התרומה המפתיעה של העבודה מהבית לריסון האינפלציה בארה"ב
התרומה המפתיעה של העבודה מהבית לריסון האינפלציה בארה"ב
הזינוק באינפלציה לא לווה עד כה בהתפרצות ספירלת שכר־מחירים. חוקרים אמריקאים מצאו את הסיבה לכך: העבודה מהבית גורמת לעובדים לרסן את דרישותיהם להעלאת השכר בשל הנוחות החדשה שהם נהנים ממנה
כלכלני ארגון הבנקים המרכזיים העולמי (BIS) שניסו לרדת לעומק "מערכת ההפעלה" של האינפלציה החדשה, קובעים כי מנוע האינפלציה הוא האינטראקציה בין שכר ומחירים. כלומר, מה שמצית את מה שהם מכנים "משטר של אינפלציה גבוהה" הוא ספירלת שכר־מחירים. מדובר באותו מנגנון שמזין את עצמו ופועל כך: העלאות המחירים במוצרים מסוימים (אסטרטגיים כגון אנרגיה ומזון) נדבקות לשאר הסעיפים במדד, האינפלציה עולה, כוח הקנייה של העובדים נשחק, העובדים דורשים העלאת שכר (פיצוי על אובדן כושר הקנייה), השכר עולה (ייקור תשומות הייצור), רווחי הפירמות יורדים, כתוצאה מכך הפירמות מעלות מחירים, זה גורם לעליית האינפלציה וחוזר חלילה.
"בסופו של דבר", כותבים ב־BIS בדו"ח השנתי שלהם, "כדי שהאינפלציה תתבסס, השכר חייב לרדוף אחרי המחירים, והמחירים חייבים לרדוף אחרי השכר". אז האינפלציה מתחזקת ומתבססת ועל כך אין עוררין: לפי אותו דו"ח שנתי שהתפרסם לפני חודש, כבר ביותר מ־85% מהכלכלות המפותחות האינפלציה מעל 5% כאשר ממוצע של 2% מוגדר כיציבות מחירים. יתרה מזו, האינפלציה בארה"ב מעל 9% והממוצע של ה־OECD כבר חצה את ה־10%. אם לא די בכך, ב־42% מהסעיפים נרשמה עליית מחירים משמעותית, מעל 5%. אך בכלכלות הגדולות לרבות ארה"ב, וגם ישראל, אותה ספירלה הרסנית לא משתקפת בנתונים: קצב העלייה השנתי של השכר הנומינלי בארה"ב (ללא חקלאות, מנוכי עונתיות) לא מזנק: לפי הנתונים העדכניים יותר של הפד, מדובר על כ־5%, לא רחוק מהמגמה ארוכת הטווח שלפני המגפה, 4%-3% . זאת כאמור, על אף שהאינפלציה שברה שיא של 40 שנה ומתקרבת ל־10% ושוק העבודה האמריקאי נותר הדוק מאי פעם - שפל של 50 שנה באבטלה - 3.5%, וקצב יצירת משרות חדשות שלא מפסיק להפתיע כמו שקרה בסוף השבוע האחרון.
אז מה קורה עם השכר, מדוע הוא לא מתפרץ, מה עוצר אותו? ובכן, יש כמה הסברים לכך. הראשון, שהוצע ידי כלכלני ה־BIS וגם על ידי כמה כלכלנים של הפד, הוא כי הגורמים המבניים, לרבות ההיחלשות המתמדת בכוחם של ארגוני ואיגודי העובדים ואובדן כוחם בתהליך קביעת השכר במשק, מסבירים את התופעה. "כוח המיקוח ירד עם הזמן", כותבים ב־BIS ומראים שלפי שני פרמטרים קביעת השכר פחות ריכוזית ויותר מבוזרת – בגלל החוזים האישיים והירידה בחוזים הקיבוצים. כמו כן, כללי ניהול המו"מ פחות ופחות מוגדרים, "דבר שסייע לירידה המתמשכת באינפלציה", נכתב.
שני כלכלנים בכירים של הבנק המרכזי האמריקאי כתבו בסוף 2021 כי הנגיד המיתולוגי פול ווקר, זה שהזניק את הריבית, אינו דווקא האחראי האולטימטיבי לריסון באינפלציה האמריקאית בשנות השמונים אלא שבירת הוועדים על ידי הנשיא רונלד רייגן היא שעשתה את העבודה. אותם כלכלנים מסבירים שכ־90% מהאינפלציה באותן שנים חוסלו ללא צורך בהעלאת ריבית, רק בהגבלה האגרסיבית של האיגודים באותם ימים על ידי הממשלה.
