ניתוחבזמן שהתכונן לפלישה, פוטין בחש בחצר האחורית של ארה"ב
ניתוח
בזמן שהתכונן לפלישה, פוטין בחש בחצר האחורית של ארה"ב
נשיא רוסיה הנלחם בנוכחות נאט"ו במזרח אירופה לא מפסיק לכונן בריתות באמריקה הלטינית. ערב הפלישה לאוקראינה הוא קיבל את נשיאי ברזיל וארגנטינה. אנליסט: "הכוח הרך של רוסיה באמריקה הלטינית עלול להפוך לאיום משמעותי על הביטחון הלאומי של ארה"ב"
סדר עולמי חדש, אומרים לנו, זה מה שפוטין מבקש לעצמו. סדר עולמי שבו לאף מעצמה אין יותר דריסת רגל בחצר האחורית הבלעדית של יריבתה. זה הרי מה שגרם לשבירת הכלים של נשיא רוסיה, נטען עוד. לולא התפשטה נאט"ו מזרחה כלום לא היה קורה. ואולם לא רק שנכנסו לו לחצר, גם זממו לחטוף מתוכה את הילד האוקראיני שהיה תחת השגחתו.
מבלי להיכנס לדיון הביצה והתרנגולת, כלומר, האם הפלישה היתה צעד מניעתי שנועד להגן על החצר האוקראינית, מבלי לדון גם בשאלות של דמוקרטיה והגדרה עצמית בתוך אותה חצר, מה שברור הוא שבחישה בחצרות אחוריות איננה בלעדית לאף אחד מהשחקנים הגלובליים.
קחו למשל את תגובות מדינות אמריקה הלטינית לפלישה הרוסית. אלה הושפעו מהעובדה שבעודו עסוק במערכה הממשמשת ובאה באוקראינה, פוטין פינה זמן גם להרחבת השפעת ארצו במדינות היבשת הרחוקות ממנו 10 אלפים ק"מ ויותר. בעוד שכמה מהן, כמו צ'ילה, קולומביה ואקוודור גינו את הפלישה, לעתים בתקיפות, ובעוד חלקן גם הביעו תמיכה בסנקציות המערביות, אחרות השמיעו זמירות שונות לחלוטין: נשיא ברזיל, ז'איר בולסונרו, הצהיר למשל בפגישה שקיים באמצע פברואר במוסקבה, כי הוא "חש סולידריות" כלפי רוסיה. בפגישה עם תומכיו, נמנע במפגיע מלהתייחס למשבר באוקראינה.
עמיתו הארגנטינאי אלברטו פרננדס, שביקר אף הוא בחודש שעבר במוסקבה, הציע שם לפוטין את ארצו כ"שער הכניסה של רוסיה לאמריקה הלטינית". בשבוע שעבר קרא פרננדס "לכל הצדדים לא להשתמש בכוח צבאי", ועורר את זעם יריביו שיצאו נגד חוסר נכונותו להוקיע את רוסיה. נשיא מקסיקו, אנדרס מנואל לופס אובראדור, בחר מצדו להיצמד לסימטריה מדומה וקרא בלקוניות ל"דיאלוג ושלום".
הבולטות ביותר בתמיכתן ברוסיה היו באופן טבעי האותוריטריות שבין מדינות היבשת. נשיא ניקרגואה, דניאל אורטגה, הצהיר כי "הבענו סולידריות עם תושבי רוסיה ועם הנשיא פוטין, ועודדנו אותם". עמיתו הוונצואלי, ניקולס מדורו, הכריז נחרצות כי "השלום של רוסיה הוא שלום העולם, ואנחנו נגן על שלום עולמי זה", ואילו קובה הפנתה אצבע מאשימה לארה"ב על "התפשטות נאט"ו" עד לגבולות רוסיה ובכך מיקדה את הדיון בשאלת בחישת המעצמות.
כבר בינואר, על רקע ההערכות כי המתיחות באוקראינה תוביל למלחמה, העלו פקידים בקרמלין את האפשרות שאם נאט"ו לא תפסיק לפעול בקרב המדינות הקרובות לרוסיה, היא עשויה לפרוס כוחות בוונצואלה ובקובה. ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, דחה אז את הרעיון כ"דברי רהב".
