זיהמתם? עכשיו תשלמו: המדינות המתפתחות כבר לא מוכנות לספוג את נזקי האקלים
זיהמתם? עכשיו תשלמו: המדינות המתפתחות כבר לא מוכנות לספוג את נזקי האקלים
בין שאר ההצהרות על ניסיון להפחית את פליטות הגזים המזהמים, ועידת האקלים הנוכחית עשויה להכריע את הכיוון בשאלת הפיצוי שמבקשות מדינות מתפתחות על נזקים שנגרמו להן. במוקד: ארה"ב שמנסה לדחות את הדיון ולהסיט אותו לעבר סין
כשהיא עומדת על הבמה מול יותר מ־100 ממנהיגי העולם, מלאת אכזבה, ראש ממשלת ברבדוס, מיה מוטלי, פתחה בנאום האשמה חריף וצורם. "אנחנו היינו אלה שדמם ודמעותיהם מימנו את המהפכה התעשייתית, ועכשיו אנחנו משלמים את המחיר", קראה.
מוטלי, מנהיגת מדינת איים קטנה שעלולה לשקוע מתחת למים בשל נזקי משבר האקלים, טענה שהעולם היום נראה כפי שנראה בתקופה הקולוניאלית: "הדרום הגלובלי נותר נתון לרחמיו של הצפון", וקראה למדינות המתועשות לספק מימון למדינות המתפתחות כדי לעזור להן "להילחם בקרב הזה".
מוטלי לא לבדה. הנאום שלה מבטא את הלך הרוח הנושב בוועידת האקלים ה־27 במספר שמתקיימת בימים אלה בשארם א־שייח' שבמצרים. המדינות המתפתחות דורשות מהמדינות שאחראיות לעיקר פליטות גזי החממה באופן היסטורי, להעמיד לרשותן מימון אקלימי לצד פיצויים. הסיבה: דווקא המדינות הפגיעות ביותר למשבר האקלים, אלו שלא תרמו כמעט דבר להיווצרותו (המדינות המתפתחות תרמו פחות מ־0.4% מפליטות גזי החממה באופן היסטורי, ובשנת 2019 רק 3.3%), הן הראשונות להתמודד עם נזקיו.
כך, למשל, פקיסטן, האחראית היסטורית לפחות מ־1% מהפליטות שמצטברות באטמוספרה ומובילות לשינויי האקלים, נאלצה הקיץ להתמודד עם שיטפונות שהובילו למותם של כ־1,500 בני אדם ולפגיעה כלכלית כבדה שמוערכת ביותר מ־40 מיליארד דולר. שינויי האקלים העלו את הסיכויים לגל חום קטלני בפקיסטן פי 30, והמציאות החדשה מכה בתושביה ומשבשת את חייהם.
גם גמביה מתקשה להסתגל לעולם המתחמם, אף שהיא עצמה נושאת באחריות היסטורית ל־0.01% מהפליטות. ופיג׳י, השוקעת בים, תשלם מיליון דולר להעברה של כל קהילה שתיאלץ לעשות זאת בשל עליית פני הים.
מאובדן חיי אדם באירועי מזג אוויר קיצוניים, לאובדן שטח של מדינות איים בשל עליית גובה פני הים, ועד לבתים ועסקים שנהרסו על ידי סופת ציקלון — "אובדן ונזק" הוא המונח העכשווי שבשמו תובעות המדינות המתפתחות צדק אקלימי בדרישה למסד מנגנון פיצויים, שיאפשר להן להתמודד עם הנזקים שילכו ויחריפו עם עליית הטמפרטורה.
לפי דו"ח האובדן והנזק, אירועי מזג אוויר קיצוניים ואסונות הקשורים לשינויי אקלים יותר מהכפילו את עצמם במדינות מתפתחות מאז 1991 – השנה שקדמה לוועידת האקלים הראשונה של האו"ם. אלה הביאו ל־676 אלף מקרי מוות, כ־69% ממקרי המוות העולמיים במהלך אותה תקופה. הדו"ח מעריך שאירועי אקלים משפיעים על 189 מיליון אנשים במדינות הפגיעות מדי שנה.
הרעיון סביב הדרישה הוא שמדינות שתרמו הכי הרבה להיווצרות שינויי האקלים, צריכות לשלם למדינות עניות שסובלות ונאלצות לנסות להתאושש כעת מאסונות אקלים שלהם אינן אחראיות. מזכ״ל האו״ם אנטוניו גוטראש טען השנה כי מדובר ב"שאלה בסיסית של צדק אקלימי, סולידריות בינלאומית ואמון", והוסיף כי "המזהמים חייבים לשלם".
הפיצויים אמנם אינם בנמצא, אך הנזקים הולכים וגוברים. דו"ח ארגון המטאורולוגיה העולמי שפורסם אשתקד, מצא שההפסדים הכלכליים מאסונות אקלים ומזג אוויר גדלו פי שבעה במהלך חמשת העשורים האחרונים (אירוע אקלים נחשב לאסון אם הוא הורג לפחות 10 אנשים, משפיע על לפחות 100 אנשים או גורם להכרזה על מצב חירום וגם למדינה הדורשת סיוע בינלאומי).
