קדחת טימושניים רבים, הודו היא המרוויחה
קדחת טימו
שניים רבים, הודו היא המרוויחה
עם כוח אדם עצום וזול, וצעדים ממשלתיים להפחתת המכסים הגבוהים, הודו נהנית מהמאבק בין ארה"ב לסין ומצליחה לשכנע יותר ויותר חברות להעביר אליה את הייצור. אלא שהבירוקרטיה והפרוטקציוניזם עדיין שם
כששניים רבים השלישי זוכה, או במקרה של המלחמה הקרה הדיגיטלית בין סין וארה"ב – הודו גורפת קצת מהשלל. בשנים האחרונות, עם התגברות המתיחות בין שתי המעצמות, כך גובר החיזור אחר הודו. הבחירה היא ברורה מאליה כמדינה ענקית דמוגרפית, שלקחה מסין את תואר המדינה הגדולה בעולם שבו החזיקה מאז 1750.
לכתבות נוספות בפרויקט
הודו לא יכלה לעשות זאת לבדה. מאז נבחר נרנדרה מודי לראש ממשלה, הוא פועל למצב את המדינה כ"מפעל העולמי", במקום סין. מיד עם היבחרו ב־2014 החל לנקוט מדיניות זו שמטרתה היתה לדחוף את הייצור המקומי כך שיהווה 25% מתמ"ג המדינה עד 2022. מודי לא עמד ביעד, והיום המגזר מהווה כ־17% מהתמ"ג. מה שמודי לא הצליח לעשות, דונלד טראמפ הצליח לעשות עבורו. בזמן כהונתו כנשיא גישתו הניצית של טראמפ לסין, שכללה פתיחת מלחמת סחר והטלת מכסים כבדים, דחפה חברות אמריקאיות רבות לגוון את שרשרת האספקה שלהן. מוטיבציה זו התגברה באופן לא צפוי עם פרוץ מגפת הקורונה ולאור מדיניות "Zero-Covid" הנוקשה של ממשלת סין. זו חייבה סגירה ארוכה, הרמטית וחוזרת של מפעלים של יצרנים רבים, גם הרבה אחרי שמרבית העולם נפתח. כך בזמן שכלכלת סין מאטה והמתיחות מולה גוברת, הודו מנסה למשוך יותר ויותר חברות להעביר אליה את הייצור מסין. בהתאם, 2023 היתה שנת שיא עם יצוא בהיקף 447 מיליארד דולר. גודלו של מגזר ייצור האלקטרוניקה בהודו גדל מ־30 מיליארד דולר ב־2014 ל־101.9 מיליארד דולר ב־2022.
הודו היתה המועמדת האידיאלית – היא כלכלה ענקית, פרוסה על פני שטחים עצומים ויש לה אוכלוסייה צעירה גדולה. למעלה מ־65% מאוכלוסייתה, או 808 מיליון איש, בני מתחת ל־35 ועלות העסקתם חמישית עד שליש מעלות ההעסקה בסין. עובדים בשפע הם המפתח ההכרחי עבור חברות כדי לשמור על עלויות נמוכות. לא פלא, אם כך, ששוק המניות ההודי ראה שמונה שנים של עליות, והיקפי ההשקעות הזרות עולים בעקביות והסתכמו בשנת הכספים החולפת (שהתחילה באפריל 2022) בכ־71 מיליארד דולר. לפי ההערכות, השנה הנוכחית (2024-2023) כבר תסתיים עם השקעות זרות של 100 מיליארד דולר. בעבר היתה זו סין שמשכה השקעות זרות בהיקפים כאלה. את 2024 צופה הודו לסכם עם 7.3% צמיחה – גבוה מכל אחת מהכלכלות העולמיות הגדולות.
בהתאם, הנוכחות התאגידית האמריקאית הולכת וגוברת בהודו. כך, למשל, אפל פועלת להפוך את הודו ליצרנית אייפונים מרכזית שלה עם כרבע מהייצור העולמי; סמסונג הקימה את מפעל הייצור הגדול ביותר שלה לטלפונים בהודו בשנה שעברה, ובשנה החולפת גם צפויה להתחיל לייצר לפטופים במדינה; יצרנית מכשירי נוקיה HMD גלובל העבירה גם היא ייצור להודו בשנה שעברה; פוקסקון ומיקרון העבירו חלק מהייצור שלהן מסין להודו; בואינג פתחה את המרכז ההנדסי הגדול ביותר שלה מחוץ לארה"ב במרכז הטכנולוגי של בנגלור בדרום הודו. כולן פועלות תחת אסטרטגיה שהפכה ידועה כ"סין פלוס אחד" (או C+1) שלפיה על יצרנים להקטין את תלות שרשרת האספקה שלהם בסין, ולגוון את המדינות שאיתן הם עובדים. בהודו יש כ־250 אלף מפעלים שמעסיקים כ־36 מיליון עובדים. הכמות נראית גדולה, אך שבריר מסין שבה יש 2.8 מיליון מפעלים שמעסיקים כ־83 מיליון עובדים. תחום הרכב הוא הגדול בהודו מבחינת מפעלים, על 39 אלף מפעליו ויכולותיו לייצר שלוש מכוניות בדקה.
הודו היא כמובן לא סין, במיוחד מכיוון שהיא דמוקרטיה סוערת, עם בירוקרטיה ידועה לשמצה. שונה לחלוטין מהשלטון הריכוזי היעיל הסיני. להודו יש גם היסטוריה של פרוטקציוניזם, מה שהופך אותה לפחות תחרותית מבחינת משיכת השקעות גדולות. לפי ארגון הסחר העולמי, להודו מכסי היבוא הגבוהים ביותר בעולם ב־2022, עם שיעור ממוצע של 18.1%. בסין נתון זה עמד על 7.5%, באיחוד האירופי על 5.1% ובארה"ב על 3.3%. מכסים ומגבלות מקשים במיוחד על יצרנים שבתהליך הייצור נשענים על יבוא רכיבים רב. כדי לייצר יותר תחרותיות, ממשלת מודי קיצצה בתחילת השנה את מכסי היבוא על חלקי טלפון נייד כמו כיסויי סוללות ועדשות מצלמה מ־15% ל־10%, סבסדה בניית מפעלי מוליכים למחצה בעוד שבטאמיל נאדו, מדינת יצוא האלקטרוניקה הגדולה בהודו, מציעים סובסידיות לייצור רכיבים אלקטרוניים. סין אחראית היום על 31% מהייצור העולמי, והודו על 3% מהייצור, כך שהדרך נראית עוד ארוכה.
