מנטיעת עצים ועד ניקוי הסיין: המהפכה הירוקה של פריז לקראת האולימפיאדה
מנטיעת עצים ועד ניקוי הסיין: המהפכה הירוקה של פריז לקראת האולימפיאדה
סגירת רחובות למכוניות, התקנת גגות סולאריים, נטיעת מאות אלפי עצים, ניקוי נהר הסיין והפיכת בתי ספר למרכזים סביבתיים. כך הובילה אן הידלגו, ראשת עיריית פריז, מהפכה ירוקה בעיר שתארח מהשבוע את המשחקים האולימפיים ועל הדרך תהפוך את חיי התושבים בבירת צרפת לבריאים וקלים יותר. כתבה רביעית בסדרה
בשבוע שעבר, קיימה ראשת עיריית פריז, אן הידלגו, הבטחה: היא יצאה לשחייה בנהר הסיין. הנהר הפריזאי, שעד לאחרונה סבל מזיהום כבד, נוקה בהשקעה של כ־1.5 מיליארד דולר, לקראת המשחקים האולימפיים שייפתחו בפריז ביום שישי הקרוב. אלו יהיו משחקים יוצאי דופן, הירוקים ביותר אי פעם, בהם תהפוך עיריית פריז את העיר כולה לאיצטדיון פתוח ענק. תחרויות יתקיימו במבנים קיימים או בסמוך לאתרים איקוניים כמו כיכר הקונקורד, הגראן פאלה, ליד מגדל אייפל, וכמובן בסיין.
מקצה השחייה של הידלגו בסיין מסמל לא רק את חימום המנועים לקראת המשחקים האולימפיים שבהם ישתתפו 15 אלף ספורטאים מרחבי העולם ב־800 אירועי ספורט, אלא גם את התהליך שעברה העיר מאז שנבחרה ב־2014: מימוש חזון המהפכה האקלימית של ראשת העיר, חזון שכבר הופך את פריז לאחת הערים הירוקות בעולם. מאז 2014, המנהיגות שלה יצרה שיפורי ניידות כמו הרחבת תשתיות האופניים, הפחתת זיהום האוויר, עלייה במספר השנתי של יחידות דיור בר השגה שייכנסו לשוק, הכנסת גגות ירוקים וצעדים אחרים המפחיתים את שינויי האקלים וגם הופכים את החיים בעיר לנעימים יותר.
במשך השנים האחרונות, פרסה עיריית פריז כ־1,300 ק"מ של שבילי אופניים. עד שנת 2026, שואפת הידאלגו להפוך את העיר ל־100% מותאמת לרכיבת אופניים, ולהגיע על הדרך גם לכמות של 180 אלף מקומות חניה לאופניים. המאמץ משתלם: מחקר של סוכנות התכנון העירוני (IPR) מצא שתושבי פריז משתמשים באופניים ב־11.2% מהנסיעות שלהם במרכז העיר, בעוד שאנשים משתמשים במכוניות רק ב־4.3% מהנסיעות. כלומר, יותר אנשים נוסעים כיום באופניים מאשר במכונית במרכז פריז. רק לשם השוואה, ב־2010 רכיבה על אופניים היוותה רק 3% מהנסיעות בעיר.
מאז 2014, הפכה העירייה את התנועה במכונית בעיר לבלתי נסבלת, והחזירה שטחים בהם השתמשו המכוניות לרווחת התושבים: יותר מ־100 רחובות נסגרו לתנועת כלי רכב, וכ־50 אלף מקומות חניה בוטלו כליל. זו מגמה מתמשכת בעיר. כך למשל נסגרה לתנועת מכוניות גדת נהר הסיין, ובהמשך גם כיכר הקונקורד תהפוך להולכי רגל בלבד. השאנז אליזה יהפוך ל"גן יוצא דופן" בהשקעה של 250 מיליון יורו - כאשר ארבעת נתיבי התנועה שבו יצומצמו לשניים, ויורחב המקום להולכי רגל ול"מנהרת עצים" שנועדה לשפר את איכות האוויר.
התוצאות ברורות: הידלגו יכולה להתגאות כעת בכך שבהשוואה לתחילת כהונתה, לפי נתונים שפורסמו במרץ, נרשמה בעיר ירידה של 40% בזיהום האוויר. המשמעות: התושבים נושמים אוויר נקי הרבה יותר, וחשופים פחות לתחלואה מסכנת חיים. זה לא הכל. מ־2024, מכוניות דיזל לא יורשו להיכנס לעיר, ועד 2030 העיר שואפת אף לאסור כניסה של רכבי בנזין.
