הקמפוסים בארה"ב הפכו לזירת התגוששות במאבק על התודעה הציבורית
הקמפוסים בארה"ב הפכו לזירת התגוששות במאבק על התודעה הציבורית
מאז מתקפת חמאס, סוערות הרוחות בהרווארד, קולומביה ו־NYU. בקולומביה התקיימו הפגנות בעד ונגד ישראל. הרווארד ספגה אש על שתיקתה לנוכח הצהרת סטודנטים כי ישראל אחראית לטבח
אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית הפכו מאז תחילת המלחמה לזירה סוערת של מחלוקות סביב הטבח שהתבצע בישראל. קמפוסים ברחבי המדינה נחלקו לשניים - צד אחד הניצב בסולידירות לצד ישראל וצד שני המתפרס על ספקטרום רחב של תגובות, החל בהפגנת סולידירות כלפי תושבי עזה ועוד לחגיגות המהללות את מתקפת חמאס כפעולה לגיטימית של התנגדות לכיבוש.
באוניברסיטת קולומביה בניו יורק התקיימו ביום חמישי האחרון שתי עצרות תמיכה במקביל. האחת, "סטודנטים למען ישראל", והשנייה, "סטודנטים למען צדק לפלסטין". העצרות, אף כי עברו בשקט יחסי, יצרו אווירה כה טעונה בקמפוס, עד כי הנהלת האוניברסיטה החליטה למנוע כניסה לתחומה ממי שאינו מחזיק בתעודת זיהוי תקפה. המגבלה הזו הוטלה לאחר שבהנהלה זיהו "מאמצים משמעותיים" לגייס מפגינים חיצוניים באופן שעלול לייצר סביבה לא בטוחה.
הרבה מאוד ממשתתפי ההפגנה לשחרור פלסטין ניסו להסתיר את זהותם ועטו מסיכות. אלה אף האשימו את הנהלת האוניברסיטה בכישלון לייצר עבורם מרחב בטוח. אך הסיכונים הניצבים בפני מפגינים פרו־פלסטינים אינם נוגעים רק לביטחונם הפיזי, כי אם גם להשלכות מקצועיות ארוכות טווח.
כך, ערב ההפגנה בוטלה הצעת עבודה יוקרתית לריינה וורקמן, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת ניו יורק (NYU), אחרי שפרסמה כי "ישראל נושאת באחריות המלאה לאובדן החיים הזה" בעלון לשכת עורכי הדין של בית הספר למשפטים, קבוצה שהיא עומדת בראשה. "משטר זה של אלימות מצד המדינה יצר את התנאים שהפכו את ההתנגדות לנדרשת", כתבה. "אני לא אגנה את ההתנגדות הפלסטינית. במקום זאת אני מגנה את האלימות של האפרטהייד. אני מגנה את האלימות של הקולוניאליזם של המתנחלים. אני מגנה את האלימות של הכיבוש הצבאי". המכתב עורר פרץ ביקורת כה נרחב, עד כי פירמת הפרקליטים ווינסטון אנד סטרון (Winston & Strawn), שקיבלה לעבודה את וורקמן, משכה את הצעתה. "דברים אלה מתנגשים באופן עמוק עם ערכי ווינסטון אנד סטרון כחברה", כתבו בהצהרה רשמית, "לפיכך, המשרד ביטל את הצעת העסקתה של הסטודנטית למשפטים".
שיאה של המחלוקת והעימותים שפרצו באוניברסיטאות השונות התרחשה דווקא באוניברסיטה הוותיקה והיוקרתית ביותר, הרווארד. שם, 31 ארגוני סטודנטים פרסמו בתחילת השבוע שעבר הודעה לפיה הם רואים בישראל "אחראית מלאה" לטבח ההמוני של חמאס. הקבוצות טענו כי "פעולות הטרור לא התרחשו בחלל ריק. בשני העשורים האחרונים, מיליוני פלסטינים בעזה נאלצו לחיות בכלא פתוח. גורמי ממשל ישראלים התחייבו 'לפתוח את שערי הגיהנום', ומעשי הטבח בעזה כבר החלו". הקבוצות, רובן ככולן, מייצגות את הסטודנטים המוסלמים, אך נמנים עמן גם ארגון ההתנגדות האפרו־אמריקאית, אמנסטי אינטרנשיונל הרווארד וארגון יהודים בהרווארד לחופש.
הנהלת הרווארד שמרה על שתיקה, מה שהביא לביקורת ציבורית שהופנתה מצד דמויות מפתח. כך למשל, משקיע ההון סיכון ובוגר האוניברסיטה ביל אקמן צייץ: "צריך לפרסם את שמות החותמים כך שדעותיהם יהיו ידועות בציבור". אקמן, מנכ"ל פרשינג סקוור קפיטל מנג'מנט, אחת מקרנות הגידור המובילות בעולם, צייץ כי כמה וכמה מנכ"לים מעוניינים לדעת את זהות החותמים כדי שלא יעסיקו בשוגג את הסטודנטים.
