סין נגד העולםהסינים מציפים את העולם בפלדה זולה
סין נגד העולם
הסינים מציפים את העולם בפלדה זולה
המשבר המתמשך במגזר הנדל"ן הסיני איים על תעשיית הפלדה המקומית, הגדולה בעולם. הפתרון: להמשיך בייצור המואץ כדי לא לפגוע במפעלים הסיניים ובמשרות המקומיות ולשלוח את הפלדה לעולם על חשבון היצרניות הגלובליות
יצרנית הפלדה הגדולה בעולם, חברת Baowu הסינית שנמצאת בבעלות המדינה, הזהירה בשבוע שעבר כי היצרנים הסיניים נמצאים בפתחו של "חורף פלדה" שעתיד להיות ממושך יותר משני המשברים הקודמים שפקדו את השוק, ב־2008 וב־2015. הרקע לתרחיש העגום: המשבר הממושך הפוקד את שוק הנדל"ן הסיני, שחתך בחדות את הביקושים לחומר הגלם.
העיתוי לא יכול היה להיות גרוע יותר. כלכלת סין צמחה ב־4.7% בלבד ברבעון השני של השנה, תוך שהיא מחמיצה את תחזיות הצמיחה שעמדו על 5.1%.
שוק הפלדה הסיני, שרובו ככולו נמצא בידי חברות ממשלתיות, הוא תוצר של שני המשברים הקודמים שפקדו אותו במאה הנוכחית. Baowu עצמה היא תוצר של מיזוג שהתבצע ב־2016 כאשר שתי חברות בבעלות המדינה נדחקו למהלך בעקבות משבר 2015. המיזוג הקפיץ מיידית את Baowu למקום השני בדירוג חברות הפלדה העולמיות, וב־2022 היא הפכה לגדולה בעולם. כמדינה, סין היא יצרנית הפלדה הגדולה בעולם בהפרש ניכר. ביוני 2024, הנתונים האחרונים המדווחים, היא היתה אחראית ל־43% מהייצור העולמי. השנייה בדירוג העולמי, בפער עצום, היא הודו עם כ־8% מהייצור. היקף הייצור בארה"ב, המדורגת רביעית בעולם, הוא 8% בלבד מזה של סין. במהלך 2023 היתה סין אחראית על 46% מכלל ייצור הפלדה העולמית, בעוד חלקה של Baowu עמד על 7%.
שוק הנדל"ן הסיני חווה שתי התכווצויות גדולות של 21% ו־39%, ב־2022 וב־2023 בהתאמה. התחלות הבנייה, החלק עתיר הפלדה במגזר הנדל"ן, צנחו בכ־24% במחצית הראשונה של 2024. זו היתה מכה קשה לשוק הפלדה המקומי, אשר בימים כתיקונם 55% מהתוצר שלו מצאו את דרכם אל שוק הבנייה המקומי. לפי נתונים של הממשל הסיני, שוק היצוא הגדול ביותר של פלדה סינית לפי שווי בשנת 2023 היה דרום קוריאה, עם 6.3 מיליארד דולר. במקום השני דורגה וייטנאם עם היקף של 6.08 מיליארד דולר ואחריה האיחוד האירופי שמייבא את חומר הגלם הסיני בהיקף שנתי של 4.14 מיליארד דולר.
הירידה החדה בביקושים המקומיים הותירה את היצרניות הסיניות בפני דילמה — האם להמשיך בקצב הייצור הרגיל או להאט בשל הירידה בביקושים. הדבר האחרון שמפעלים וגם הממשל הסיני רוצים בימים אלו, בעת שהכלכלה הסינית חווה האטה כללית — הוא להאט עוד יותר. "בשנה הבאה עלינו להתמיד בחיפוש אחר התקדמות תוך שמירה על יציבות, לקדם יציבות באמצעות צמיחה ולבסס את החדש לפני שנשבור את הישן", צוטט נשיא סין שי ג'ינפינג בכתבה רשמית שסקרה כנס ממשלתי גדול שנערך בדצמבר האחרון, ואשר בו מופה סדר היום הכלכלי של סין לשנת 2024. שי חזר על הציטוט בישיבה השנתית של המפלגה בחודש מרץ, שבה הכירו המשתתפים גם "בקיבולת יתר בתעשיות מסוימות". זאת אומרת, בממשל הסיני בחרו ללחוץ קדימה בתעשיות חדשות כמו רכבים חשמליים או פאנלים סולאריים, לפני שיתפנו לתקן את מה ששבור. ועד אז, לא נותר לסין אלא לייצא באגרסיביות כדי לנסות ולייצב את הכלכלה ולייצר מקומות עבודה חדשים. זאת על סמך ההנחה כי עדיף שייסגר מפעל פלדה בצ'ילה מאשר בסין.