סאליבן כמו ביקש לאותת כי אנחנו רחוקים מרחק שנות אור מ־1962 — אז פרסה ברה"מ טילים גרעיניים בקובה של פידל קסטרו. הרי דווקא פוטין היה זה, שבמחווה של דטנט, סגר עם עלייתו לשלטון את עמדת ההאזנה שהותקנה באי בתקופה הסובייטית. "אקונומיסט" שהתייחס לדברי פקידי הקרמלין העריך כי פריסה רוסית בקנה מידה גדול אכן אינה סבירה היום. ועם זאת, זה כ־15 שנה, דיווח השבועון, שמוסקבה לא מפסיקה לבחוש בחצר האחורית האמריקאית.
היסודות לנוכחות הרוסית ביבשת אמריקה מתבססים בין השאר על משטרים פופוליסטיים אנטי אמריקאיים, סיוע כלכלי, אנרגיה, תעשיות צבאיות, רכישות חקלאיות ומלחמת תעמולה
באותן 15 שנה היא שיגרה לוונצואלה, בשלוש הזדמנויות שונות, זוג מפציצי טופולב, המסוגלים לשאת נשק גרעיני, למשימות שנמשכו כשבוע. אלה חדרו פעמיים למרחב האווירי של קולומביה, בעלת הברית של ארה"ב. ב־2008 שלחה רוסיה ספינת טילים מונחים מונעת גרעין ועוד כמה ספינות לתמרונים עם הצי הוונצואלי. השיגורים הללו נעשו על רקע התקפות רוסיות על גיאורגיה (2008) ואוקראינה (2013־2014) שגרמו למתיחות בין־מעצמתית.
עוד לפני פרננדס, היה זה הוגו צ'אבס, קודמו של מדורו, שהציע לפוטין דרך חזרה לאמריקה הלטינית. צ'אבס ניצל 6 מיליארד דולר מהכנסות הנפט של ארצו לצרכי רכישת ציוד צבאי רוסי, שכלל 24 מטוסי קרב מדגם סוחוי, 50 מסוקים, טנקים, טילים נגד מטוסים ו־100 אלף רובי קלצ'ניקוב. מאז ועד היום נחתמו בין שתי המדינות כ־200 הסכמים.
כמה ממדינות אמריקה הלטינית, ונצואלה בפרט, איפשרו לפוטין להשיב משהו מהעטרה הסובייטית ליושנה. אין לו אולי את הר המזומנים הדרוש לריפוד היבשת, קבע "אקונומיסט" בשלהי ינואר, אבל יש לו מה שנדרש כדי להפוך מקור להלוואות לטווח קצר, השקעות מוגבלות, מכירת נשק ותמיכה דיפלומטית במשטרים האנטי־אמריקאיים של היבשת.
כך עשה כשהציל את מדורו מאובדן השלטון לאחר הבחירות שערך ב־2018. העולם הדמוקרטי בחר אז להכיר דווקא במנהיג האופוזיציה חואן גואיידו והנשיא דונלד טראמפ אף השמיע קולות של התערבות צבאית במדינה. אבל פוטין נחלץ לעזרת בן חסותו ושלח צוות של כ־100 יועצים צבאיים כדי לתחזק את מערכות הטילים במדינה ולהדריך את הכוחות המקומיים.
כך עשה גם שנה קודם לכן, בניקרגואה, אז פתחה רוסיה בניין דמוי מבצר בבירה מנגואה, שמנוהל על ידי משרד הפנים הרוסי ונועד רשמית להכשרה משטרתית לבלימת סחר בסמים.
בדו"ח נרחב על הנוכחות הרוסית באמריקה הלטינית, שפירסם בינואר מכון המחקר גלובל אמריקנס, נכתב כי היסודות לנוכחות הרוסית ביבשת מתבססים על משטרים פופוליסטיים אנטי־אמריקאיים, על סיוע כלכלי רוסי, מורשת מלחמה וקשרים היסטוריים, תעשיות צבאיות, גרעין, חלל ואנרגיה, רכישות חקלאיות ומלחמת תעמולה.
