מדינות האו״ם סיכמו: נספק הגנה לחיים במים הבינלאומיים
מדינות האו״ם סיכמו: נספק הגנה לחיים במים הבינלאומיים
לאחר כמעט שני עשורי שיחות, שאלות ותהיות, כ-200 מדינות החברות באו"ם סיכמו על הקמת אמנה להגנת שטחי האוקיינוסים במים הבינלאומיים המכסים כמחצית משטח כדוה"א. האמנה תספק מסגרת חוקית להקמת אזורים ימיים מוגנים גדולים, תוך הגבלת דיג והגדרת נתיבי שיט
לאחר כמעט שני עשורי שיחות, כ-200 מדינות החברות באו"ם סיכמו בליל שבת בניו יורק על אמנה להגנת שטחי האוקיינוסים במים הבינלאומיים, המכסים כמחצית משטח כדור הארץ. האמנה, שכונתה "היסטורית", תספק מסגרת חוקית להקמת אזורים ימיים מוגנים גדולים, תוך הגבלת דיג והגדרת נתיבי שיט מותרים באזורים שכיום אין חוק המסדיר את הפעילות בהם. המדינות השותפות לסיכום יידרשו לאשרר את האמנה, ולחוקק חוקים מתאימים ליישומה.
המים הבינלאומיים הנמצאים כ-200 מייל ימי מעבר למים הטריטוריאליים של המדינות, הם בית גידול לשפע מינים ומערכות אקולוגיות ייחודיות ותומכים בדיג עולמי שעליו מסתמכים מיליארדי אנשים. זהו ביתם של מיני בעלי חיים מגוונים – מפינטופלנקטון לכרישים לבים, טונה, סלמון, צבי ים ולווייתנים. למרות המגוון הביולוגי העצום ששוכן בו השטח אינו כפוף לחוקים בינלאומיים או לשליטת אומה בודדת. ללא שיתוף פעולה בינלאומי, לא ניתן להגן על מינים הנמצאים בסכנת הכחדה בשטחים או על מערכות אקולוגיות רגישות הנדרשות למאבק במשבר האקלים.
להגנה על אזורים ימיים יש גם תפקיד קריטי בבלימת שינויי האקלים: האוקיינוסים מהווים חיץ מכריע נגד משבר האקלים שכן בעשורים האחרונים הם סופגים יותר מ-90% מעודפי החום בעולם. ללא הגנה על המערכות האקולוגיות, יכולתן לספוג גזי חממה תדעך. שינויי האקלים עצמם אף גורמים לטמפרטורות האוקיינוסים לעלות ולמים החומציים יותר ויותר מאיימים על החיים הימיים, ועל יכולתם של בני האדם להתבסס על הכלכלה הימית עבור מערכת המזון. דיג יתר ושינויי אקלים מובילים איומים על המגוון הביולוגי הימי. מספר הכרישים שחיים באוקיינוס הפתוח, למשל, דעך ביותר מ-70% מאז 1970, על פי ההערכות.
למרות חשיבותם המכרעת, רק 1.2% מהמים הבינלאומיים מוגנים ורק 0.8% מזוהים כ"מוגנים ביותר". פעילויות בים הפתוח לרוב אינן מוסדרות ואינן מפוקחות ושטחים גדולים נותרים חשופים לניצול יתר גובר, בין היתר של דייג תעשייתי המדלל את האוקיינוסים מחיות הים ופוגע במערכות האקולוגיות ואף תעשייה מתפתחת של כריית משאבים בקרקעית הים. האמנה עליה סיכמו החברות באו״ם שואפת לשנות זאת, וליצור מסגרת חוקית להתמודדות עם הבעיה.
האמנה שהושגה באו״ם חיונית כדי לקיים ולאכוף הבטחה שניתנה בחודש דצמבר במסגרת הוועידה הבינלאומית למגוון הביולוגי (cop15) שכוללת התחייבות מדינות העולם להגן על שליש משטחי הים והיבשה עד שנת 2030. ללא אמנת האו״ם אותו יעד מיועד לכישלון שכן אין מנגנון חוקי למימושו. האמנה תספק כלים משפטיים להקים ולנהל אזורים מוגנים ימיים ולשמר את המגוון הביולוגי באוקיינוסים. בנוסף מגדירה האמנה אזורים להערכות סביבתיות כדי לאמוד את הנזק הפוטנציאלי של פעילויות מסחריות, כמו כריית משאבים בים העמוק.
לאורך שנים ארוכות, התמהמהו מדינות העולם עם הסדרת ׳המערב הפרוע׳ של המים הבינלאומיים, כששאלות רבות היו על הפרק: כיצד מגדירים מהם האזורים המוגנים הימיים? כיצד יפעלו ביקורות סביבתיות כאשר חברות רוצות לכרות, לקדוח או לבצע פעילות אחרת שעלולה להזיק? ואף כיצד מסדירים פעילות כלכלית על בסיס תגליות הים. כך למשל – מי ירוויח אם משאבים גנטיים יקרי ערך (דוגמת תרופות) יתגלו במים הבינלאומיים וכיצד מכוננים אמנה משמעותית שתמנע ממדינות למצוא פרצות ולנצל את משאבי האוקיינוסים.
קביעה של אזורים ימיים מוגנים מאפשרת הגנה רחבה על המגוון הביולוגי ועל ושירותי מערכת אקולוגיים המסופקים על ידי הים, אך לדברי ד"ר שירי צמח שמיר מבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן, הסיכום החדש של מדינות האו״ם זקוק לעוגנים משמעותיים בכדי להיות אפקטיבי. לדבריה, ״ההחלטה על הקמת אזורים מוגנים ימיים לוקחת בחשבון שיקולים חברתיים, אקולוגיים וכלכליים. עם זאת, הדגש המושם על כל אחד מהתחומים הללו יכול להשתנות באופן משמעותי בעת קביעת יעדים בשטח, ולעתים קרובות ליצור קונפליקט בין בעלי עניין. לכן, לא מספיק להכריז על היעדים, אלא צריך להקפיד להגדיר כיצד ניתן להגיע אליהם, לקדם אותם ולשמור עליהם במסגרת קונפליקטים אלה שעתידים להיווצר ברחבי העולם״.
בארגון הסביבה ׳גרינפיס׳ בירכו על ההישג ואמרו כי "מדובר ביום היסטורי לשימור האוקיינוסים. זהו סימן לכך שבעולם מקוטב, הגנה על הטבע והאדם יכולה לנצח את הגיאופוליטיקה. אנו משבחים את המדינות שחיפשו פשרות, השאירו את ההבדלים בצד והשיגו אמנה שתאפשר לנו להגן על האוקיינוסים, לבנות את העמידות שלנו בפני שינויי אקלים ולהגן על חייהם ופרנסתם של מיליארדי אנשים. עכשיו אנחנו יכולים סוף סוף לעבור מדיבורים לשינוי אמיתי בים. מדינות חייבות לאמץ רשמית את האמנה ולאשרר אותה בהקדם האפשרי כדי להכניס אותה לתוקף, ולאחר מכן להקים שמורות טבע באוקיינוסיים מוגנים במלואם, כנדרש לכדור הארץ שלנו״.
