החזית הירוקההרסתם לבד? מחדל המיחזור מטביע את ישראל בהרים של פלסטיק
החזית הירוקה
הרסתם לבד? מחדל המיחזור מטביע את ישראל בהרים של פלסטיק
כמות האריזות הנאספת בפחים הכתומים מזערית וישראל טובעת באריזות פלסטיק מזהמות. למרות האיסור בחוק, האריזות עדיין נטמנות בקרקע, ובמקום להשתמש בהן מחדש חברות מעדיפות לייבא מחו"ל פלסטיק ממוחזר - במסע שגם הוא טובל בזיהום
בחודש שעבר, ב־28 ביולי, צוין יום חוב הפלסטיק. זה היום שבו כמות הפלסטיק שיוצרה באותה שנה בעולם עולה על יכולת מערכות הפסולת לנהל בה ביעילות.
אף שבשנים האחרונות גובר השיח על כלכלה מעגלית; לצרוך פחות ולהשתמש מחדש במשאבים השונים במקום להשליכם לפח, האנושות דווקא בנסיגה. דו"ח של ארגון Circle Economy שפורסם השנה, מעריך כי רק 7.2% מהכלכלה העולמית ב־2023 היא מעגלית — ירידה מ־9.1% ב־2018.
המשמעות היא שרק 7.2% מהחומרים המופקים מכדור הארץ בכל שנה נמצאים בשימוש חוזר או ממוחזרים כראוי, מה שגורם לעלייה בפליטות גזי החממה והחמרה של המשבר האקלימי.
הפלסטיק מגיע להיקף של 400 מיליון טון פסולת בשנה. נתונים עדכניים מצביעים על כך שייתכן שאף ההערכות עד כה לגבי שיעור המחזור הזניח שלו, היו מוגזמות. כך למשל הנתון הנפוץ לפיו 9% מפסולת הפלסטיק ממוחזרת בארה"ב נחשב כעת להערכת יתר. לפי הפורום הכלכלי העולמי, מתוך 40 מיליון הטונות של פסולת פלסטיק שנוצרה בארה"ב ב־2021, רק 5% עד 6% — כ־2 מיליון טון בלבד — מוחזרו. פליטת הפחמן והזיהום של תעשיית הפלסטיק בארה״ב צפויה לעקוף את כלל הפליטות של מתקני האנרגיה הפחמיים במדינה עד 2030.
פלסטיק לא מתדלק רק את המשבר האקלימי, אלא גם נזקים בריאותיים. הוא אינו מתכלה לעולם, ולאחר שנים בסביבה הוא מתפרק לחלקיקי מיקרו־פלסטיק, בגודל של פחות מ־5 מ"מ היכולים לחדור לגופנו בקלות. אלו כבר נקשרו להשפעות מסרטנות, הפרעות בתפקוד הכבד והפרעות אנדוקריניות — במיוחד אם הם מכילים חומרים מסוכנים, שכן ייצור הפלסטיק כרוך בכימיקלים רבים. מחקר חדש של האוניברסיטה לרפואה בוינה, מצא לאחרונה כי חלקיקים זעירים אלה מצליחים לפרוץ את מחסום הדם־מוח וכתוצאה מכך לחדור למוח.
למרות זאת האנושות לא מצליחה לצמצם את השימוש בו או לנהל אותו. לפי דו"ח של ארגון Earth Action, המסכם מדי שנה את היום שבו העולם אינו יכול עוד להתמודד עם עול כמות הפלסטיק המיוצר, יותר מ־40% מאוכלוסיית העולם חיה מאז 8 בינואר 2023 באזורים שבהם כמות פסולת הפלסטיק שנוצרה כבר — עלתה על היכולת לנהל אותה.
הפח הכתום נפל בפח
ייצור הפסולת בישראל נמצא בעלייה מתמדת, גם בשל הגידול באוכלוסייה וגם בשל העלייה ברמת החיים. בשנים 2003־2021 חלה עלייה של כ־60% בכמות הפסולת הנאספת ברשויות המקומיות, ועלייה של כ־15% בכמות הפסולת לנפש ליום. אולם מערך הטיפול בפסולת נמצא בפיגור בהשוואה למדינות המפותחות, ושיעור המיחזור בישראל עומד על 7% בלבד, לעומת ממוצע של 39% ב־OECD.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), ב־2022, נשלחה להטמנה 76% מהפסולת. גם החוק לצמצום פסולת האריזות שחוקק לפני כ־13 שנים, לא מצליח להניע לצמצום הפסולת או להגברת המחזור. בישראל אף קשה להשיג מידע מהימן בנוגע לשיעורי הפסולת או מחזורה, ומרבית הנתונים מתבססים על הערכות הלמ"ס והחברות עצמן.
1 צפייה בגלריה
פרופ' אופירה איילון, מוסד שמואל נאמן. "היעדים שהוגדרו בתחום הפסולת לא הושגו"
(צילום: אוראל כהן)
כך, כלל לא ברור כמה פסולת אריזות יש בישראל. לפי הערכות מלפני כעשור, בישראל יש 750 אלף טון אריזות בשנה. רני איידלר, מנכ"ל תאגיד תמיר האחראי על איסוף ומחזור פסולת האריזות בישראל, מסביר כי ״אין מאזן פסולת ואנחנו לא יודעים כמה אריזות נכנסות לישראל. ההערכה שלנו היא שמדובר היום בכמיליון טון בשנה״.
לפי ההערכות כמעט 50% ממשקל האריזות בישראל לא מדווח, מאחר שלא כל היצרנים התקשרו עד היום עם תאגיד תמיר. בפועל רוב האריזות המיוצרות או המיובאות לישראל מוטמנות בקרקע, כשהמשרד להגנת הסביבה לא אוכף את חוק האריזות הקובע כי אריזות בישראל לא יוטמנו החל מ־2020.