סין מסייעת למעורבות הרוסית
הדו"ח משווה בין המעורבות הסינית ביבשת לזו הרוסית וקובע שהראשונה מסייעת בעקיפין לשנייה: היכולת של הכלכלה הרוסית, המתאפיינת בחוסר גיוון ומסתכמת בתל"ג של 1.48 טריליון דולר, מוגבלת.
סין, לעומת זאת, עם תל"ג של 14.7 טריליון דולר משחקת תפקיד הרבה יותר משמעותי ביבשת. היא השקיעה בשנים האחרונות מיליארדי דולרים במדינות הפופוליסטיות ביבשת — כ־62 מיליארד דולר בוונצואלה, 18 מיליארד דולר באקוודור, 17 מיליארד בארגנטינה ועוד מיליארדים לרכישת נפט וסחורות עבור מדינות כמו קובה, ניקרגואה ואחרות ביבשת. השקעות אלה מאפשרות למדינות הלטיניות להיכנס למסגרת של שיתוף פעולה אנטי־אמריקאי בחסות רוסיה, מסגרת שסין מעדיפה כרגע שלא להיכנס אליה, לפחות לא באופן גלוי.
חלק מהסיוע הרוסי הצבאי מתבסס על קשרים וחוזים היסטוריים שמאפשרים למערכת הביטחון הרוסית לשמש ככוח המתחזק ציוד צבאי ישן או מחליף אותו בחדש. כך למשל יש ביבשת יותר מ־400 מסוקים מתוצרת רוסית כאשר 42% מהמסוקים הרוסיים החדשים נמכרו למדינות היבשת. שכירי חרב של קבוצת וגנר, שעלתה לאחרונה לכותרות בהקשר המזימה להתנקש בנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, נשלחו כדי להגן על מדורו ועל האינטרסים הצבאיים של רוסיה במדינה.
בתחום התעשייה הגרעינית, החברה הרוסית רוסאטום (Rosatom) הפכה לספק חשוב למשטרים אנטי־אמריקאיים המעוניינים באנרגיה גרעינית. כך למשל, נבנה כור לצרכי מחקר בבוליביה וממשלת ארגנטינה הביעה לאחרונה עניין בבנייה רוסית של שני כורים גרעיניים.
גם בתחום החלל רוסיה נוכחת באזור באמצעות המערכת הלוויינית Glonass, הפעילה בכמה מדינות, כולל שתי תחנות קרקעיות שמוקמו בברזיל וניקרגואה.
תעשיית הנפט הרוסית פעילה באזור, כשבראשה רוסנפט שמשחקת תפקיד חשוב בשרידותה של ונצואלה, אבל גם גזפרום, לוקאויל ו־TNK שמנהלות פרויקטים בבוליביה, אקוודור וקולומביה.
את תעשיית הכרייה הרוסית מייצגות רוסאל, הפעילה בגויאנה, ורוסורו המשחקת תפקיד במגזר הזהב של ונצואלה, בעוד חברות אחרות בוחנות פרויקטים לכריית ניקל בקובה.
רוסיה היא גם קניינית חשובה של מוצרי חקלאות, בעיקר של בשר, שאותו היא רוכשת מארגנטינה, ברזיל ופרגוואי.
לפי "ניוזוויק", הסחר של רוסיה באזור זינק מאז 2006 ב־44% והגיע ב־2020 לכמעט 12 מיליארד דולר. בשנה האחרונה, גם התקיימו הרבה יותר פגישות בין פקידים בכירים ברוסיה ובאמריקה הלטינית כדי לדון בשיתוף פעולה ולנהל משא ומתן על הסכמי סחר דו־צדדיים. "רוסיה עבדה על קשריה עם כמעט כל מדינה ברחבי אמריקה הלטינית והקריביים", אמר לשבועון ולדימיר רובינסקי, מנהל מרכז המחקר הבינתחומי באוניברסיטת איסי Icesi בקאלי, קולומביה.
