הסערה בקמפוסים בארה"ב: "במקום מוסד חינוכי הם הפכו לנותני שירות של אספסוף"
הסערה בקמפוסים בארה"ב: "במקום מוסד חינוכי הם הפכו לנותני שירות של אספסוף"
בצל ההפגנות הפרו־פלסטיניות הסוערות בקמפוסים בארה"ב, בוגרים וחברי סגל ישראלים באוניברסיטאות שם, מתריעים על אובדן השליטה של השלטונות והארגון המוקדם של המוחים. "עלול להישפך בקמפוס דם של סטודנטים יהודים"
באפריל 1968 קבוצה של עשרות סטודנטים אקטיביסטים פרצו לבניין המילטון הול (Hamiltion Hall) באוניברסיטת קולומביה, והשתלטו על הכיתות והמשרדים שבו. זאת, כחלק ממחאה נגד מלחמת וייטנאם וגזענות בארה"ב. אתמול, 56 שנים מאוחר יותר, שבו עשרות סטודנטים והשתלטו על המילטון הול, הפעם במחאה נגד אנטי־ישראלית שבמרכזה המלחמה ברצועת עזה.
אי אפשר להתעלם מההבדלים בין אותן מחאות שנחשבות למיתולוגיות לעומת המחאות היום - מחאה נגד מלחמה קולוניאליסטית לעומת מחאה נגד מלחמת הישרדות, מחאה בעד זכויות אדם לעומת מחאה בעלת ניחוח אנטישמי. "המוחים נהיו לוחמי צדק בעיני עצמם", אמר ל"כלכליסט" נשיא מועדון בוגרי הרווארד בישראל שגיא מלמד. "מה זה לוחמי צדק? למנוע מיהודים את המדינה היחידה שיש להם ולהרוג יהודים. וזה קורה במקום שבו יש קהילות יהודיות חזקות".
פרופ' ענת אלון־בק, מרצה וחוקרת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב בקליבלנד נמצאת במערכת ההשכלה הגבוהה של ארה"ב מאז 2006. "אני מתריעה כבר הרבה זמן שיש מחלקות מסוימות ומרצים מסוימים שמפיצים שקרים ורעל נגד ישראל", סיפרה ל"כלכליסט". "זה מאוד מושרש. מדברים נגד ישראל ונגד אמריקה, זה חלק מהדיון האנטי־מערבי. ממציאים מחדש את ההיסטוריה, מציגים את ישראל ככובשת, קולוניאליסטית. זו המדינה היחידה שסימנו אותה ועושים לה דמוניזציה באופן מערכתי במשך שנים".
לדבריה, כל המערך הזה נכנס לפעילות מוגברת אחרי ה־7 באוקטובר. "התעוררו תאים של סטודנטים וכמו תאי טרור מאורגנים התחילו להתקיף אותנו. הם מאורגנים בטירוף עם חומרי תקשורת, עלונים, מהללים את הטבח, היו מוכנים עם סיסמאות. זו מערכת מרושתת שמבוססת על ה־BDS ונמצאת באוניברסיטאות כבר 20 שנה. לא האמנתי שאני רואה איך טובחים אנשים מול העיניים שלי, ופתאום אני מגיעה לקמפוס ואומרים לי סטודנטים שזה לוחמי חופש שמשחררים את עזה".
באשר למה שקורה כיום בקולומביה, סבורה אלון־בק שההנהלה צריכה לנקוט בצעדים תקיפים הרבה יותר על מנת לפזר את המחאה שם. ואם לא היא, אז מושלת ניו יורק, קת'י הוקול. "מושלת ניו יורק צריכה להתערב. יש לה סמכות לקרוא למשמר הלאומי, אחרת יישפך בו דם של סטודנטים יהודיים", אמרה.
אסף איל השלים תואר שני בעבודה סוציאלית בקולומביה ב־2017, ולאחר מכן העביר פרקטיקום לסטודנטים לעבודה סוציאלית באוניברסיטה. עד אוקטובר שעבר. "הלכתי להפגנת הזדהות ב־12 באוקטובר. זו היתה התארגנות ספונטנית של יהודים וישראלים, עמידה ביחד לזכר הנרצחים ולמען החטופים. קבוצה של 500 איש שהגיעו לשם. מולנו התמקמו מספר דומה של מפגינים שהבנתי שהם פרו־חמאס. הם הגיעו לשם מהר מאוד, הלחימה הקרקעית עוד לא התחילה, והם הפגינו תחת אותה מחאה שהם מקיימים כיום, עם אותן כרזות וסיסמאות שאנחנו רואים גם כיום. אם זה היה לבנים נגד אפרו־אמריקאים או גייז זה היה מפסיק מיד, אבל במקרה שלנו אמרו שזה מוגן בחופש הביטוי. בתוך שבוע וחצי החלטתי שבזה מסתיים הקשר שלי עם האוניברסיטה". כיום מלמד איל פרקטיקום בעבודה סוציאלית בישיבה יוניברסיטי.
