סוללה של עיכובים: תעשיית הרכב החשמלי באירופה נוסעת לאחור
סוללה של עיכובים: תעשיית הרכב החשמלי באירופה נוסעת לאחור
פשיטת הרגל של הסטארט־אפ נורת'וולט, יצרן הסוללות לרכבים חשמליים, היא סיפור כישלונה של אירופה להוביל את הענף, למרות הכוונות ותנאי הפתיחה הטובים. עם מכשולים בירוקרטיים לא מנצחים את האגרסיביות של הסינים והאמריקאים
סטארט־אפ Northvolt, שמייצר סוללות לרכבים חשמליים, הודיע בשבוע שעבר על פשיטת רגל. קריסה של סטארט־אפ שהוערך ב־12 מיליארד דולר בשיאו מייצרת בדרך כלל כותרות אחדות בלבד, אבל נורת'וולט היה הרבה יותר ממיזם פרטי – הוא היה הבטחת אירופה לתעשיית רכב מתקדמת, תחרותית וירוקה.
נורת'וולט, שהוקם בשבדיה ב־2016, על ידי מנהל טסלה לשעבר פיטר קרלסון, היה התקווה של אירופה להצעיד קדימה את תעשיית הרכב הוותיקה ביבשת. הוא משך אליו את כל מי שאפשר היה לדמיין – פולקסווגן, ממשקיעותיו המוקדמות, השקיעה בו במהלך השנים כ־1.5 מיליארד יורו בהון וחוב; כמה קרנות מנוהלות על ידי גולדמן זאקס השקיעו בסטארט־אפ כ־900 מיליון יורו; קרנות פנסיה שבדיות השקיעו כ־520 מיליון דולר במניות וחוב החברה; ואפילו גוש היורו עצמו נכנס להשקעה עם הבטחת הלוואות בהיקף של 313 מיליון יורו (שמשלמי המסים באיחוד האירופי יצטרכו כעת לספוג).
למרבה הצער של נורת'וולט, 9 מיליארד דולר גיוסים בהון וחוב לא הספיקו לנוכח התחרות העזה. ביוני ביטלה ב.מ.וו הזמנת סוללות בסכום של 2 מיליארד דולר מסיבות של איכות; בספטמבר הודיע נורת'וולט על תוכניות לצמצם את כוח העבודה הגלובלי בכ־20%, ואת כוח האדם השבדי ב־25%; בנובמבר רויטרס חשף כי החברה החמיצה כמה יעדי ייצור וצמצמה את הייצור בשבדיה; ושבועיים אחר כך החברה הגישה בקשה להגנה מפני נושים. בימים האחרונים המנכ"ל קרלסון הודיע על עזיבתו, כדי שהחברה תוכל לצאת לדרך חדשה.
במובנים מסוימים סיפורו של נורת'וולט הוא סיפורה של אירופה. בשני המקרים הרעיון מתבקש, והכישלון הוא שידור חוזר. אין מתאימה יותר מאירופה להתחרות בשוק הרכבים החשמליים. תעשיית הרכב ביבשת היא ותיקה ומפוארת, וחייבת להאיץ בפיתוחים קדימה כדי להיות מסוגלת להתמודד עם התחרות העזה מארצות הברית וסין. גם מלחמת רוסיה־אוקראינה שלחה את היבשת לסחרור של מחירי אנרגיה, ונתנה דחיפה אגרסיבית לעבר אנרגיה ירוקה. כך גם הסטארט־אפ נורת'וולט נועד לכאורה לגדולות. הוא נוהל בידי יוצא טסלה, ונוסד בשבדיה, שהיא אידיאלית לייצור סוללות: מזג אוויר קר ומחויבות של המדינה לאנרגיה מתחדשת.