המעורבות הרוסית ביבשת, נכתב עוד בדו"ח של גלובל אמריקנס, נעשית גם באמצעות פעילות תעמולתית בכלי תקשורת ממלכתיים כספוטניק ו־RT, שם מנצלת מוסקבה את חוסר האמון הקיים בקרב אזרחי כמה מהמדינות במשטרים שלהם ובמידע שמועבר על ידם. רוסיה הואשמה גם בשימוש בחשבונות מזויפים ובבוטים ברשתות החברתיות, שנועדו להפיץ מידע מוטעה על תפקידו של הקרמלין בעולם, ולהשפיע על תוצאות פוליטיות.
ואמנם, ממשלות קולומביה, צ'ילה ואקוודור האשימו את רוסיה בניסיון ליצור תסיסה חברתית ורדיקליזציה בארצן באמצעות כלי התקשורת, מתקפות סייבר ופעולות ריגול. היועץ לביטחון לאומי לשעבר של ארה"ב, הרברט ריימונד מקמאסטר, אמר כי ארה"ב זיהתה גם "מאמץ מתוחכם להשפיע על מערכת הבחירות לנשיאות מקסיקו", ב־2018.
"רוסיה היא מעין מלווה ללא תנאים"
קרלוס וקיו, האופוזיציונר הוונצואלי שהוכר בארה"ב כשגריר הלגיטימי של ארצו, כתב לפני כשבוע ב"מיאמי הרלד" כי "תהא זו טעות לזלזל בפוטנציאל ההשפעה השלילית של הקרמלין על היבשת... גם אם אין ממש באיום הבסיסים הצבאיים הרוסיים באמריקה הלטינית, המציאות היא שפוטין אינו זקוק להם כדי להפעיל את השפעתו המזיקה באזור. במשך זמן רב הוא ניצל את הדינמיקה הפוליטית האזורית כדי לערער את מה שרוסיה מחשיבה ל'תחום השפעה' אמריקאי. הקרמלין הוכיח שיש מגוון אפשרויות להשיג זאת, לרבות ריגול, התקפות סייבר, קמפיינים של דיסאינפורמציה, סיוע צבאי ואפילו סיוע להלבנת נכסים.
"... כפי שמדגיש ארגון Freedom House הדמוקרטיות שלנו נשחקו, בעוד הנוכחות וההשפעה של משטרים מתנגדי חירות, רוסיה וסין בראשם, מתחזקת... ונצואלה היא חוד חנית של הקרמלין כדי לערער את היציבות ביבשת והיא עבור פוטין מה שקובה הייתה עבור ברית המועצות. במקרה של פוטין הזיקה אינה אידיאולוגית אלא זיקה של קלפטוקרטיה ושחיתות".
עוד כותב וקיו כי "חשיבותו של פוטין לאמריקה הלטינית התבררה כאשר יזם את הקמפיין שלו נגד אוקראינה, אז פינה את הלו"ז שלו לביקורים של נשיאי ארגנטינה וברזיל ולשיחות עם הרודנים של ניקרגואה, ונצואלה וקובה. רוסיה אינה זקוקה לבסיסים ולטילים באמריקה הלטינית, לא כאשר האסטרטגיה המתמשכת של הקרמלין של ערעור יציבות פוליטית וחברתית ביבשת אמריקה, כרסום מוסדותיה, הגברת סכסוכים חברתיים וקידום דיקטטורות או בעלות ברית אנטי־אמריקאיות כבר מערערת את הדמוקרטיות שלה ומאיימת על ביטחון העמים שלנו".
בראיון ל־ABC בעקבות הפלישה, אמר איאן סמית', ראש החוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת סן אנטוניו, כי רוסיה הפכה ל"מנהיגת העולם הלא דמוקרטי, למודל האותוריטריות האלקטורלית. המדינות האלה מקיימות בחירות, אבל אנחנו יודעים הרי איך נקבעות שם התוצאות. מדינות כמו ונצואלה משתמשות ברוסיה כדי לממן פרויקטים בתעשיות הנפט שלהן. רוסיה היא מעין מלווה ללא תנאים. דמוקרטיה וזכויות אדם לעולם לא יהיו תנאי להשקעותיה".