סימן ההיכר הבולט ביותר של המחזור בישראל הוא הפח הכתום, הניצב ב־131 מתוך 255 רשויות מקומיות בישראל ומשרת כ־1.9 מיליון משקי בית. כמה פסולת נאספת באמצעותו? לפי תאגיד תמיר, כ־3% מהפלסטיק שהארגון מעביר למחזור מגיע מהפחים הכתומים, כאשר מרבית איסוף החומרים המתמחזרים מתבצע מבתי עסק. עוד לפי נתוני תמיר, לא כל החומר הנאסף בפחים הכתומים מגיע למחזור, שכן לא כל חומר ניתן למחזר. 43% מתכולת הפח הכתום מועברת להשבה לאנרגיה, 20% להטמנה ורק 37% למחזור.
לפי עבודה של פרופ׳ אופירה אילון וד״ר שירה דסקל ממוסד שמואל נאמן, כמות הפסולת שנאספה בפחים הכתומים ב־2019 היוותה כ־0.3% בסך הכל מכלל הפסולת העירונית המוצקה בישראל, ותרומתו לצמצום ההטמנה זניחה. גם לפי מרכז השלטון האזורי, סך האריזות שנאסף בפועל בזרם הביתי נמוך משמעותית מהפוטנציאל ומבטא אחוזים בודדים של איסוף. כלל הנתונים מצביע על מגמה זהה: הרגולציה הקיימת בישראל לא משנה מהותית את תמונת פסולת האריזות.
לדברי פרופ׳ אילון ״הפחים הכתומים ברשויות המקומיות הם כרגע לא הפתרון, שיעור האיסוף בהם הוא נמוך. המשרד להגנת הסביבה נכשל. היעדים שהגדיר בתחום הפסולת לאורך השנים לא הושגו והיטל ההטמנה והפרדה של פסולת במקור לא תורמים לצמצום ההטמנה. חיוני לשקף לציבור שטיפול בפסולת, בין אם על ידי מחזור, הפקת אנרגיה או הטמנה, כרוך בעלויות כלכליות וסביבתיות גבוהות מאוד״.
גם המחזור בישראל שונה מהמקובל בעולם. כך למשל, בחוק הפיקדון על בקבוקי הפלסטיק, אין מגבלה על אופי מחזור הבקבוקים, או הגדרה המבחינה בין מחזור הבקבוקים לכדי חומר חדש בכלכלה מעגלית לבין שריפתם לצורך השבה לאנרגיה .
האיחוד האירופי, אינו מכיר בשריפה כמחזור, מסיבות ברורות. אך בישראל, לפי דו"ח מבקר המדינה, כ־133 מתוך כ־210 מיליון (64% מהמחזור) ממכלי המשקה הגדולים ב־2017 טופלו באמצעות בעירה, ולא מחזור לחומר אחר — וזה מנגנון הנמצא במדרג הנמוך ביותר בטיפול בפסולת.
נוסף על כך, מכלי המשקה נשלחים כיום למחזור בעולם, במסע מזהם וארוך. לפי דו"ח מרכז המידע והמחקר של הכנסת, במשרד להגנת הסביבה אין נתונים בדבר שיעור מכלי הפיקדון הממוחזרים בישראל ושיעור המכלים הממוחזרים בחו"ל. ובזמן שמכלי המשקה הישראלים נשלחים במסע מזהם אל מעבר לים וישראל טובעת בפלסטיק מקומי שנשלח להטמנה, יצרניות בישראל מייבאות מוצרי פלסטיק ממוחזר לצורכיהן. כך למשל, בבקבוקי נביעות הפלסטיק הממוחזר מקורו בייבוא, וכך גם במוצרים נוספים של קמעונאיות אחרות.
מנכ״ל אתר ההטמנה דודאים שבנגב, ניר בן דוד, מרגיש היטב את חוסר התזוזה בשוק המחזור המקומי. לדבריו, "בישראל הביקוש לחומרי גלם ממוחזרים נמוך וזה גורר אחריו מטה את כל תחום המחזור. מפעלים בישראל לא רוכשים חומר גלם ממוחזר. חייבים לעודד באמצעות פעולה רגולטורית את השימוש בחומרי גלם ממוחזרים כדי שתהיה היתכנות כלכלית למיון הפסולת והוזלת עלויות הטיפול בה״. לפי ההערכות בדודאים, כ־50% מחומרי הגלם הממוינים בישראל נשלחים לחו״ל.
בכל הכבוד לעיסוק במחזור, מדענים כעת דורשים להציב במרכז את הבעיה האמיתית: ייצור יתר, נושא שבו המשרד להגנת הסביבה כמעט ולא עוסק. במשרד מעדיפים להתמקד בעידוד מחזור, למרות שתעשיית המחזור עצמה היא מזהמת מאוד, ומתקשה לקרום עור וגידים.
קבוצה בינתחומית של חוקרים מאוניברסיטת וירג'יניה שחקרה את הפסיכולוגיה של הפסולת ומחקרה פורסם בשבוע שעבר, גילתה שאנשים רבים מתעלמים מהפחתת הפסולת ושימוש חוזר לטובת מחזור. בסדרת ניסויים, החוקרים ביקשו מהמשתתפים לרשום תחילה "להפחית", "להשתמש מחדש" ו"למחזר" לפי סדר היעילות, ו־46% מהמשיבים דירגו בראש סדר העדיפויות את המחזור. זו התשובה השגויה. לפני שרצים למחזר, חשוב לזכור: צמצום צריכת משאבים במקור הוא הפתרון הטוב ביותר.
