הטנקים ניצחו את משבר האקלים: המהפך הביטחוני של מדינות אירופה
הטנקים ניצחו את משבר האקלים: המהפך הביטחוני של מדינות אירופה
אם עד כה מיקדה מגפת הקורונה את האג'נדה הפוליטית המערבית בנושאי בריאות וסביבה, הרי שהפלישה לאוקראינה הקפיצה את משבר ההגנה לראש סדר היום ודחפה ממשלות להגדיל את השקעתן בהתחמשות
"איננו יכולים לסמוך על אף אחד מלבד על עצמנו". האמירה הזו אינה בלעדית לישראל. מאז פלשה רוסיה לאוקראינה, דומה כי בכל פינה על פני הגלובוס יש המשמיעים אותה בהתרגשות. כך למשל הצהיר נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ערב כינוסה של פסגת האיחוד האירופי בוורסאי בסוף השבוע. באותתו שהוא רואה בפסגה הזדמנות לקידום מעמד האיחוד כמעצמה ביטחונית עולמית, הזהיר: "איננו יכולים לסמוך על אחרים כדי להגן על עצמנו, בין אם ביבשה, בים, באוויר, בחלל או במרחב הסייבר".
והוא כמובן לא לבד. אם עד עכשיו מיקדה הקורונה את מרכז תשומת הלב, והאג'נדות הפוליטיות במערב התמקדו בבריאות ובסביבה, הרי שביטחון והגנה הם שעומדים עכשיו בראש. באיחוד האירופי, התפיסה שלפיה היבשת אינה יכולה יותר להישען בלעדית על עוצמתה הצבאית של ארה"ב, זוכה ליותר ויותר תומכים. הגוש, שמעולם לא מימן חימוש של מדינה שלישית בעת מלחמה, החליט בחודש שעבר לנתץ את הטאבו והודיע כי יקצה 450 מיליון יורו עבור אספקת נשק לאוקראינה. בפסגת ורסאי גם התחייב הגוש להקצות משאבים חדשים להגנה.
ברמה הלאומית, המשבר באוקראינה גרם לחברות האיחוד לנקוט צעדים במדיניות ההגנה שלהן, שאותם לא ניתן היה להעלות על הדעת עד כה. דרמטיות במיוחד היו ההחלטות ההיסטוריות שהתקבלו בגרמניה והפכו על פניה מדיניות הגנה שנקבעה במסמרות לנוכח עברה האפל של המדינה. לאחר עשרות שנים של סלידה עזה ממעורבות צבאית החליטה גרמניה להגדיל את ההוצאות הבטחוניות, לשדרג את מטוסי הקרב שלה ולתמוך בפרויקטים אירופיים משותפים נוספים.
גרמניה עברה ממדיניות שגורסת כי יצוא נשק רק מגביר אלימות לכזו לפיה "אם העולם השתנה גם המדיניות חייבת להשתנות"; ממדיניות שהובילה לתלות משתקת באנרגיה הרוסית לכזו שנכונה ל"הקרבות למען עולם טוב יותר".
הקנצלר אולף שולץ הכריז במושב מיוחד של הפרלמנט על הקמת קרן של 100 מיליארד יורו למודרניזציה של הצבא. הוא גם הבטיח שגרמניה תיענה סוף סוף לדרישת בעלות בריתה בנאט"ו ותתרום לברית מדי שנה 2% מהתמ"ג, לעומת 1.5% עד כה. גרמניה גם איפשרה להולנד ואסטוניה להעביר לאוקראינה נשק גרמני, דבר שסירבה לעשות בעבר, ובעצמה החליטה לשלוח למדינה המותקפת טילים, משוריינים ודלק.
