ניתוחהסעודים לא ימהרו לעשות מחווה לביידן ולהגדיל ייצור הנפט
ניתוח
הסעודים לא ימהרו לעשות מחווה לביידן ולהגדיל ייצור הנפט
הנשיא האמריקאי נחת במזרח התיכון כשמחירי הדלק בארה"ב מזנקים והאינפלציה בשיא של 40 שנה. למרות מהלכי הפיוס של הבית הלבן, סעודיה לא צפויה לפעול להורדת מחירי החבית לאחר שהכנסותיה מנפט הוכפלו
ביקורו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן במזה"ת נפתח עם ציפיות נמוכות מצד השחקנים האזורים, למרות שעצם הגעתו היא בבחינת אמירה חשובה. להבדיל מקודמו דונלד טראמפ, שהגיע במאי 2017 במסעו הראשון כנשיא, נראה שביידן נגרר כמעט על כורחו וזאת בעיקר משיקולים פנימיים.
כשעלה על כבש המטוס, גלון בנזין נמכר ב־4.66 דולרים. אמנם פחות משיא של 5 דולרים שנרשם במאי, אך עדיין מחיר גבוה מדי עבור נשיא שצריך להוביל את מפלגתו לבחירות האמצע בעוד פחות מארבעה חודשים, כדי לשמר את הרוב בקונגרס. האינפלציה בארה"ב, שבהאצת מחירי האנרגיה זינקה ל־9.1%, שיא של 40 שנה, הפילה את התמיכה בביידן לשפל של 33%, ולפיכך החליט לשנות מדיניות ולצאת לסעודיה. בנוסף, לביקורו יש מסרים מדיניים וגיאופוליטיים שוושינגטון רוצה להעביר למנהיגי המדינות בעיתוי הנוכחי.
ממשל ביידן הבין כי הניסיונות לשווק לציבור האמריקאי מסרים של צמצום צריכת האנרגיה לא יועילו מבחינה פוליטית, בוודאי לא בתחילת הקיץ והיציאה לחופשות, ולכן המאמץ מופנה להגדלת ההיצע. הבעיה בשוק הנפט כיום היא שהיצרניות פועלות בתפוקה כמעט מקסימלית. בשילוב הסנקציות על רוסיה, גם אם לא היו הרסניות עבורה כפי שקיווה המערב, ובעיות ייצור בחלק מהמדינות (לוב, ניגריה) - קיים קושי ממשי להגביר את ההיצע.
בפועל, הפוטנציאל להגדלת התפוקה נמצא בידי מספר מצומצם של מדינות ובראשן סעודיה, וכן האמירויות ועיראק. ולכן ביידן יוצא לפגוש אותן. לפי הערכות, הן מסוגלות להזרים בפרק זמן קצר יחסית כ־2 מיליון חביות נוספות ביום, כאשר בטווח הארוך יותר קיימות תוכניות הרחבה. כרגע אין שום אינדיקציה שהסעודים ייענו. ייתכנו הצהרות כאלה ואחרות, אך מבחינת האינטרס הסעודי המובהק, פתיחת הברז יכולה להיות בבחינת גול עצמי.
מחירי הנפט נמצאים במגמת ירידה מאז שיא של 139 דולר לחבית שנרשם ביום הפלישה לאוקראינה, והשבוע הוא נע סביב 100 דולר, בעיקר בשל החששות ממיתון עולמי והצפי לירידה בביקושים לתשומות האנרגיה. עם זאת, בנקודת הזמן הנוכחית קשה לקבוע אם מגמת הירידה תימשך לאורך זמן, מאחר שברקע החששות ממיתון מרחף החשש משיבושי אספקה.
הודעה סעודית על הזרמת עוד נפט בהתאם לבקשת ארה"ב צפויה להוביל לירידת מחירים נוספת. אך המשק הסעודי נהנה מעדנה כתוצאה מעליית הכנסות הנפט ולא נראה שהסעודים יסכימו לוותר על כך רק בשל המחווה של ביידן. ברבעון הראשון הגיעו הכנסות הנפט לכ־80 מיליארד דולר, כמעט פי שניים לעומת הרבעון המקביל ב־2021. זרם הכנסות הנפט מאיץ את הפעילות גם במגזרים נוספים, כשהכנסות המגזר שאיננו נפט זינקו ברבעון הראשון ב־32% לעומת הרבעון המקביל אשתקד.
