ניתוחפוטין הוריד מסך על הגלובליזציה, וישראל עלולה להיתקל בבעיה מכיוון לא צפוי
ניתוח
פוטין הוריד מסך על הגלובליזציה, וישראל עלולה להיתקל בבעיה מכיוון לא צפוי
סדר כלכלי עולמי חדש עלול להיוולד כשהגלובליזציה תתחלף בכלכלת גושים. ההיצע יצטמצם, המחירים יעלו והצמיחה תלך לאחור. התלות הגבוהה של ישראל ביבוא מזון עלולה להיות בעוכריה
1. כל מחזיקי המניות של בלאקרוק – המוסד הפיננסי הגדול בעולם שמנהל נכסים בהיקף של כ־10 טריליון דולר – קיבלו ביום חמישי מכתב יוצא דופן מהיו''ר המיתולוגי שלו לארי פינק (המייסד), הנחשב לאחת האושיות הגדולות בשוק ההון העולמי. אלה המסרים שהוא ביקש להעביר: הסדר הכלכלי־פוליטי העולמי שנוסד אחרי המלחמה הקרה ושלט עד כה - הגיע לקצו ברגע שהטנק הרוסי הראשון חצה את גבול אוקראינה; מלחמת רוסיה־אוקראינה מסמלת את תום עידן הגלובליזציה כפי שהכרנו אותה ב־30 השנים האחרונות. "המהלך הרוסי ישאיר חותם עוד עשרות שנים ויהווה נקודת מפנה בסדר הגיאו־פוליטי, המאקרו־כלכלי והפיננסי העולמי", הדגיש פינק.
בכירי המנהלים של קרן המטבע הבינלאומית התריעו לפני שבועיים בבלוג משותף שפרסמו כי "בטווח ארוך, המלחמה עלולה לשנות באופן מהותי את הסדר הכלכלי והגיאו־פוליטי הגלובלי אם סחר האנרגיה ישתנה, שרשראות האספקה יתעצבו מחדש, מערכת התשלומים הבינלאומית תתפורר ומדינות יחשבו מחדש על החזקות מטבע רזרבה. מתח גיאו־פוליטי מוגבר מעלה יותר את הסיכונים לפרגמנטציה כלכלית (התפרקות לחלקים קטנים), במיוחד עבור סחר בינלאומי וטכנולוגיה".
גם מדינות כמו סין – שכבר מנהלות מלחמות סחר עם ארה"ב ולוחמות על ההגמוניה בכלכלה העולמית – מסתכלות על המתרחש בעולם ומסיקות מסקנות. כעת פינק מקדם את הרעיון הזה: "חברות וממשלות ברחבי העולם יבחנו מחדש את התלות שלהן וינתחו מחדש את מערך הייצור שלהן - דבר שהקורונה כבר דרבנה רבים להתחיל לעשות".
כלומר, מה שפעם היה נראה טבעי (להיות תלוי במדינה אחרת), ישתנה ללא הכר. איך? חברות יחלו להעביר את הפעילות בחזרה הביתה או לפחות קרוב יותר לבית, תוך נסיגה מפעילות בחו"ל שתתורגם לפחות סחר בינלאומי ופחות אינטראקציה. לכל זה יש קשר הדוק גם לישראל שנחשבת למדינה פתוחה מאוד (סחר החוץ של ישראל מהווה כ־52% מהתמ"ג הישראלי - מעל הממוצע העולמי).
אותה נסיגה, מסביר פינק, תיצור בהכרח אתגרים חדשים לחברות, לרבות זינוק בעלויות הייצור ולחץ על רווחי החברות. התוצאה הסופית: בראש ובראשונה, אינפלציה. אנו כבר רואים אותה בכל עבר כי שרשראות האספקה ישובשו וישתנו. השיקול שהוביל את החברות ב־30 שנות תור הזהב של הגלובליזציה – שיקול עלות־תועלת כלכלית גרידא – כבר לא יהיה היחיד ואף לא החשוב ביותר. כעת לחברות ולמדינות יהיו שיקולים אחרים כגון תלות, זמינות, גישה ואספקה שוטפת. בהקשר זה כדאי מאוד למדינות כמו ישראל לבחון מחדש את המדיניות שלהן בהקשר של ביטחון מזון – יכולת המדינה לספק מזון איכותי באופן רציף ומתמשך ללא קשר למצב הסוציו־אקונומי של האזרח.