אלא שקבוצה של חוקרים בראשות פרופ' סטיבן דיווידס מאוניברסיטת שיקגו ופרופ' ניקולאס בלום מאוניברסיטת סטנפורד – שני כלכלנים מובילים בשיח, לצד שלושה חוקרים נוספים – סבורה כי היא מצאה לכל הפחות הסבר חלקי לסיבה מדוע הספירלה ההרסנית לא מוצתת. בנייר עבודה שהתפרסם בחודש שעבר על ידי ה־NBER (גוף המחקר הכלכלי היוקרתי בעולם) נקבע ש"המעבר לעבודה מרחוק מפחית את לחצי צמיחת השכר".
החוקרים מסבירים כיצד המעבר לעבודה מרחוק העלה את ערך הנוחיות של העבודה. כתוצאה מכך, העובדים מוכנים להתחלק עם המעסיקים ב"רווחים" מאותה הגדלת ההנאה ונוחיות והפיצוי למעבידים מגיע בצורה של התמתנות בלחצים להעלאת השכר. החוקרים בדקו אמפירית את המנגנון הזה שלדבריהם פועל בקביעת השכר מצד מעסיקים בארה"ב וגם פיתחו נתוני סקר כדי לכמת את המנגנון הפחתת לחצי שכר.
מסקנת המחקר היא כי אותו מנגנון מנטרל יותר ממחצית (54%) מאותו "אפקט ההדבקה" בשכר הריאלי – סגירת הפער בין העלייה במחירים לבין העלייה בשכר שהיתה מצופה בימים אלו. כלומר, מה שעוצר את הצתת הספירלה האינפלציונית כעת בארה"ב, וייתכן שגם בישראל שכן התופעות דומות וגם המספרים בשוק העבודה, הוא שהעבודה מרחוק הזניקה את ההנאה (נוחיות) מהעבודה ותמורת אותה תוספת הנאה העובדים מוכנים לשלם מחיר בצורה של אי־עדכון שכר, אף שכוח הקנייה שלהם נשחק, כלומר תמורת אובדן שכר בפועל.
החוקרים מציינים כי ישנן עלויות אמיתיות וקונקרטיות שכרוכות בעבודה בנוכחות פיזית שנחסכות בעבודה מרחוק, לרבות חיסכון בזמן נסיעה וזמן טיפוח. אך ישנם כמובן יתרונות נוספים עבור העובדים, לרבות "גמישות רבה יותר, שימוש בזמן במשך היום, אוטונומיה אישית גדולה יותר ופחות מתח הקשור לנסיעות. מכיוון שהעובדים הם אלו שקוצרים את הפירות האלו, הרווח של המעסיק מתגלם בריסון דרישות העלאות השכר", נכתב בנייר העבודה.
עוד מראים החוקרים שאפקט ההתמתנות בדרישות השכר הוא בפיגור, מכיוון שהוא הגיע בפתאומיות וכולם סברו בהתחלה כי הוא זמני. כמו כן, נכון למאי 2022, אין התפרצות של שכר אף שיש כבר אינפלציה של מעל 8% (קצב עלייה בשכר של כ־5% וצפי לקצב דומה שנה קדימה). החוקרים הפנו למעסיקים את השאלה הבאה: "האם במהלך 12 החודשים האחרונים הרחבתם את ההזדמנויות לעבוד מהבית כדרך לשמח את העובדים ולמתן את הלחצים על השכר?". כ־38% מכלל הנשאלים השיבו בחיוב כאשר בקרב חברות גדולות (מעל 250 עובדים), ובקרב ספקי שירותים עסקיים לרבות פיננסים ונדל"ן, נרשם שיעור גבוה יותר של מעל 50%. בקרב ספקי שירותי חינוך, בריאות ורווחה מעל 45% מהמעסיקים השיבו בחיוב.
החוקרים גם שאלו את המעסיקים אם בכוונתם להרחיב בשנה הקרובה את ההזדמנויות לעבוד מהבית כדי למתן את הלחצים על השכר. הפעם כבר מעל 40% מהנשאלים השיבו בחיוב. המסקנה היא כי המגמה הזו רק תלך ותתחזק – וכך גם אפקט הריסון לדרישות שכר.
שאלה נוספת שהפנו החוקרים למנהלים בחברות שהגדילו את השימוש בעבודה מרחוק בשנה האחרונה היתה: "האם העלייה הזו בעבודה מרחוק הביאה לשינויים אחרים במשרד שלך?". התשובות מעניינות מאוד בהקשר של אינפלציה ועלויות ייצור. העצמת העבודה מרחוק הביאה לשימוש רב יותר בעובדים במשרה חלקית בכמעט רבע מהחברות; לשימוש גבוה יותר בקבלנים עצמאיים בחמישית מהפירמות; לשימוש מוגבר בעובדים פרילנסרים בכעשירית מהחברות. עוד עולה כי היא גם הביאה ליותר העסקת עובדים מחו"ל ב־8% מהחברות, ליותר מיקור חוץ מקומי ב־6%, ואף 5% מהחברות דווחו כי הרחבת העבודה מהבית הגדילה את היקף העובדים בעלי מוגבלות פיזית שהם העסיקו. "התפתחויות אלו עשויות להוזיל עוד יותר את עלויות העבודה", נכתב במחקר, וזה כשלעצמו עשוי להוריד את הלחץ על העלאת המחירים ולעכב עוד יותר את הדינמיקה של הספירלה האינפלציונית. כלומר, למעסיקים תמריצים נוספים להעצים עוד יותר את העבודה מרחוק ובכך להגביר את אפקט ריסון האינפלציה.