גם אם בתחילת דרכה של הידלגו נשמעו כלפיה קולות זועמים, בעיקר של בעלי רכבים, גם התושבים מבינים היום את יתרונות המדיניות שלה - ומצביעים בעדה. בחורף האחרון הצביע רוב בעיר בעד שילוש דמי החניה לרכבי שטח (SUV). הסיבות לכך: הרכבים שורפים 15% יותר דלק ממכוניות רגילות, מזהמים יותר את האוויר, לוקחים הרבה יותר מקום בחניות וגם קטלניים פי שניים להולכי רגל.דמי החניה הגבוהים יכניסו עוד 35 מיליון יורו בשנה לקופת העירייה.
החיים בפריז הופכים לנוחים יותר, קרובים יותר, הליכתיים יותר. לפני ארבע שנים אימצה פריז את הרעיון של "עיר בת 15 דקות" על סמך העיקרון שתושב צריך להיות מסוגל לחיות במרחק הליכה קצר או רכיבת אופניים מהעבודה, מבית הספר, מהחנויות ומהיבטים אחרים של חיי היומיום.
1 צפייה בגלריה
ראשת העיר פריז אן הידלגו. מהראשונות בעולם שהבינה את הצורך בתכנון אקלימי
(צילום: STEPHANE DE SAKUTIN / AFP)
מאז, העיר השתנתה באופן קיצוני. בנוסף לשבילי האופניים, בנייני משרדים ריקים הופכים לחללים רב שימושיים, המשלבים דירות מגורים, חללי עבודה משותפים, חדרי כושר, חנויות ושימושים אחרים תחת קורת גג אחת. כך למשל בניין ששימש בעבר למשרדים מכיל כיום שוק מקורה, מגורים, משרדים, גן ילדים קהילתי, בית מלון ואכסניית נוער, מסעדות, ברים, גלריה לאמנות, חדר כושר וחקלאות עירונית על הגג. גם חניונים ואתרי תעשייה הוסבו למגורים. בית חולים ליולדות לשעבר הוא כיום בית ספר עם ספרייה ומגרש משחקים, כולל חלל להקרנת סרטים באוויר הפתוח, מופעים וירידי ספרים. הידלגו אמרה לאחרונה ש־2025 תהיה השנה של "היפר־קִירְבָה", עם התמקדות רבה עוד יותר בהבאת שירותים לכל שכונה.
אפשר לומר שהידלגו לא רק היתה מהראשונות לזהות, אלא הראשונה ליישם. בזמן שהמהפכה הפריזאית בעיצומה, לפי מחקר שפורסם לפני כשנה בכתב העת המדעי The Lancet, פריז היא הבירה הפגיעה ביותר באירופה בנוגע לגלי חום, כאשר אוכלוסייתה, המונה יותר מ־2 מיליון איש, עומדת בפני הסיכון הגבוה ביותר למקרי מוות הקשורים בחום. שעה שלכל אזרח יש רק 5.8 מ"ר של שטח ירוק, לעומת 12 המומלצים על ידי ארגון הבריאות העולמי, בעירייה הבינו שהמפתח הוא יותר שטחים ירוקים ופחות אספלט. ב־20 השנים הקרובות, התחייבה העירייה תחת הידלגו להוסיף עוד 300 דונם של שטחים ירוקים, ופריז שואפת להפוך לאחת הערים הירוקות באירופה.
מחקרים מראים כי עצים עירוניים יכולים להפחית את הטמפרטורה בשיעור של 2-10 מעלות צלזיוס, בהתאם לתנאים המקומיים. עבור פריז, זה חשוב במיוחד. דו"ח שפורסם בשנה שעברה הצביע על כך שייתכן כי העיר הפופולרית לתיירים תאלץ להתמודד בקיץ עם טמפרטורות של יותר מ־50 מעלות. לא מדובר בתחזית רחוקה, אלא בהידרדרות אקלימית שעשויה לפקוד את העיר בעוד פחות משלושה עשורים. למעשה, כבר בעשור הבא יפקדו את פריז בממוצע 34 ימים של גלי חום בשנה, לעומת 14 ב־2008. כשההבדל בינה לבין אזורים כפריים יכול להגיע לכדי 10 מעלות צלזיוס, שתילת עצים לבטח יצננו את העיר. מלבד ההשפעות המקררות שלהם, שטחים ירוקים ועצים קשורים לאושר מוגבר, בריאות נפשית טובה יותר, אינטראקציות חברתיות מוגברות וסיכון נמוך יותר למחלות לב וכלי דם.