מחיר עפרת הברזל צנח
ואכן, בהתאם למדיניות זו, ייצור הפלדה המקומי ירד במחצית הראשונה של השנה ב־2.2% בלבד, כאשר רק ביוני דווחה האטה משמעותית של 9% בייצור לעומת החודש המקביל ב־2023. כל האנרגיה הוקצתה ליצוא: במחצית הראשונה של השנה הגדילו היצרניות הסיניות את יצוא הפלדה בקצב של כ־17% בהשוואה למחצית הראשונה של 2023 — סך הכל 53 מיליון טונות שהן שיא יצוא של שמונה שנים. זאת אומרת, שלאורך מרבית השנה החולפת בחרו היצרניות הסיניות להכיל מכירה בהפסד, זאת כדי להימנע מקיצוץ בייצור שהיה פוגע בכושר הייצור העתידי ואולי מביא לאובדן נתחי שוק. המדיניות הזו הפילה בחדות את מחירי חומרי הגלם לתעשיית הבניין.
כך, מחיר עפרת הברזל (חומר הגלם המשמש להפקת ברזל) צנח מתחילת השנה ביותר מ־33% והוא נסחר כיום בשפל של כמעט שנתיים. ביולי 2021, עם תחילת היציאה ממשבר הקורונה, נסחרה עפרת הברזל בשיא כל הזמנים — 220 דולר לטונה. הצפת הברזל במחירי הפסד בשוקי העולם דחקה בממשלות להתחיל לנקוט פעולות הגנתיות על היצרנים המקומיים. בתחילת החודש הודיעה הנציבות האירופית כי תפתח בחקירה נגד החברות הסיניות, זאת בטענה שהן מבצעות היצף של השוק במחירי הפסד. במקביל הכריזה הנציבות גם על הגבלת היבוא של סוגים מסוימים של מוצרי פלדה. מדינות רבות אחרות החלו בחקירות דומות, בין היתר וייטנאם, ארצות הברית, ערב הסעודית, ברזיל, וצ'ילה. תאילנד והודו הודיעו על יישום מכסים על פלדה סינית לתקופה של כמה שנים. בהודו הדבר נעשה אחרי שב־2024 היא הפכה ליבואנית נטו של פלדה, זאת אף שהודו היא היצרנית השנייה בגודלה בעולם. בברזיל יצרני הפלדה המקומיים ביקשו מהממשלה להשית מכסים של 25%-9.6% על מוצרי פלדה מיובאים.
מקסיקו השיתה מכס של 80% על יבוא פלדה סינית, זאת בתיאום עם ארצות הברית שחוששת שסין תנסה להכניס את חומר הגלם הזול דרך הגבול הדרומי. באפריל האחרון הודיע הנשיא ג'ו ביידן על הכפלת מכסים על מוצרי פלדה סיניים מ־7.5% בממוצע לכ־22.5%. מס דומה יושת על מתכות ממקסיקו שנוצקו מפלדה סינית. "פלדה ואלומיניום סיניים שנכנסים לשוק האמריקאי דרך מקסיקו מתחמקים ממכסים, מערערים את ההשקעות שלנו ופוגעים בעובדים אמריקאים במדינות כמו פנסילבניה ואוהיו", אמרה בהצהרה ליאל בריינארד, מנהלת המועצה הלאומית לכלכלה של הבית הלבן. בתגובה, השגרירות הסינית בארצות הברית ציינה כי ההאשמות בדבר עודף היצע סינית הן "חסרות בסיס" ומהוות "כלי פוליטי שמשמש את ארצות הברית כדי להכפיש ולדכא את הכלכלה הסינית".
"המצב איננו בר־קיימא"
מילים לחוד ומציאות לחוד. את הלחץ שנגרם כתוצאה מהמהלכים הסיניים מרגישות יצרניות ברחבי העולם. כך, יצרנית הפלדה השנייה בגודלה בעולם, ArcelorMittal השוויצרית שנמצאת בבעלות הודית, אמרה עם פרסום תוצאות הרבעון השני שלה כי הייצור העודף של סין הפך את תנאי שוק הפלדה לבלתי אפשריים. "מחירי הפלדה באירופה ובארצות הברית נמוכים מהעלות השולית", אמר דובר ארסלורמיטל והוסיף, "מצב השוק הנוכחי איננו בר־קיימא". חברת הפלדה הגרמנית Salzgitter דיווחה בשבוע שעבר על הפסד בתוצאות המחצית הראשונה שלה וייחסה חלק מכך ליכולת ייצור עודפת וליצוא סיני. חברת הפלדה הגדולה בצ'ילה, CAP, הודיעה על סגירת מפעל הפלדה שלה Huachipato מוקדם יותר החודש, ואילו מפעל הפלדה הגדול ביותר בצ'ילה, Compañía Siderúrgica Huachipato, הודיע לאחרונה כי יסגור את פעילות הפלדה "ללא הגבלת זמן" כתוצאה מ"חוסר האפשרות להתחרות בפלדה הסינית".
