פרשנותמלחמה בין רוסיה לאוקראינה עלולה לגרום למשבר גם במדינות במזרח התיכון
פרשנות
מלחמה בין רוסיה לאוקראינה עלולה לגרום למשבר גם במדינות במזרח התיכון
לאיום על אספקת הנפט והגז במקרה של מלחמה, מתווסף משבר מזון שעלול לפרוץ במצרים, בתוניסיה, באלג'יריה ובלבנון - שנשענות על יבוא חיטה משתי המדינות
רוחות המלחמה המנשבות באירופה מעוררות חשש למשבר כלכלי שיגרור לתוכו גם מדינות במזרח התיכון ויאיים על יציבותן הפנימית. מנגד, מדינות ערביות יכולות לספק חלק מהפתרון למשבר האנרגיה במקרה שתשתבש אספקת הגז והנפט מרוסיה.
מלחמה אפשרית בין אוקראינה לרוסיה יוצרת חשש למשבר מזון בחלק ממדינות המזרח התיכון שנשענות על יבוא החיטה משתי מדינות אלה. בעיקר אמורים הדברים לגבי מצרים, תוניסיה, אלג'יריה, לוב ולבנון, שרובן נמצאות כבר כיום במצב כלכלי רעוע. כך, למשל, כ־70% מיבוא החיטה של מצרים מקורם ברוסיה (כ־55%) ובאוקראינה (כ־15%). במקביל כ־50% מיבוא החיטה של תוניסיה מקורם באוקראינה.
במקרה שתפרוץ מלחמה צפויה ירידה משמעותית ביצוא מאוקראינה, שאזוריה המזרחיים, אליהם צפוי לפלוש הצבא הרוסי, מהווים מוקד לגידול חיטה. ירידה צפויה גם מרוסיה עקב סנקציות, כאשר גם לפניהן נמצאים יבולי החיטה בנסיגה עקב תנאי מזג אוויר – מחסור בגשמים וטמפרטורות גבוהות מהרגיל. מאחר שהחיטה היא סחורה בסיסית בשוק המזון המזרח־תיכוני, החשש הוא שפגיעה באספקה תוביל לאי שקט חברתי עקב הקושי למצוא חלופות.
בהקשר זה יצוין כי האביב הערבי ב־2011 פרץ כשנה אחרי שרוסיה החליטה לאסור את יצוא החיטה שלה, מה שגרר עליית מחירים בשוק העולמי ותדלק את הזעם העממי נגד השלטונות.
לפיכך שיבושים באספקת החיטה מרוסיה ומאוקראינה יפנו את הזרקור למצרים, המדינה הערבית המאוכלסת ביותר עם כ־102 מיליון נפש. בשנה שעברה הגיע יבוא החיטה של מצרים ליותר מ־12 מיליון טונות. מרבית החיטה במצרים משמשת לייצור לחם שמהווה את המאכל הבסיסי בתפריט היומי של מיליוני מצרים. המשימה למצוא תחליפים לא תהיה פשוטה בשוק שבו המחירים מאמירים.
משבר החיטה עלול להעמיק את המשבר הכלכלי בשתי מדינות ערביות שגם כך נמצאות במצוקה פוליטית וכלכלית חריפה — לבנון ותוניסיה. כ־50% מיבוא החיטה שלהן מקורם באוקראינה, ולפי דיווחים הן מחפשות בקדחתנות אחר מקורות חלופיים, אך נוכח משבר המזומנים הפוקד אותן, יכולתן למלא את החסר מוגבלת.
השווקים, בינתיים, לא ממתינים לפלישה. מחיר הנפט זינק בסוף השבוע לכ־95 דולר לחבית, שיא של כשבע שנים. רוסיה, עם תפוקה של כ־11 מיליון חביות ביום, היא שחקן מפתח בשוק. יצוא הנפט של רוסיה מגיע לכ־5 מיליון חביות ביום, מחציתן מיועדת לשוק באירופה.
המערב נמצא ב"מלכוד 22" ביחס לנפט הרוסי. סנקציות על מגזר הנפט הרוסי הן נשק יעיל, שכן הכנסות הנפט והגז מהוות למעלה מ־40% מהכנסותיה של ממשלת רוסיה. מנגד, סנקציות כאלה יכולות להקפיץ את מחיר הנפט לגבהים חדשים וליצור משבר אנרגיה עולמי. לפי הערכות, פגיעה באספקת הנפט מרוסיה עלולה להקפיץ את מחירו למינימום של 120 דולר לחבית. בתסריט הקיצוני אין לשלול שמחיר החבית יזנק מעל לשיא של כל הזמנים שנרשם ביולי 2008 — 147.5 דולר.
יצרניות אנרגיה מהמזרח התיכון יכולות למלא את החלל. לסעודיה, לעיראק ולכוויית יכולת תפוקה לא מנוצלת, ובמצב חירום הן מסוגלות להזרים כ־4 מיליון חביות נוספות ביום. מחד, מדינות אלה ירוויחו נקודות בזירה הבינלאומית, שכן המהלך יתפרש כניסיון לייצב את השוק. בייחוד אמורים הדברים לגבי סעודיה, שמחפשת את דרכה מחדש ללבו של הממשל האמריקאי. מאידך, הסעודים ישקלו היטב את צעדיהם, שכן הזרמה של עוד נפט על חשבון הרוסים עלולה מבחינתם לסכן את האינטרס המשותף עם מוסקבה בשוק הנפט, כפי שבא לידי ביטוי בהסכמים של אופ"ק+.
המצב בשוק הגז לא פחות סבוך. למרות מאמצי הממשל האמריקאי לחפש תחליפים לגז הרוסי, הצלחתו חלקית במקרה הטוב. המדינות הערביות שאליהן פנתה ארצות הברית — קטאר, מצרים ואלג'יריה – הגיבו בחיוב, אך אין ביכולתן לכסות את מלוא האספקה בטווח הקצר.
קטאר לא תספק פתרון מלא, זאת משום שהיא חתומה על הסכמים ארוכי טווח עם צרכנים במזרח אסיה. גם ליצואנית הגז השנייה מהמזרח התיכון שאליה פנה ממשל ביידן, מצרים, יכולת מוגבלת לסייע, בוודאי בטווח הקצר. שתי תחנות ההנזלה שלה מנצלות את מלוא הגז העומד לרשותה והיא זקוקה למקורות נוספים כמו אספקה מישראל או הכנסת שדות חדשים לפעילות. יצואנית הגז השלישית מהעולם הערבי שיכולה לסייע לאירופה היא אלג'יריה. אך מאחר שחברות רוסיות מעורבות בהשקעה להפקת גז באלג'יריה, הדילמה של הממשלה שם אם לסייע לצרכנים האירופים אינה פשוטה.
הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת www.concordmena.com
