני מדענית, מהנדסת, פיזיקאית. כל מה שהראיתי לך עוסק בתפיסות של אנשים בנושא, זה לא קשור בהתנהגות האישית שלי. זו מתקפת אד־הומינם קלאסית, שבה תוקפים אותי כאדם כי לא אוהבים את המסר".
"להגיד לאנשים להפחית את טביעת הפחמן שלהם זה מאוד קשה, כי אין להם חזון ברור של איך סגנון החיים החלופי ייראה. אז הם מחפשים דרכים לפרק את הטיעון שלך"
לאחר המקר הזה חזרה עטרי לקולומביה, סיפרה למנחי הפוסט־דוק שלה על התקרית, והם הציעו לה לחקור את הנושא. המחקר ומחקרי ההמשך שערכה עטרי חשפו שלטקטיקה הזו של מכחישי אקלים וחברות דלקי מאובנים יש השפעה אמיתית על היכולת של מדענים ופעילי אקלים להעביר את המסר שלהם לציבור.
שאלה של אמינות
מבקרים של פעילי אקלים תוקפים לא את הטענות או את הפתרונות שהם מציגים, אלא את ההתנהגות האישית שלהם. אחד המקרים הבולטים ביותר בתקופה האחרונה התרחש אחרי שהנסיך הארי התראיין לאופרה וינפרי, ואמר ששינוי אקלים הוא “אחד הנושאים החשובים ביותר שהעולם מתמודד איתם כיום". בתגובה כלי תקשורת בבעלות רופרט מרדוק, שתאגיד ניוזקורפ שלו הכחיש בעבר את המדע סביב משבר האקלים, תקפו את השימוש הנרחב של הנסיך במטוס סילון פרטי, וכינו אותו בין השאר "לוחם סביבה מזויף".
על תקיפה אישית: "מישהו בקהל עומד ואומר 'הגעת לפגישה הזו בטיסה, למה שאני אקשיב למה שיש לך להגיד?' זו מתקפת אד־הומינם קלאסית, תוקפים אותי כאדם כי לא אוהבים את המסר"
לדברי פרופ' מייקל מאן מאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, ממדעני האקלים החשובים בעולם, מקרה זה הוא חלק מאסטרטגיה רחבה להציג התנהגות צבועה לכאורה של פעילי ומדעני אקלים במטרה לערער את האמינות שלהם, במקום להתמודד עם המדע והמציאות ישירות. "אין דרך טובה יותר לפגוע באמינות של מנהיגי מחשבה מאשר לצייר אותם כצבועים על סמך האשמות שהם לא הולכים את ההליכה", הוא אמר לאתר אינסיידר.
עד כמה הטקטיקה הזו באמת פוגעת בהעברת המסר של פעילי האקלים?
"התחלנו לבצע ניסויים מקוונים כדי להבין מתי ולמה טביעת הפחמן של אנשים משפיעה על קליטת המסר שהם מעבירים או על הנכונות של קהל היעד שלהם לאמץ מדיניות מסוימת. בניסוי הראשון, שממצאיו התפרסמו ב־2016, יצרנו תרחישים שונים שהוצגו בצורה אקראית למשתתפי סקר מקוון. כל תרחיש דיבר על הרצאה שבה החוקר מספר על שינוי אקלים.
“היה לנו תרחיש של חוקר שטס הרבה, חוקר שטס מעט, חוקר שקונה קרדיטים לקיזוז פחמן, חוקר שיש לו צריכת אנרגיה ביתית גבוהה וחוקר שיש לו צריכה ביתית נמוכה. המשתתף התבקש לדרג את האמינות של החוקר בתרחיש, כמה אמין החוקר בעיניו. גילינו למשל שצריכת אנרגיה ביתית גבוהה או טיסות מרובות מפחיתות את האמינות של החוקר בצורה משמעותית, וצריכה נמוכה או מעט טיסות נקשרו לאמינות גבוהה". המחקרים של עטרי נערכו בשיתוף דיוויד קרנץ ואלקה וובר.
הנחקרים הם לא בהכרח מכחישי אקלים, וזה עדיין השפיע על התפיסה שלהם.
"בהחלט, פילחנו את המשיבים בין אלו שחושבים ששינוי אקלים חשוב לאלו שלא חושבים כך, והאפקט קיים בקרב שתי הקבוצות. במחקר אחר שעשינו והתפרסם ב־2019 גילינו שהתוצאה נכונה גם כאשר עוסקים בתמיכה במדיניות אקלים זו או אחרת.