גם איל סבור שמה שרואים כיום בקמפוסים לא נולד בחודשים האחרונים: "הדברים האלו נמצאים תחת השטח כמה עשורים, זה לא חדש. אבל מה שקורה בעזה היה זרז של התנועה הזו, שלפני שהיא אנטי־ישראלית היא אנטי־אמריקאית. הם מבקשים לפרק את החברה האמריקאית. הם הולכים לבצע פיגוע חברתי בחברה האמריקאית".
3 צפייה בגלריה
המחאה באוניברסיטת קולומביה, נגד ובעד ישראל. "המחאה הזו, לפני שהיא אנטי־ישראלית היא אנטי־אמריקאית. הם הולכים לבצע פיגוע חברתי בחברה האמריקאית", אומר אסף איל חבר סגל לשעבר בקולומביה
(צילום: AP/Stefan Jeremiah)
מה צריכה קולומביה לעשות?
"פרופסורים צריכים להיות מועברים מתפקידים, כל שדרת הניהול צריכה ללכת משם, כי המותג קולומביה נמצא עכשיו באשפה. צריך להכניס תכנים מאוזנים, ללמד היסטוריה חובה בכל הפקולטות. ברור שלישראל יש הרבה בעיות והיא לא צודקת בכל המובנים, אבל צריך מרצים שידברו על זה בצורה מאוזנת ומציאותית”.
ד"ר דביר הריס הוא פוסט־דוקטורנט וחוקר ביוכימיה ב־MIT מזה 4.5 שנים. מאז אוקטובר הוא נמצא בקשר רציף עם הנהלת המוסד, וסבור שהיא לא ממלאת את תפקידה. "ההנהלה לא עושה את העבודה שלה, ומשרתת את האספסוף בצורה מאוד מופגנת", הוא הסביר. "מה־7 באוקטובר, ההנהלה עושה כל שביכולתה כדי להמנע מעימות עם סטודנטים, חברי סגל ומרצים שתומכים ברצח העם היהודי בישראל, שמטרידים סטודנטים בקמפוס. יש להם מנגנון משמעתי, אבל הם לא רוצים לאכוף את החוקים, מאיימים ולא מקיימים, וזה מוביל להסלמה ועידוד של מוחים תומכי חמאס להיות יותר קיצוניים. הם ויתרו על הרעיון של להיות מוסד חינוכי, והפכו להיות נותני שירות של אספסוף".
גם הריס מעיד שלמרצים יש תפקיד מהותי בשלהוב המחאה. "חברי סגל עם קביעות שאי אפשר לגעת בה משלהבים אותם ודוחפים אותם להקצין. ההנהלה, בעקבות אירועי ג'ורג' פלויד ואירועי 2020, נמצאת במוד של אנחנו הולכים לרצות את כל מי שצריך, של לא לנקוט ביד קשה".
3 צפייה בגלריה
ענת אלון־בק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת קייס בקליבלנד ונשיא מועדון בוגרי הרווארד בישראל שגיא מלמד
המוחים כיום רואים ומנסים למצב את עצמם כחוליה הבאה בשרשרת הסטודנטים שמוחים נגד מלחמות מיותרות והרסניות ואי צדק חברתי. לא כולם מסכימים. לדברי מלמד, "כשקוראים מהנהר עד הים, זה אומר להרוג את כל היהודים. אחרי דבר כל כך קיצוני, אכזרי ולא אנושי, ובשעה שיש חטופים ישראלים מתחת לעזה, בשעה כזאת העולם מתהפך בקמפוסים והאויבים הצליחו להפוך את הנרטיב לכך שהמדוכאים הם הפלשתינים. אין קשר ביניהם לבין הסטודנטים שהפגינו בשנות ה־60 לא בסיבות להפגנות, לא בהשפעה של המלחמה על האנשים, לא בצדק האבסולוטי של מי התחיל, מי הטוב, מי הרע, מי מתנגד לשלום ומי בעד שלום".
יאיר חקאק, בוגר תואר ראשון בכלכלה בקולומביה ב־2000, סבור גם הוא שהמפגינים שמקשרים את עצמם לאותן הפגנות מיתולוגיות של שנות ה־60 פועלים תחת נרטיב שגוי. "המחאות ב־1968 היו בראש ובראשונה על דברים שקורים בארה"ב או שארה"ב עושה. זה קצת יותר לגיטימי מאשר להכניס את עצמך לסכסוך שאתה לא מבין רק בגלל שמישהו אמר לך שיש שם קולוניאליזם. הסטודנטים גם חושבים היום שאקטיביזם הוא חלק מהתהליך החינוכי שלהם ושהם חונכו לחשוב ככה. יש קומץ של סטודנטים אנטי־ציוניים עד כדי אנטישמיות, ומסביבם סטודנטים שמחפשים משהו להזדהות אתו", אמר חקאק.