על רקע הלחץ הגובר על השווקים הגלובליים עקב יצוא מוגזם של פלדה סינית וצעדי הגנה מוגברים מצד מדינות אחרות, סין נאלצת לחפש גישות חדשות לייצוב המצב. בממשל בבייג'ינג מבינים שעתידה של התעשייה תלוי בשמירה על איזון בין היצע וביקוש וניווט חיכוכי סחר עולמיים. איתות ראשון לכך שבממשל בבייג'ינג אולי מבינים שהם מתחילים למתוח את הגבול יותר מדי ניתן בסוף השבוע שעבר, אז הודיעו בממשל במפתיע כי הם עוצרים את פעילות המערכת לאישור מפעלי פלדה חדשים. המערכת שפועלת כבר שנים נועדה לעודד צמיחה וייצור פלדה בשיטות יעילות יותר.
ממשלת סין דחפה את מגזר הנדל"ן עם הלוואות מפתות, עד שקרס
הזרז למשבר הפלדה, שהפך למקור למתח גיאו־פוליטי עצום, הוא משבר הנכסים הסיני. משבר שהוא מתחילתו ועד סופו מעשה ידיה של הממשלה.
לאחר שנים של קידום תנופת נדל"ן מסחררת עד שהמגזר הפך לאחראי לכ־29% מהתמ"ג בסין, החליט הממשל ב־2020 לעצור את מתן ההלוואות הזולות למפתחים. בעקבות זאת אירע גל פשיטות רגל בקרב מפתחים בעלי מינוף גבוה, אחת מהן של בעלת החוב הגדולה בעולם ומפתחת הנכסים הגדולה בעולם — אוורגרנד. לפי הערכות, היקף התחייבויותיה עמד על כ־300 מיליארד דולר.
ההערכה כיום היא שבסין ישנן כ־10 מיליון דירות שאותן מכרו יזמים, אך לא השלימו את בנייתן. כלומר, הם השאירו את הרוכשים ללא נכס, שעליו כבר שילמו. לפי נתוני חברת המחקר Rhodium, כלל ההלוואות של מגזר הנדל"ן המקומי מצטבר לכ־10 טריליון דולר.
המשבר הותיר במקביל עוד 4 מיליון דירות ריקות בשוק, שהסינים לא מעוניינים לרכוש. אם בגלל קושי במימון או ברקע משבר האמון שנוצר בעקבות הקריסות של היזמיות. בחודש מאי הציגו בסין לראשונה תוכנית לשיקום המדינה ממשבר הדיור, באמצעות הדירות הריקות הללו. המדינה העמידה כ־42 מיליארד דולר למימון רכישתן לחברות נדל"ן ממשלתיות, ואלו אמורות להציען לשכירות מוזלת. ההכנסות מכך אמורות לשמש כמשאב לחברות להשלים את בניית הדירות.
המדינה מאפשרת זכאות להלוואות רק לפרויקטים שהכלילה ב"רשימה לבנה". זו כוללת כ־8,200 פרויקטים שזוהו על ידי הרשויות המקומיות ואושרו על ידי משרד השיכון והפיתוח העירוני־כפרי (MOHURD) והמינהל הלאומי לרגולציה פיננסית (NFRA). שני המשרדים אחראים לאשר את הפרויקטים ולתאם להם הלוואות, תוך מתן עדיפות לפרויקטים שבהם רוכשי דירות שילמו עליהן מראש אך בנייתן לא הושלמה.
זהו רק הצעד האחרון בסדרת מהלכים שנועדו לפתור את המשבר. ערוץ החדשות Caixin מנה מעל 300 צעדים האמורים לשקם את אמון הציבור בשוק הנדל"ן הסיני. כמו כן, מטרתם לסייע לרשויות מקומיות להתאושש מהעצירה של זרם הכנסות מרכזי - מכירת מגרשים - ולהתניע מחדש מגזר שמספק מיליוני משרות.
המשבר יצר שורה של השפעות על הכלכלה. באופן מיידי, הוא גרם לירידה חדה בביקושים לחומרי בניין ולכוח עבודה, מה שהביא בעיקר לירידות החדות במחירי הפלדה. השפעה נוספת היא הירידה בהיצע המשרות, זאת אחרי שרשויות שהיו תלויות בהכנסות ממסים ממכירת קרקעות נאלצו להדק את החגורה. לכך התווספו בעלי הבתים שלא קיבלו את הדירות ששילמו עליהן ונאלצו גם הם להיזהר בהוצאותיהם.