בִּיוּש פחמן: כינוי לטקטיקת ההתנגדות של מכחישי אקלים. המכחישים תוקפים לא את הטענות או את הפתרונות של פעילי הסביבה, אלא את “טביעת הפחמן האישית” שלהם, כדי לבטל את המסר שהם מנסים להעביר
“תמיד יש תמיכה גדולה יותר למדיניות כמו 'ייצוב אוכלוסייה', מס פחמן, הגדלת השימוש בתחבורה ציבורית או אנרגיות מתחדשות, כאשר למציג יש טביעת פחמן נמוכה. אבל יש גם תופעה כללית של אנשים שאוהבים מאוד אנרגיה מתחדשת, אז כמעט תמיד יש יותר תמיכה למדיניות בתחום, והתמיכה הנמוכה ביותר היא לייצוב אוכלוסייה. זה מדגים שההשפעה של המציג תלויה גם בטביעת הפחמן שלו, אבל גם במדיניות עצמה".
מכחישי אקלים משתמשים במחקר שלך?
"כשהתפרסם המחקר הראשון, אתר של מכחישי אקלים פרסם את כתובות המגורים של מדעני אקלים בולטים, עם תמונות לוויין של הבתים, כדי להראות שכולם צבועים כי אין להם פאנלים סולאריים על הגג. הרגשתי נורא, כי זה לא מה שרצינו להגיד בעבודה שלנו. מצד שני, פרופ' מאן מציג את המחקר שלנו כאילו אנחנו אומרים לאנשים לחיות במערות, לגדל את האוכל שלהם בעצמם ולתפור את הבגדים שלהם בעצמם. אני מעולם לא אמרתי משהו כזה. האתגר הוא שהממצאים האלו טעונים פוליטית, כי שינוי אקלים זה נושא טעון פוליטית, כי הפתרונות טעונים פוליטית. ואולם אני רואה בעצמי אקדמאית ואקטיביסטית, וחשוב לדעת מה מערכות היחסים האלו כדי שנוכל להשתפר".
האם חברות דלקי מאובנים משתמשות בבִּיוּש פחמן כדי למתן את הביקורת נגדן?
“כן, ברור. אבל זה עובד בעיקר נגד מדיניות שאולי לא מאוד פופולרית. זה לא יכול לעצור את הצונאמי של פתרונות אקלים. כשיש תמיכה ציבורית רחבה, לציבור לא אכפת אם לדובר יש טביעת פחמן גדולה או קטנה”.
”חייבים תמיכה ציבורית”
איך לוקחים את הממצאים שלך ומשתמשים בהם כדי לקדם פתרונות למשבר האקלים?
"כשמדברים עם אנשים, הם רוצים לדעת מה הדובר עושה בחיים שלו, כדי שגם הם יידעו מה לעשות בחיים שלהם. צריך להבהיר מה המשמעות של מחויבות לפתרון ולבעיה. אם מדעני אקלים יתחילו לדבר על כך, זה יהיה מאוד עוצמתי לדעתי.
על מחקר בנושא דעת קהל: "תמיד יש תמיכה גדולה יותר למדיניות כמו מס פחמן, שימוש בתחבורה ציבורית או אנרגיות מתחדשות, כאשר למציג יש טביעת פחמן נמוכה"
“אני סבורה שהפתרון האמיתי למשבר האקלים יהיה ברמת המדיניות הבינלאומית והתשתיות, והטלת אחריות על האדם הפרטי היא טקטיקה של חברות דלקי מאובנים למנוע שינויים מבניים.
"יש לנו עוד פרויקט מחקר כעת שבוחן את הנרטיבים של פתרונות אקלים. זה אחד הנרטיבים שאנחנו בוחנים, שצריך שינויים מערכתיים ושלהתנהגות פרטנית יש תפקיד מאוד מזערי. ויש הרבה אנשים שחושבים שצריך רק טכנולוגיות לכידת פחמן שיכולות לתקן את כל הבעיות. האמונה האישית שלי היא שאנחנו צריכים שינויי התנהגות ומדיניות ושינויים מערכתיים. אי אפשר להניע שינוי מערכתי בלי רצון פוליטי ותמיכה ציבורית.
על הקושי להטיף: "להגיד לאנשים להפחית את טביעת הפחמן שלהם או לשנות את המערכת זה מאוד קשה, כי אין להם חזון ברור של איך המערכת או סגנון החיים החלופיים ייראו"
"אני גרה באינדיאנה, שנמצאת באמצע ארצות הברית. אין לי סיבה לקנות רכב חשמלי, שדרוש כדי להוציא את הפחמן מסקטור התחבורה, אם אין תשתית לטעינת המכונית. באוקטובר חמש מדינות במערב התיכון בארצות הברית הודיעו על שיתוף פעולה לבניית תשתיות לרכב חשמלי.
“אבל זה לא יכול לקרות בלי תמיכה ציבורית. ועכשיו זה זמן מצוין לפעול, כי סקר חצי שנתי של ייל על עמדות הציבור בנוגע למשבר אקלים מראה ש־72% מאמריקאים חושבים שהוא מתרחש ושצריך לפעול. צריך את שני הדברים, וזה הנרטיב שאני מאמינה בו. יש אנשים שחושבים שמספיקים שינויים מערכתיים. זה יהיה נהדר אם נוכל לעשות את זה, אבל אני לא יודעת איך זה אפשרי בלי אנשים, קהילות וקבוצות שמשתפות פעולה".
