האם ניתן לתבוע את חברות הנפט על "רצח אקלימי"?
האם ניתן לתבוע את חברות הנפט על "רצח אקלימי"?
מאירופה ועד הוואי: חברות הנפט הגדולות עומדות בפני גל תביעות אקלים שרק הולך וגובר. אבל האם ניתן להטיל עליהן אחריות פלילית למקרי מוות הקשורים לאסונות אקלים שהתרחשו לאחר שידעו על השלכות השימוש במוצריהן, והונו לכאורה את הציבור לגבי הסכנות שבכך?
תיאוריה משפטית אקדמית חדשה ורדיקלית, שמופיעה במאמר שהתקבל לפרסום בכתב העת היוקרתי Environmental Law Review של אוניברסיטת הרווארד, טוענת שניתן להאשים את חברות הנפט והגז ב״רצח אקלים״ לאור אחריותן להתחממות כדור הארץ, שהובילה לשינויי אקלים המתבטאים באסונות גוברים ברחבי העולם. זאת, כאשר החברות שידעו היטב על ההשלכות הקטסטרופליות של התחממות כדור הארץ, ביטלו אותן בפומבי.
במאמר "רצח אקלימי: להעמיד לדין את חברות הנפט על מוות אקלימי" - שנכתב על ידי דונלד ברמן, פרופסור חבר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ודיויד ארקוש מארגון Public Citizen - נטען כי אין חסמים משפטיים או עובדתיים בפני העמדה לדין של חברות הנפט תחת האשם הכבד. לדברי מחברי המאמר, חברות דלקי המאובנים "לא סתם שיקרו לציבור, הן הרגו אותו בקצב מואץ, ותובעים צריכים להביא את הפשע הזה לידיעת הציבור".
השימוש בפחם, נפט וגז הוא המחולל העיקרי של המשבר האקלימי. כדור הארץ כבר התחמם ב-1.1 מעלות מאז העידן הטרום תעשייתי, ולפי הערכות פורום מדעני האקלים של האו״ם (IPCC) התחממות של עד מעלה וחצי בעשור הבא – היא בלתי נמנעת. הסיבה החד-משמעית להתחממות כדור הארץ היא הפעילות האנושית, ובעיקר שריפת דלקים.
לפי מחקר של אוניברסיטת הרווארד וממכון פוטסדאם שפורסם השנה, חברת הנפט אקסון מוביל חזתה כבר בשנות ה-70 את התחממות כדור הארץ "במיומנות ודיוק מזעזעים", אך שכרה לוביסטים כדי לשכנע פוליטיקאים לדחות התמודדות עם שינויי האקלים ומעבר לאנרגיה מתחדשות. מכון הנפט האמריקאי, המשמש כגוף לובי לחברות הנפט, חזה בסוף שנות החמישים כי עלייה ברמות הפחמן הדו חמצני עלולה להמיס כיפות קרח ולהטביע את ערי החוף, ובהמשך אף הזהיר את חברות הדלקים מפני הסיכונים הנלווים לשריפת דלקים.
כעת טוענים מחברי המאמר כי העדויות ההולכות וגוברות לכך שחברות דלקי המאובנים ידעו על הנזק שגרמו המוצרים שלהן והטעו את הציבור, בזמן שברחבי העולם מתים מדי שנה בני אדם בשל גלי חום קטלניים, שיטפונות ושריפות, יכולות לשמש בסיס לתביעות שטרם נראו כמותן בבתי המשפט בעולם.
אחת הסיבות ליכולת לקשור בין חברות הדלקים לתמותה ובכך לייצר "קייס" לרצח אקלימי היא ההתחזקות של מדעי הייחוס, המבקשים לברר עד כמה משבר האקלים החמיר אירועי מזג אוויר קיצוניים בודדים. כמה מחקרים כאלו כבר הצליחו בשנים האחרונות לייחס מספר מסוים של מקרי מוות באירועי מזג אוויר קיצוני למשבר האקלים.
״הם מימנו מאמצים להטיל ספק במדע ולבלבל את בעלי המניות, הצרכנים והרגולטורים שלהם״, כותבים המחברים. ״והם הזרימו כסף לקמפיינים פוליטיים כדי לבחור מחוקקים ופקידים עוינים לכל ליטיגציה, רגולציה או תחרות שעלולה להגביל את רווחיהם. כיום, שינויי האקלים שהם חזו כבר הרגו אלפי אנשים בארצות הברית, והם צפויים להיות קטלניים יותר ויותר בעתיד הנראה לעין. העמדה לדין בגין רצח עשויה להיות הסעד המשפטי היעיל ביותר הקיים במקרים כמו זה. אם המערכת המשפטית הפלילית שלנו לא תוכל להתמקד ביתר תשומת לב בפשעי אקלים - ובקרוב - אנו עשויים להשאיר לדורות הבאים פחות משמעותית טבע ואקלים היום להגן עליהם באמצעות החוק".