למהפך הדרמטי היתה השפעה גם מחוץ לגרמניה: ראש ממשלת דנמרק מטה פרדריקסן, הודיעה על משאל עם שבו ייקראו האזרחים לבטל את ההחלטה ההיסטורית שבגינה המדינה אינה שותפה למדיניות הביטחון המשותפת של האיחוד. גם כאן מדובר בשינוי של 180 מעלות במדיניות לאומית בת עשרות שנים. וכמו בגרמניה, גם פרדריקסן השתמשה במה שהפך לאחרונה למוסכמה באירופה ולפיה "זמנים היסטוריים מחייבים החלטות היסטוריות". לאחר שגיבשה הסכמה עם רוב מפלגות הפרלמנט הודיעה על קיום משאל העם ב־1 ביוני והתחייבה להגדיל את הוצאות הביטחון בשנתיים הקרובות במיליארד דולר, "ההשקעה הגדולה ביותר שלנו בעשורים האחרונים", כדבריה. גם היא הציגה תוכנית להגדיל עד 2033 את התרומה הביטחונית לנאט"ו מ־1.4% ל־2% מהתמ"ג.
בשבדיה ופינלנד השכנות, שאינן חברות בנאט"ו, התמיכה הציבורית בהצטרפות לברית הצבאית הגיעה לרמות היסטוריות.
בפינלנד נהוג לומר שהמדינה נמצאת "במרחק של סאונה אחת בלבד" מהצטרפות לברית הצפון־אטלנטית. בשבדיה, שבה הדעות חלוקות יותר, ראש הממשלה מגדלנה אנדרסון הסתייגה מהרעיון להיכנס לברית מחשש ש"יהיה בכך כדי לערער את היציבות באירופה". ועם זאת, גם היא התחייבה להגדיל בהקדם את הוצאות הביטחון ל־2% מהתמ"ג לעומת 1.3% השנה.
בסוף השבוע התקיים בנורבגיה תמרון בהשתתפות 30 אלף חיילי נאט"ו, שהוגדר כאחד הגדולים ביותר של הברית מאז המלחמה הקרה. למרות שאינן חברות בברית, גם שבדיה ופינלנד שותפו בתרגיל.
לאירועים באוקראינה יש גם השלכות מפתיעות על יחסי בריטניה והאיחוד. כאשר ראש הממשלה בוריס ג'ונסון, נשאל בשנה שעברה מדוע החליט לקצץ בכוח הטנקים של בריטניה, הגיב בביטול באומרו כי "תם עידן התפיסה הישנה שהתבססה על קרבות טנקים גדולים ביבשת". ואולם גם הוא מתבונן היום בזירה האוקראינית כלא מאמין ופועל להדק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם האיחוד.
ואיך כל זה משפיע על נאט"ו? בעוד נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ הצהיר בעבר כי אבד עליה הכלח ובעוד מקרון גרס שהיא "עוברת מוות מוחי", מאז הפלישה נעלמה שאלת חוסר הרלוונטיות שלה. מה שיוגוסלביה, אפגניסטן ואפילו 9/11 לא הצליחו לעשות לתפיסה האסטרטגית, הצליח פוטין לעשות בפלישתו לאוקראינה: החברות בברית הבטיחו למלא את חובותיהן הביטחוניים. צרפת אמרה שתשלח חיילים לרומניה, ספרד שיגרה פריגטה לים השחור והולנד תשלח לבולגריה מטוסי 35־F. ארה"ב - שהעבירה בשנים האחרונות את המוקד לאסיה - הודיעה מצידה שהיא פורסת 3,000 חיילים כדי לחזק את ההגנות של נאט"ו באירופה, והפכה בכך את המגמה להוצאת כוחותיה מהיבשת.
הברית עצמה התכוונה לפני הפלישה הרוסית להציג מסמך אסטרטגי המתמקד בשינוי סדרי העדיפויות שלה לעשור הבא. האסטרטגיה החדשה אמורה לכלול אזכורים משמעותיים על סין, שינויי אקלים ואבטחת סייבר. ואולם הפלישה הרוסית הזכירה לבעלות הברית שהאויב המקורי שלהן נותר עדיין בגדר איום מרכזי.
כנראה שאין כמו מלחמות כדי לנתץ פרות קדושות, לקרב ולאחד, גם יבשת הידועה במחלוקות ופילוגים. ודומה שאין עדות טובה לכך מאשר פולין והונגריה, "הילדות הרעות של האיחוד", שברגע האמת החליטו לאחד שורות. המהלך של פוטין נועד למנוע את התרחבות נאט"ו במזרח ואת הגדלת תקציביה ויכולותיה. כעת, אפקט הבומרנג בעיצומו.