האם ארה"ב במיתון?
לפני שבוע דיווח משרד המסחר של ארה"ב על התכווצות נוספת בתמ"ג האמריקאי, של כ־1%. זאת, בהמשך לקיטון שנרשם ברבעון הראשון (1.6%–). רבים מיהרו להכריז על מיתון בכלכלה הגדולה בעולם, בהתאם להגדרה המקובלת: שני רבעונים רצופים של צמיחה כלכלית שלילית (ירידה בתוצר לעומת רבעון קודם). עם זאת, מי שבחן לעומק את הכותרות הבחין כי המילה מיתון לא הופיעה, אלא הוזכרה בהקשר של "גברו החששות למיתון".
"הרוב מקשרים שני רבעונים שליליים ברציפות עם מיתון, אך מדד זה הוא רק קו מנחה", הסבירה בט אן בובינו, הכלכלנית הראשית לארה"ב של S&P וכתבה כי הסיכוי למיתון כעת הוא "חצי־חצי".
אלא שבארה"ב יש תהליך מוסדר, מקצועי ועקבי מ־1929 לקביעת "מיתון". מי שקובע אם יש מיתון, או ליתר דיוק אם היה מיתון (הקביעה נעשית בדיעבד), היא הלשכה הלאומית לחקר הכלכלה (NBER), ארגון א־פוליטי שמכנס את טובי הכלכלנים האמריקאים. לארגון יש ועדת תיארוך (Dating Committee) הממונה על קביעת הכרונולוגיה של מחזורי העסקים בארה"ב. היא מזהה את נקודות השיא והשפל שממסגרות מיתון או גאות. לפי הוועדה, מיתון מוגדר כ"ירידה משמעותית בפעילות הכלכלית המתפרסת על פני כמה ענפים במשק ונמשכת יותר מכמה חודשים". כלומר, ההגדרה מתייחסת לשלושה ממדים של הפעילות: עומק ("משמעותית"), פיזור ("על כמה סקטורים") ומשך ("יותר מכמה חודשים"). למרות שכל קריטריון חייב להתקיים בפני עצמו תנאים קיצוניים באחד מהם יכולים לקזז חלקית שינויים חלשים יותר באחרים. דוגמה בולטת היתה בתקופת הקורונה: הוועדה הכריזה על פברואר 2020 כ"שיא" פעילות הכלכלית ועל אפריל 2020 כ"שפל". הוועדה הגיעה למסקנה (והודיעה על כך רק בסוף יולי 2021) שהירידה בפעילות בתקופה הזו הייתה כה משמעותית וכה מפוזרת על פני כלל הסקטורים שהיא סווגה כ"מיתון". זאת, למרות שהייתה קצרה למדי, כחודשיים. זו היתה הפעם הראשונה מאז 1948 שהוכרז מיתון אף שלא נרשמו שני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית.
כלכלנים כגון בובינו וכמה כלכלנים מהפד סבורים שכעת ההפך צפוי להתקיים: למרות שנרשמו שני רבעונים של צמיחה שלילית יתכן שההאטה לא תגיע לכל הסקטורים ולכן עדיין קיים סיכוי (של 50%) שוועדת התיארוך לא תכריז על מיתון. ולראייה: נתוני התעסוקה וירידה נוספת באבטלה שפורסמו בשבוע האחרון מאותתים, שהמיתון לא נראה בשוק העבודה. הוועדה שמה דגש על מגוון מדדים כלל־משקיים של פעילות כלכלית: ההכנסה הריאלית בניכוי העברות, שיעור התעסוקה, ההוצאה לצריכה פרטית של משקי בית, פדיון המסחר הסיטונאי, והייצור התעשייתי. אין כלל זהב שקובע אילו מדדים תורמים יותר לתהליך וכיצד הם משוקללים בהחלטות הוועדה. זו קביעה "סובייקטיבית" המבוססת על פרמטרים אובייקטיביים.
מה עושים עד שהוועדה תחליט? מסתכלים על מדד האינדיקטורים המובילים (LEI), שמורכב מנתונים מתחומים שונים כמו ייצור, בנייה, פיננסים ועוד. "מאחר שה־LEI האמריקאי ירד ביותר מ־1%, כפי שקרה בחודשים האחרונים, הסיכון למיתון עתידי עלה משמעותית בראייה היסטורית", מסביר ד''ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי.