אבל השיקול של הסעודים אינו רק כלכלי ומעורב בשיקולים מדיניים. מזה שש שנים מחויבת הממלכה בהסכם להיצע הנפט שלה מול רוסיה, במה שידוע כאופ"ק+. לפי הסכם זה, יצרניות אופ"ק בהנהגת סעודיה וכן יצרניות עצמאיות בראשות רוסיה מחויבות למכסות שנועדו לייצב את שוק הנפט העולמי. עוד לפי ההסכם, החל מאוגוסט, התפוקה של סעודיה עולה ל־11 מיליון חביות ביום, קרוב לכושר התפוקה המדווח שלה העומד על כ־12 מיליון חביות ביום. בטרם הגעת ביידן, לא ניתן שום איתות מצד הנהגת סעודיה כי בכוונתה לפרוץ את המכסה כדי לכסות על היצע החסר, כתוצאה מהקשיים של המדינות האחרות המחויבות להסכם. פריצת המכסה הסעודית משמעה גם סכנת פירוק השותפות עם רוסיה.
ובכלל, חוסר ההתלהבות של הסעודים לפתוח את הברז נובע מרצונה לשמר את מעמדה כשחקן האחראי בשוק הנפט העולמי. התפוקה העודפת של הסעודים והאמירותים היא בגדר רשת הביטחון האחרונה של השוק העולמי, שנועדה לתת מענה בעת משבר חריף (כמו הפסקת התפוקה באחת המדינות). ניצולה כעת של התפוקה העודפת כדי להוריד מחירים, עלול להביא להשלכות קשות בטווח הארוך.
ביקורו של טראמפ באזור היווה את נקודת הפתיחה לתמורות ששיאן הסכמי אברהם ההיסטוריים. הביקור של ביידן לא יוצר ציפיות גדולות, גם אם הוא מקרב את הנורמליזציה הגלויה בין סעודיה לישראל עוד שלב קדימה. עם זאת, הפוליטיקה הפנים־מפרצית צפויה להשתנות.
חודש לאחר ביקורו של טראמפ בסעודיה, הכריזו מדינות הציר הסוני המתון (כולל האמירויות, בחריין ומצרים) על בידודה הכלכלי של קטאר בניסיון לנתקה מהציר האסלאמיסטי בו היו שותפות גם איראן וטורקיה. בהמשך הגיע חיסולו של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, שהפך את סעודיה והאיש החזק בה, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, למצורעים בעיני המפלגה הדמוקרטית ומועמדה לנשיאות דאז ביידן.
ואכן, עד לפרוץ המלחמה, ביידן התעלם כמעט לחלוטין מסעודיה, למעט שיחת נימוסין עם המלך סלמאן. במקביל פעל ממשל ביידן לחיזוק הקשרים עם קטאר, שאמנם התפייסה עם סעודיה, אך האיבה נותרה מתחת לפני השטח. הקטארים הציעו לאמריקאים לא מעט. ראשית, סיוע למזער נזקים באפגניסטן ובעיקר בפינוי מי שרצה לברוח עם השתלטות ארגון טאליבן בעקבות הנסיגה הבהולה של ארה"ב. הקטארים יצרו ערוצי הידברות בין ממשל ביידן לטאליבן, ובנוסף החלו לשחק תפקיד פעיל בתיווך עם איראן בדרך להסכם גרעיני חדש. ארה"ב גמלה בהזמנת האמיר תמים בן חמד א־ת'אני לבית הלבן, ובכך הוא הפך למנהיג הראשון מהמפרץ שזוכה לכבוד הזה. בנוסף, שדרגו האמריקאים את מעמדה של קטאר עם הכרזתה כבעלת ברית קרובה מחוץ לנאט"ו. בריאד ובאבו דאבי לא אהבו זאת, אך העדיפו לשתוק כדי לא להעמיק את המשבר עם וושינגטון. ואז הגיעה המלחמה וטרפה את הקלפים. ארה"ב ביקשה מקטאר לסייע בהגברת משלוחי הגז לאירופה כתחליף לגז הרוסי, אך זכתה לתגובה צוננת. מהר מאוד הבינו בממשל כי המפתח לשוק האנרגיה נמצא בסעודיה, ולא בקטאר, והחלו במגעים שהבשילו לביקור הנוכחי. ביידן מגיע לפסגה עם מנהיגי האזור, שאיש מהם לא תמך בסנקציות על רוסיה, כדי להבהיר שארה"ב אינה מתכוונת להשאירו להשפעת סין או רוסיה.
מבחינת סעודיה ויורש העצר, מדובר בניצחון תדמיתי. הזכייה מחדש בלגיטימיות מארה"ב ואולי בחוזי נשק התקפי חדשים, תבסס עוד יותר את מעמדו האזורי והבינלאומי והקטארים יצטרכו ליישר קו ולצמצם את המדיניות העצמאית שלהם.
הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת www.concordmena.com