איך מוריקים את המרחב? פריז מתכננת לנטוע 170 אלף עצים עד סוף העשור ולייצר יער עירוני. לפי אותה התחייבות, 50% מהעיר תכוסה בשטחים נטועים. מאז שנת 2020 ועד החורף האחרון, ניטעו כ־63 אלף עצים (שעל גזעיהם גדלים שיחים מטפסים). מאז, התווספו עוד עשרות אלפים. העצים יכבשו מקומות מוכי זיהום. כך למשל, עד סוף האביב יהיו 470 עצים, בהם אלונים, אפר, מייפל ודובדבן בר, באזור שהיה בעבר כיכר סואנת.
בריאיונות שקיימה הסבירה הידלגו כי מדובר בדרך משולבת להפחתת איי החום העירוניים, וגם לצמצום זיהום האוויר. השטחים שיהפכו ליערות עירוניים, הם כאלו שהשימוש במכוניות בהם יצומצם.
כדי לייצר יותר מרחבים ירוקים, העירייה החליטה גם להשתמש במרחבים קיימים ולהעניק להם משמעות חדשה: היא הפכה מגרשי משחקים בבתי ספר לירוקים יותר, עם הרבה יותר עצים וצמחייה, וכעת הם פתוחים לקהל הרחב בסופי השבוע. מחוץ לבתי ספר רבים נסגרו הרחובות לתנועה, כך שילדים יוכלו ללכת בבטחה - וכך ייווצר מרחב נוסף גם לציבור. כעת, יש יותר מ־200 מיני־פארקים שכאלה לרווחת הציבור.
התוכנית האקלימית שאישרה עיריית פריז ב־2018, לא מטפלת רק במרחב הציבורי - אלא גם בלהתאים את הבנייה לעידן שבו משבר האקלים מכתיב את הטון. התוכנית התוותה דרכים לשיפור בידוד ואוורור מבנים, ושינתה את הנחיות הבנייה כך שיתאימו לשינויי האקלים. היא גם נועדה לחולל מהפכה בגגות פריז, וקבעה שעד 2050 כל הגגות חייבים "לייצר לפחות אחד" מהמשאבים הבאים: אנרגיה מתחדשת עם פאנלים סולאריים, מזון דרך חקלאות עירונית או מים באמצעות איסוף ואגירת מי גשמים.
לפריז יש חוק גג ירוק שראשיתו ב־2014 כשהידלגו מונתה לראשת העיר. היא קבעה כי מבנים חדשים שנבנו באזורים מסחריים חייבים להיות מכוסים על ידי צמחים או פאנלים סולאריים. מאז, העיר הטביעה את חותמה באנרגיה מתחדשת עם למעלה מ־76 אלף מ"ר של פאנלים סולאריים שכבר מותקנים על גגות פריז.
עד 2030, העיר שואפת ש־20% מהמבנים יהיו מצוידים בפאנלים פוטו־וולטאיים. ומה באשר לבניינים ישנים? העיר מעודדת את הבעלים לייצר מרחבים ירוקים, באמצעות זיכויי מס או הלוואות אקולוגיות בריבית אפסית.
ד״ר נתי מרום, חוקר במכון ללימודים מתקדמים בפריז ומרצה בבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן, רואה מקרוב את השינוי שעוברת פריז. ״אם בתל אביב מדברים על היפוך הפירמידה, בפריז סדר העדיפויות כבר התהפך. רואים באזורים הכי מרכזיים אוטוסטרדות של אופניים. פריז עושה עבודה מצוינת והיא משמשת היום דוגמה לערים ברחבי העולם״, הוא אומר.
"בסוף השנה תיכנס לתוקף תוכנית האקלים הרביעית של העיר. כלומר, העיר בודקת את עצמה כל הזמן כדי לוודא שהיא מספיק אמביציוזית ומשנה את מה שפחות עובד. המוטו של התוכנית — 'מהיר יותר, מקומי יותר, צודק יותר'. המטרה היא להגיע לצמצום פליטות כמה שיותר מהר, לפחות ב־50% עד סוף העשור. עד היום הופחתו 35%. מחשבים לתוך זה אפילו את תובלת הסחורות לעיר, מסתכלים על כל המעגלים שבהם הפליטות מתרחשות. למשל, אחד המהלכים בתוכנית החדשה הוא מס על תיירים במלונות של חמישה כוכבים. במקומות אחרים עדיין לא חושבים על המעגלים הרחבים האלו״.