תעשיית רכב ותיקה ומפוארת, מחויבות לאנרגיה מתחדשת ומזג אוויר קר שמתאים לייצור סוללות – כל אלה לא עוזרים לאירופה להוביל את תעשיית הרכב החשמלי
לפרקים היה נראה שהחלקים מתחברים, ומהונגריה עד נורבגיה מצליחים ביבשת לכבוש חלק מהשוק – שוק הסוללות לרכבים חשמליים. אחרי שהוציא יותר מ־6 מיליארד יורו מתקציבו כדי לתמוך בפרויקטים של סוללות ומחקר בנושא, הגדיל האיחוד האירופי את חלקו בשוק הסוללות העולמיות מ־3% בשנת 2017 ל־17% בשנת 2023. את השנה החולפת הוא חגג עם הכנסות שנתיות של 81 מיליארד יורו. לתקופה היה נורת'וולט הסטארט־אפ היקר והמצליח ביבשת, תקווה להצלחה שלא נראתה מאז ספוטיפיי השבדית. ב־2023 התכוננו שם להנפקה לפי שווי של 20 מיליארד דולר, שהיתה אמורה להיות ההנפקה הגדולה ביותר של חברת "טכנולוגיה ירוקה", ואולי היה מחזירה קצת תהילה לבורסות האירופיות.
אבל באירופה ניגשו לשוק הסוללות מהכיוון הלא נכון, לפחות לנוכח התחרות. הם הצליחו להעמיד מוצרים טובים וקווי ייצור, אבל לא להתחרות בסגנון הסיני וגם לא האמריקאי האגרסיבי. הסיבה היתה כפולה: תהליך ייצור הסוללות והיחידות שמאחסנות וממירות את האנרגיה לחשמל הוא עדין וקשה להשלים אותו בקנה מידה גדול; והבירוקרטיה האירופית עיכבה את הצמיחה. בשורה התחתונה, כשנדרשו לייצר ולמכור בקנה מידה גדול, הם לא הצליחו לעמוד במשימה.
לא רק נורת'וולט פשט את הרגל מסיבות אלו, אלא שורה של סטארט־אפים מבטיחים ומגובים היטב: Verkor הצרפתית, שלאחרונה הצליחה להשיג מימון של 1.3 מיליארד יורו בגיבוי רנו, ציינה כי הגיוס היה מפרך במיוחד; PowerCo, שנתמכת על ידי פולקסווגן, הודיעה כי ככל הנראה תפתח רק קו ייצור אחד, ולא שניים כפי שתכננה; ACC, שנתמכת על ידי מרצדס בנץ, עצרה לאחרונה התרחבות בייצור סוללות באיטליה וגרמניה; ויצרנית הסוללות Arrival מלוקסמבורג, שקמה באותה עת של נורת'וולט, כבר הגישה בקשת לפשיטת רגל ונכסיה נמכרו לאחרונה.
מנגד, תמיכה מסיבית של ממשלת סין והתעשייה המקומית המבוססת שלה איפשרו ליצרנים הסיניים להציע מחירים תחרותיים ולכבוש את השוק העולמי, עם שליטה על 85% מייצור תאי הסוללה העולמי, כך עולה מנתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית. החברות הסיניות לא התבססו רק בסין, אלא דחפו גם לייצור אירופי מקומי. ל־LGES ו־SK On מפעלים אירופיים, בפולין ובהונגריה בהתאמה; ול־CATL יש מפעל בגרמניה ואתר שני בהונגריה שאמור להתחיל בייצור בשנה הבאה.
זו אינה הפעם הראשונה שאירופה הובילה בפיתוח של טכנולוגיה ירוקה ואיבדה במהירות את הבכורה ליצרנים סיניים. כך קרה גם בתחילת שנות האלפיים עם ייצור פאנלים סולאריים. אז כמו היום, סין הצליחה להשתלט על השוק באמצעות סובסידיות גדולות לייצור המקומי. ההבדל היחיד הוא שהיום באירופה נדרשים לבעיה, ולאחרונה בחרו להתמודד עם התחרות באמצעות הטלת מכסים גבוהים על המוצרים הסיניים. אבל עדיין הבירוקרטיה היא מכשול, וגם התמיכה המקומית אינה גבוהה כמו בסין. המכסים עצמם רק האטו את ההתרחבות הסינית באירופה, לא עצרו אותה. אם המגמה תימשך, מעריכים ב־T&E, אחת הקבוצות הגדולות ללא מטרות רווח של אנרגיה ירוקה באירופה – שוק הסוללות האירופי צפוי לאבד כ־57% מהייצור שלו. התחזית מדכדכת, וקרלסון סיכם את ימיו בנורת'וולט בפסימיות: "זו לא דרך ישירה, וכרגע כולנו מעט מטה במסע בו יש יותר היסוסים ושאלות על מהירות מצד היצרנים, קובעי המדיניות וקהילת המשקיעים".