חברות נפט הואשמו בעבר בגרימת מוות. בקליפורניה האשימו תובעים את חברת החשמל PG&E בהריגה בגין תפקידה בשריפה הקטלנית שבעיר פרדייז בשנת 2018, ותובעים פדרליים האשימו את BP בהריגה בעקבות אסון Deepwater Horizon ב-2010. בשני המקרים הודו החברות באשמה ושילמו קנסות של מיליארדים. האשמה של חברות נפט בגין מקרי מוות שנגרמו בשל משבר האקלים תהיה חסרת תקדים, אך לדברי דונלד ברמן, ממחברי המאמר, תהיה לכך השפעה גדולה יותר על החברות מאשר התיקים המתנהלים נגדן כיום בבית המשפט. במקום תשלום קנסות, אישומי רצח עלולים להוביל לתוצאות שישנו באופן מהותי את פעילותן העסקית של החברות.
בשנים האחרונות גוברות התביעות האקלימיות ברחבי העולם כלפי חברות העוסקות בדלקי מאובנים. גם אם לא כל התביעות מסתיימות בניצחון התובעים, חוקרים טוענים שיש להן ערך ציבורי שכן הן מהוות "ביוש (שיימינג) אקלימי" המעורר מודעות לקשר של החברות למשבר האקלים וכך גם מדרבן את החברות לצמצם את הנזק שהן גורמות.
"עם הסלמת משבר האקלים, שיפור מדע הייחוס, והחשיפות האחרונות לגבי קמפיין ההכחשה התאגידי הארוך והאפקטיבי", אומר פרופ׳ און ברק, העומד בראש המעבדה להיסטוריה של משבר האקלים באוניברסיטת תל אביב, "הולכים ומתבהרים הממדים המפלצתיים של ׳האלימות האיטית׳ שהפעילו וממשיכות להפעיל חברות דלקי המאובנים. התגובה לאלימות הרצחנית הזו מקבלת צורות שונות. אחת מהן היא השיח האקטיביסטי על הגנה עצמית בצורה של פגיעה בתשתיות של החברות ואולי אף בבכירים בתעשיות המזהמות. בהשוואה לדיבורים האלו, התיאוריה המשפטית החדשה שמבקשת לרתום את החוק הפלילי, את מערכת המשפט ואת מנגנוני המדינה להגנה על הציבור אינה באמת כל כך רדיקלית. אינני יודע אם זה יצליח אבל אני מקווה שכן, גם כיוון שככל שמדינות ימשיכו להפקיר את אזרחיהן, יהיו כוחות שישאבו לוואקום הזה ויעשו דין לעצמם".
רף ההרשעה בתיק פלילי גבוה יותר מאשר בליטיגציה אזרחית, ולכן ייתכן שהסיכויים של התיאוריה להפוך למציאות משפטית אינם גבוהים. אך כך או כך, משפטנים טוענים כי מדובר בתיאוריה בעלת חשיבות. לדברי עו"ד תמי גנות, סמנכ"לית אדם טבע ודין, ״המאמר מתווה את הדרך שבה הולך המשפט בעולם - זו שמבהירה כי לא ניתן לפטור מאחריות את מי שהרוויח מהזיהום, ידע על השלכותיו, פעל אקטיבית כדי למנוע רגולציה עליו והסתיר מידע. במיוחד את מי שממשיך לעשות זאת כשהולך ומתבהר הקשר הסיבתי בין פליטת גזי חממה לנזקים אדירים - בנפש ובכסף - הפוגעים עוד יותר באוכלוסיות החלשות ביותר בעולם".
ומה באשר לישראל? לדברי גנות, ״גם אם החברות בארץ אחראיות לפלח קטן יותר מהזיהום העולמי מהחברות שאליהן מכוון המאמר, עדיין האצבע המאשימה ברורה והמשמעות ברורה עוד יותר - אי אפשר להמשיך לפטור אותן מאחריות. המאמר גם מזכיר לנו שלמדינה יש אחריות כלפינו, האזרחים, להגן עלינו מפני פגיעה. זו המהות של המשפט הפלילי. והעקרון הזה נכון גם בהקשר של פגיעה באמצעות זיהום סביבתי. בארץ הולכים בכיוון ההפוך, ומפקירים את הציבור עוד יותר לאינטרסים צרים ולבעלי עניין, תוך ריסוק שומרי הסף וריקון מתוכן של חקיקה סביבתית כמו חוק אוויר נקי".