לא מדובר בדרישה חדשה, אלא בכזו שלא נענית מאז 1991. אך בוועידת האקלים שנערכה אשתקד בסקוטלנד, קבוצה של מדינות מתפתחות קראה למדינות המפותחות להעביר כספים עבור "אובדן ונזק", והחליטה להגביר את הקול ולהיאבק. קריאה זו נתקלה בהתנגדות מצד כלכלות גדולות כמו ארה"ב והאיחוד האירופי — ונדחתה לבסוף. המדינות המפותחות חוששות שהסכמה להקמת קרן אובדן ונזק תהווה הודאה באחריות, ותגלגל לפתחן תביעות משפטיות בעתיד.
אך השנה מדובר בנושא בוער במיוחד, כשהלחצים גוברים וגם המארחים המצרים מקווים להשיג פריצת דרך כלשהי. כבר בפתיחת הוועידה, עוד בטרם התכנסו צוותי המשא ומתן של 200 המדינות השותפות לאמנת האקלים של האו"ם, התעוררו ויכוחים רמים במסדרונות המתחם המהודר בשארם א־שייח'.
שליחיהן של המדינות המתפתחות ומדינות האיים המאוימות ביותר אומרים למעשה כי מדינות שאינן בקו החזית של משבר האקלים טוענות שצריך להתמקד בהפחתת פליטות, וכי אם היו מפחיתות את הפליטות שלהן בזמן, המדינות המתפתחות לא היו צריכות להתמודד עם ההשלכות. הדברים האלו לא קרו וכעת, לדבריהם, על המדינות המזהמות מוטלת האחריות "לשלוף את הארנק".
לפי דו"ח שפורסם השבוע, עד שנת 2030 יהיה צורך בכ־2 טריליון דולר בשנה כדי לסייע למדינות המתפתחות לצמצם את פליטות גזי החממה ולהתמודד עם השפעות נזקי משבר האקלים, ודאי כאשר בעשור הקרוב, מרבית הגידול בתשתיות ובצריכת אנרגיה צפויה בשווקים מתעוררים ובמדינות מתפתחות. אך נכון לשעה זו, נוסף לנושא האובדן והנזק המצוי במחלוקת, המדינות המפותחות לא מצליחות להעמיד את המימון האקלימי שהובטח למדינות המתפתחות עד שנת 2020, בגובה 100 מיליארד דולר בשנה. עד כה גויסו כ־83 מיליארד דולר בלבד.
בשנה שעברה חסמו ארה״ב, מדינות האיחוד האירופי, אוסטרליה ומדינות נוספות כמעט כל אזכור לנושא בהסכם הסופי שהושג בוועידת האקלים. לבסוף, הוסכם לקיים שולחן עגול בין המדינות, כדי להחליט על דרך ותהליך למימון האובדן והנזק. חלק מהמדינות, כמו דנמרק אוסטריה, סקוטלנד, בלגיה וניו זילנד, כבר הבטיחו לתרום את חלקן.
ומה לגבי ארה״ב, שבראשה עומד נשיא ששואף להיות ׳השוטר האקלימי׳ של העולם ולהתוות את הדרך למדינות אחרות בנושא? לאורך הימים האחרונים הופנה זעם מצד המדינות המתפתחות כלפי שליח האקלים המיוחד של ארה״ב, ג׳ון קרי, שמבקש לחסום את הנושא ולהימנע מפיצוי, ולדחות את הדיון בשנתיים. קרי ציין כי "פיצויים היא לא מילה שנעשה בה שימוש בהקשר הזה", אך על רקע הביקורת הגוברת ריכך את דבריו, ואמר כי ארה"ב פתוחה לדיונים בנושא.
קרי לא פספס את ההזדמנות, ודרש להפנות אצבע גם לאחריותה של סין למצב: "הסינים צריכים לתרום למטרה, במיוחד אם הם חושבים שהם הולכים להמשיך להגדיל את הפליטות שלהם ב־30 השנים הבאות". במדינות המושפעות כבר היום מנזקיהם הכבדים ביותר של שינויי האקלים, חוששים שהכנסתה של סין למשוואה היא מסך עשן שירחיק את היום שבו תגיע ישועה עבורן.
לדברי השגריר גדעון בכר, שליח מיוחד של ישראל לענייני אקלים המשתתף בשיחות בוועידת האקלים, "נושא האובדן והנזק, יחד עם המימון האקלימי, הוא אחד המרכזיים בוועידה, אם לא הכי מרכזי. העובדה שעד עכשיו לא הגיעו לסכום שהובטח, מכעיסה מאוד את המדינות המפתחות. אני מאמין שבהצהרה הסופית של הוועידה תהיה התייחסות לנושא של האובדן והנזק. ההתנגדות לכך נחלשה.
"למדינות המפותחות יש אינטרס לסייע בנושא. אירועי קיצון כבדים משפיעים על מדינות מתפתחות. אם הן לא יקבלו סיוע, הבעיות יזלגו לעוד הרבה מקומות בעולם: אנחנו נראה יותר פליטי אקלים, בעיות ביטחוניות, רעב, התפשטות מחלות, וזה ייצור חוסר יציבות גלובלי. הדרישה כאן מאוד משמעותית מצד המתפתחות. זה לא יירד מתחת לסדר היום. ככל שמשבר האקלים יחריף, והוא מחריף, אנחנו נראה דרישה גוברת לפיצויים".