מרום מסביר עד כמה משמעותית העבודה היומית הנעשית בפריז בנושא: ״ערים יכולות ללמוד מהניסיון של פריז לא מעט. הן צריכות לחשוב על צמצום פליטות ועל התמודדות עם חום. בפריז עורכים תרחישים ועובדים עם קבוצות מומחים ותושבים כדי לתכנן איך להתמודד עם ימים של 50 מעלות צלזיוס, ימים שהם רואים מעבר לפינה. זה אומר להתחבר מחדש לטבע, לבדוק איך התושבים מתניידים ועוד.
"עם זאת - החשיבה היא מקומית ודמוקרטית. התושבים משתלבים בכל התהליכים ומהווים ממש יועצים לעירייה. פורטים את התוכניות לרמת השכונות. למשל, לוקחים עכשיו מאות רחובות שמוליכים לבתי ספר והופכים אותם לסגורים לכלי רכב. נוטעים בהם עצים, הם הופכים למשחקיים, בטוחים ונעימים לילדים. זו עוד תשתית ירוקה לשכונה כדי להתמודד עם החום ולקלוט זיהום אוויר. אלו לא רק פרויקטי דגל, אלא פרויקטים שכל תושב מרגיש. אחד הפרויקטים הכי גדולים בשנים הבאות הוא שיפוץ טרמי של הבניינים בפריז. כולם יקבלו סובסידיה כלשהי, אבל העירייה תממן שיפוץ למשפחות שלא יכולות להרשות לעצמן את זה, כך שהבניין יהפוך מבודד יותר מהחום ומהקור, צריכת האנרגיה תרד וחשבון החשמל של התושבים יצטמצם. מגיעים לכל תושב ותושב״.
בערים רבות בעולם מחלחלת ההבנה שהובילה למהפך שעברה פריז: אי אפשר להמשיך במתכונת "עסקים כרגיל". קואליציה בשם c40, שבה חברה פריז, לצד כ־100 רשויות ברחבי העולם המייצרות כ־22% מפליטות גזי החממה העולמיים, התאגדו כדי לנסות לקדם פתרונות להגבלת שינויי האקלים, ואימצו יעדים שאפתניים לשנים הבאות. העיר היחידה שחברה ביוזמה הזו בישראל היא תל אביב שכבר מיישמת מספר שנים תוכנית שכתבה בנושא, ואף תשקיע בקרוב כ־17 מיליון שקל בתוכנית התייעלות וייצור אנרגיה נקייה מקומית.
תל אביב היא אף הרשות היחידה בישראל שערכה תוכנית אקלים מקומית לקראת ביצוע ללא תמיכה ממשלתית. אולם בישראל בכללותה, ההתקדמות איטית. ערים רבות קיבלו בשנים האחרונות מענקים ממשרדי הגנת הסביבה והאנרגיה לכתיבת תוכניות היערכות לשינויי האקלים, אך מרביתן לא נמצאות בשלב היישום — בשל היעדר תקציב. פרויקטים פרטניים שנועדו לספק פתרונות לעיריות, אף לא מתוקצבים. כך למשל התוכנית הממשלתית להצללה עירונית, לא תוקצבה כלל.
להשינוי צריך להתבצע בעיקר ברמת מוסדות התכנון ואגפי העיריות, יעל דורי, ראש תחום תכנון ב״אדם טבע ודין״, מסבירה כי בישראל יש כשל משמעותי בתכנון עירוני אקלימי: "ישראל אינה עומדת אפילו ביעדים העלובים שלהם התחייבה בהסכם פריז, בהם 20% הפחתה של נסיעה ברכב פרטי ותכנון נכון של הערים יכול להשיג זאת. בתכנון נכון וקומפקטי, אפשר להפחית סיכון לשטפונות, להגביר את התנועה הרגלית ברחובות על ידי הצללה ולספק לאוכלוסיה מרחב ציבורי ראוי. אבל בישראל המדינה לא רוצה להכניס את היד לכיס, והתחדשות עירונית למשל נבחנת לפי אחוזי הרווח של היזם. כשהשיקול הכלכלי מוביל — מקבלים מקומות שיתקשו להסתגל לעידן של אירועי קיצון אקלימיים, וכאלו שיהיה קשה יותר ללכת בהם בקיץ. כדי להתגבר על היעדר הנכונות וחוסר ההבנה של הממשלה, הרשויות יכולות גם לפעול בעצמן. למשל, לתכנן "רשת ירוקה" ליישוב, שתספק הצללה רציפה ברחובות ראשיים וליד מוקדי פעילות ותחבורה ציבורית״.