ברור כעת כי בעולם החדש שנוצר לנגד עינינו, ישראל (שעדיין מאוימת ביטחונית) איננה יכולה לסמוך אך ורק על יבוא מזון. במחקרים רבים ישראל ממוקמת בראש הרשימה בתלות באספקת מזון מחו"ל. פרגמנטציה של משק האנרגיה העולמי והתפרקותו לגושים נפרדים יצמצמו את ההיצע ובכך יגרמו להעלאות מחירים. לדוגמה, אם חברה אמריקאית התבססה על חומר גלם סיני כי הוא היה הזול ביותר – כעת היא תצטרך לקנות אותו במחיר גבוה יותר בארה"ב, קנדה או מקסיקו, כדי להבטיח אותו ולא להיתקע או לפגוע בתהליך הייצור וההרכבה.
אך האינפלציה לא מגיעה לבד: פינק מציין כי מאזני החברות ומשקי הבית במדינות כמו ארה"ב (וגם בישראל) הם חזקים ביותר כיום. בראיית מאקרו, המגזרים השונים יכולים להתמודד עם עליות המחירים. אך לא לעולם חוסן. לא ברור מה יקרה בעתיד, מה שכן כבר קרה הוא שקרן המטבע וה־OECD עדכנו את תחזית הצמיחה של העולם ושל המדינות המפותחות כלפי מטה לשנתיים הבאות והיד עוד נטויה. המלחמה לא הסתיימה, כשעמוד השדרה ויכולת ההישרדות של האוקראינים, מצד אחד, והאכזריות והעקשנות של פוטין, מצד שני, רומזים על כך שהיא עלולה להיות מלחמה ארוכה. כלומר האפקט ההרסני נמשך.
2. אם כך הם פני הדברים, נראה שהאינפלציה איננה תופעה זמנית או חולפת וגם לא ההאטה בפעילות הכלכלית הצפויה. מי שהרים ראשון את הכפפה היה ה־OECD שכבר הוריד את תחזית הצמיחה העולמית ב־1% (עבור כלכלת אירופה הירידה הצפויה היא של 1.5%) ועלייה באינפלציה העולמית של 2.5% (2% עבור מדינות המערב ואירופה).
אחרי עשור שלם שבו האינפלציה נעלמה, היא חוזרת ובעוצמה מלאה. אם מה שכולם אומרים נכון, ואכן העולם יהפוך להיות מקום עם פחות יחסי גומלין והרבה יותר גושים שחיים בעימות או ב"מלחמה כלכלית" – מונח שהופיע בחלל האוויר לפני כמה שבועות – אז הפרגמנטציה שתחולל את האינפלציה חוזרת לקדמת הבמה.
הדילמה המוניטרית שבה אף היא במלוא עוצמתה: האם להאיץ את העלאת הריבית כדי לרסן את האינפלציה, או שמא להתקדם בהדרגתיות כדי לא לפגוע ביתר שאת בפעילות הכלכלית – ובעיקר בתעסוקה
תופעה זו, במקביל לפגיעה בצמיחה, מאתגרת מאוד את הבנקים המרכזיים שכבר חווים העלאת מחירים ואינפלציה שבמקרים של הכלכלות המפותחות מתחילה עם קידומת 7. לכן, הדילמה המוניטרית שבה אף היא במלוא עצמתה. כלומר, האם להאיץ את העלאת הריבית כדי לרסן את האינפלציה, או שמא להתקדם בהדרגתיות (תוך סכנה של התגברות הלחצים האינפלציוניים) כדי לא לפגוע ביתר שאת בפעילות הכלכלית – ובעיקר בתעסוקה – שכן תהליך ההתאוששות הכלכלית בעקבות משבר הקורונה אינו מבוסס היטב, לבטח כשטרם הגיע לכל המגזרים של הכלכלה והחברה.
המלחמה באוקראינה גם מאתגרת את המדיניות הפיסקאלית (תקציבית): רוב המדינות ששפכו כמויות חסרות תקדים של כסף כדי למתן את המיתון תכננו להתחיל בהידוק או בצמצום תקציבי כדי לשמור על רמות חוב סבירות. כעת הכל הולך לבחינה מחדש. לפי חישובים של ה־OECD, תוספת ממוקדת של ההוצאה הממשלתית (תקציב) בהיקף של 0.5% מהתמ"ג בשנה אחת בכל כלכלות ה־OECD יכולה לקזז כמחצית מהירידה המשוערת בצמיחה שנובעת מהמלחמה וזאת מבלי לתרום משמעותית לעלייה באינפלציה. כלומר, המלחמה הזו גם משבשת את התוכניות בכל הקשור למדיניות המאקרו־כלכלית של רוב המדינות בעולם: חזון הקטנת הגירעון והחוב וייקור הכסף – יתעכב.
3. אחת השאלות הגדולות ביותר היא איך מלחמה בין כלכלה שמהווה רק 1.7% מהכלכלה העולמית שפולשת אל תוך מדינה שמהווה פחות מ־0.2% מהתוצר הגלובלי גורמת לגלי הדף כל כך גדולים. ההסבר הגיאו־פוליטי צוין למעלה. אך יש גם הסבר הרבה יותר פשוט: מדובר בשתי מדינות בעלות משקל עצום בשוק הסחורות.