פוטין והאליטות הרוסיות אינם מערערים על היותה של אמריקה הלטינית אזור השפעה אמריקאי בלעדי. אבל באותה מידה הם רואים במזרח אירופה וכמה ממדינות מרכז אסיה חלק מהמרחב הרוסי
הוא סבור עם זאת, כי מדינות אמריקה הלטינית הסוחרות עם רוסיה יצטרכו עכשיו לעבוד קשה כדי לעקוף את הסנקציות שהוטלו עליה. זאת, כיוון שרוב הסחר עם מדינות אלה מתבצע באמצעות חשבונות בנק הנקובים בדולר אמריקאי או ביורו. בסופו של דבר הוא אומר, כוחה של רוסיה באמריקה הלטינית הוא יותר סמלי מאשר אסטרטגי. "מדובר בסך הכל בתקיעת אצבע בעין של ארה"ב באמצעות התערבות בחצר האחורית שלה".
רובינסקי נוטה להסכים. "בתקופת המלחמה הקרה, ברה"'מ מימנה מדינות לווין כמו קובה ב־100%, אבל היום אין לה את האמצעים הכלכליים לכך. זה יגרום לערעור כלכלתה ולתסיסה במדינה", הסביר לניוזוויק. "עובדה היא שלמרות שדיברו על רוסיה כמי שעתידה להקים בסיס בלה אורצ'ילה, אי ונצואלי בקריביים, היא לא עשתה כן. זה יקר מדי עבורה. חסרים לה המשאבים להפוך את ונצואלה למדינת לוויין מצליחה".
רובינסקי מחזיר אותנו לשאלת הביצה והתרנגולת. לדבריו, פוטין נוקט מדיניות של "הדדיות אסטרטגית" ובמילים אחרות, נקט בצעד גומלין למעורבות המערבית באוקראינה. הוא כמו אומר "אתם, ארה"ב ואירופה, פועלים באוקראינה? אנחנו נפעל באזור ההשפעה שלכם". פוטין והאליטות הרוסיות אינם מערערים על היותה של אמל"ט אזור השפעה אמריקאי בלעדי. כך צריך להיות בעיניהם. אבל באותה מידה הם סבורים שחלקים ממזרח אירופה וכמה ממדינות מרכז אסיה שייכים למרחב הרוסי.
למרות שיחסם של אזרחי היבשת לרוסיה עדיין נמוך יחסית, סקר שנערך על ידי מכון Pew חושף שהוא בכל זאת גבוה מיחסם לארה"ב וזאת בשל מעורבותה הפוליטית באזור ותמיכתה בהפיכות שאירעו במהלך המאה ה־21. "הקרמלין מנצל רגשות אלה. הוא הציע לאמריקה הלטינית חזון של סדר עולמי חדש רב־קוטבי שבו המערב אינו שולט יותר לבדו ומדינות ריבוניות יכולות להתפתח ללא חשש מהתערבות בינלאומית. זה מסר שמושך רבים", אומר רובינסקי.
בנוסף, בראיון נפרד לערוץ NPR, אמר רובינסקי כי מדינות כמו ברזיל וארגנטינה נפגעו דווקא מהעובדה שארה"ב כבר לא מתעניינת ביבשת. "דרך ההתקרבות לרוסיה מדינות אלה מנסות בעצם לשדר לוושינגטון, 'שימי לב אלינו, אנחנו עדיין כאן'". והוא מוסיף אזהרה: "ארה"ב חייבת להיות מודעת לדרכים שבהן הכוח הרך של רוסיה באמריקה הלטינית עלול להתפתח לכדי איום משמעותי על הביטחון הלאומי שלה, כזה שהוא הרבה יותר קרוב לבית".
כמו המעריץ הגדול שלו, דונלד טראמפ, גם פוטין מבקש לעצמו את הילת המנהיג שהשיב לארצו את מעמד המעצמה הגדולה. וכמו ביתר העולם, גם באמריקה הלטינית ימתינו עכשיו לראות אם תוצאות מהלכיו באוקראינה מצדיקות הערצה.