באותו הזמן, הכלכלן הבכיר לארי סאמרס, שכיהן כשר האוצר תחת הנשיא ביל קלינטון ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה בתקופת הנשיא ברק אובמה, גינה את שתיקתה של הרווארד בה שימש נשיא בשנים 2006־2001. "השתיקה של הנהגת הרווארד עד כה, יחד עם הצהרה של קבוצת סטודנטים קולנית שדווחה בהרחבה, המטילה את האשמה על ישראל בלבד, גרמו לכך כי הרווארד תצטייר במקרה הטוב כניטרלית כלפי פעולות הטרור המתבצעות נגד מדינת ישראל היהודית", צייץ.
זמן לא רב אחר כך הודיעו בני הזוג עידן ובתיה עופר כי ביטלו את חברותם בוועד המנהל של בית הספר קנדי לממשל בהרווארד בעקבות תגובת האוניברסיטה למלחמה והודיעו על הסגת תרומה שאמורים היו להעביר למוסד האקדמי.
תשע קבוצות לפחות משכו מאז את חתימתן על המכתב, כאשר חלקן טענו כי לא ראו את תוכנו טרם הפרסום. גורמים אחרים טענו כי נפלו קורבן לדוקסינג — חשיפת מידע על אדם מהרשת בניגוד לרצונו. במקביל, כמה אתרי אינטרנט פרסמו את המידע האישי של הסטודנטים המשתייכים לקבוצות שחתמו על המכתב, לרבות שמותיהם, מחזור הלימודים שלהם, מקום עבודתם, הפרופילים שלהם ברשתות החברתיות ומקום הולדתם. מאז אמצע השבוע שעבר מפטרלת סביב הקמפוסים של הרווארד משאית עם שלטי חוצות דיגיטליים, שעליהם מוצגים שמותיהם ופניהם של הסטודנטים שהיו מזוהים עם הקבוצות שחתמו על המכתב.
האשראי הציבורי יאזל
התפרצויות התמיכה והביקורות בזירה האקדמית הגיעו לממדים כה רחבים, עד כי סאמרס נדרש בשלב מסוים להרגיע את הרוחות. "אני לא חוזר בי מסלידתי על ההצהרה שנאמרה בשם מעל ל־30 קבוצות סטודנטים בהרווארד", צייץ, "אבל אנא מכם, קחו נשימה עמוקה. רבים בקבוצות הללו מעולם לא ראו את ההצהרה לפני שיצאה. בחלק מהמקרים, מי שאישר אותה לא הבין בדיוק מה שאישר". סאמרס סיכם: "כנראה חלקם היו תמימים וטיפשים". בעקבות הסערה, נשיאת הרווארד קלודין גיי פירסמה גינוי רשמי, אך דחתה קריאות להעניש ולחשוף את זהות הסטודנטים שחתמו על המכתב. "אין ספק שאני מגנה את זוועות הטרור הברבריות שביצע חמאס. חוסר אנושיות מסוג זה הוא מתועב, ללא קשר להשקפות האישיות של אדם לגבי מקורותיהם של סכסוכים ארוכי שנים באזור", אמרה. במקביל, הדגישה כי הרווארד דבקה במחוייבותה לחופש הביטוי ולא תבקש להשית סנקציות על מי שהביעו ביקורת כלפי ישראל.
ברקע התעצמות הלחימה בעזה והזינוק היומי בהיקף הקורבנות מקרב אזרחים, הסערה בעולם האקדמיה צפויה רק להסלים והאשראי הציבורי של ישראל יאזל.
באוניברסיטאות פועלים אמנם להגביר את השמירה, אך במקביל מתרבים דיווחים על סטודנטים פרו ישראלים או יהודים שסובלים מהתנכלויות, וסטודנטים פרו פלסטינים שסובלים מדוקסינג וחוששים לעתידם המקצועי. בארצות הברית, חופש הביטוי היא זכות חוקתית המוגנת באדיקות ובחרדת קודש שישראל אינה קרובה לרמתן. המתיחות, כמו גם הדיון הסקטוריאלי, רק ממשיכים להקצין. זוהי מציאות עם אפשרויות מוגבלות להכיר בשני זרמי מידע שמתקיימים בו זמנית: אחד שחושף את האכזריות הבלתי נתפסת של חמאס בישובי העוטף והחששות הכבדים לגורל החטופים, ולצד זה, דיווחים על ההפצצות הכבדות בעזה ועקירת מיליון תושבים מבתיהם.