בראש ובראשונה, אנרגיה. רוסיה היא שיאנית ביצוא גז (מספקת כ־45% מהגז האירופי), מקום שני ביצוא נפט ומקום שלישי ביצוא פחם. ניתוח ה־OECD מעלה כי עבור ליטא, הונגריה, סלובקיה, הולנד ופינלנד, רוסיה מספקת מחצית מהאנרגיה (נפט, גז ופחם) ועבור מדינות כמו גרמניה, איטליה ובלגיה, מדובר על כ־30% מכלל האנרגיה.
לפני כמה שבועות דובר על כך שאותו אפקט הרסני של המלחמה על שוק האנרגיה ידעך כאשר מחירו של הנפט החל לרדת מרמה של 120 דולר לחבית לכיוון של 93 דולר אך שב אתמול לכ־114 דולר. ובכל זאת אנרגיה זה לא הכל: הנתח של רוסיה, יחד עם אוקראינה, מהווה כשליש מכלל יצוא החיטה העולמי; רוסיה מספקת כרבע מכלל הפלדיום לכל העולם (מקום 1); כרבע מכלל הדשנים בעולם (גם מקום 1), וגם חלק משמעותי מהניקל והפלטינה.
אוקראינה מצדה מככבת בראש רשימת היצואניות העולמיות בכל הקשור לתירס וברזל. לכן, את החמרת אפקט המלחמה גם רואים במדד GSCI – מדד הסחורות העולמי: אחרי שנסק ל־822 נקודות ב־8 במרץ (כ־653 ערב הפלישה) הוא ירד לכ־684 נקודות ב־8 במרץ, אך מאז הוא שב לזנק ביותר מ־20% לכ־782 נקודות בתוך שבוע וחצי.
פלישת רוסיה ניטרלה את הכלכלה האוקראינית כשהסנקציות חסרות התקדים שהטיל המערב פגעו פגיעה אנושה בכלכלת רוסיה. לפי איגוד הבנקים העולמי, המיתון ברוסיה ב־2022 צפוי להיות החריף ביותר מאז נפילת ברית המועצות לשעבר ונכון לסוף 2023, רוסיה צפויה למחוק את כל הצמיחה שהשיגה מאז 2010.
לפי אותו ניתוח של ה־OECD, אלו הערוצים העיקריים של ההאטה ושל האינפלציה: בראש ובראשונה, זינוק במחירי הסחורות שיגרום לעליית מחירים ולפגיעה בשולי הרווח של החברות ובהכנסה הפנויה של משקי הבית. הערוץ השני הוא הירידה בביקושים של כלכלת רוסיה (שהיתה מדורגת ערב הפלישה ככלכלה ה־11 בעולם) על רקע ניתוקה של רוסיה מהכלכלה הגלובלית שמוסדותיה העיקריים הם מערביים.
ברור כעת כי בעולם החדש שנוצר לנגד עינינו, ישראל איננה יכולה לסמוך אך ורק על יבוא מזון. במחקרים רבים ישראל ממוקמת בראש הרשימה בתלות אספקת מזון מחו"ל. התפרקות לחלקים של משק האנרגיה העולמי תפגע בה
ויש עוד אלמנט שמטלטל את התפתחות הצמיחה הגלובלית: הזעזועים הפיננסיים. רוסיה נמחקה משוקי ההון תרתי משמע: אסור לכלכלות הגדולות בעולם לרכוש אג"ח רוסי, דירוג האשראי שלה (ושל המוצרים הפיננסים הנלווים) הורד לרמת "זבל" ובסוף השבוע חברת דירוג האשראי פיץ’ פשוט מחקה אותה; הבורסה סגורה מאז סוף פברואר, כאשר במקביל הרובל זינק, האינפלציה התפרצה והמיתון הקשה ביותר בהיסטוריה המודרנית בדרך להתנגש בה.
למרבה ההפתעה, הסנקציות הקשות ביותר היו אלו שלא נקבעו או נכפו מלמעלה על ידי הממשלות, אלא דווקא אלו שעליהן החליטו החברות הבינלאומיות באופן עצמאי. בינתיים הסינים, יריבים מרים של האמריקאים לא פחות מהרוסים, שגם הם לוטשים את עיניהם לטיוואן ותכננו פלישה לאי – מביטים על המתרחש ומבינים שהם חלק מאותה "מערכת מערבית" הזוכה לסלידה מהמנהיג העליון שי ג'ינפינג, ועלולים להפוך לסוכן המרכזי בפירוקה לחלקים קטנים של אותה מערכת בינלאומית גלובלית.
