בלעדימשרד החקלאות: המזון יתייקר במיליארדים בתוך כשני עשורים
בלעדי
משרד החקלאות: המזון יתייקר במיליארדים בתוך כשני עשורים
דו"ח מקיף בנוגע לסיכוני הביטחון התזונתי בישראל מצא כי ללא הסתגלות והיערכות לשינויי אקלים, החל משנת 2050 ענפי הצומח יינזקו ב־1.54 מיליארד שקל מדי שנה, וענף הבשר בכ־2 מיליארד שקל. צמצום הנזקים מותנה בהשקעת משאבים במחקר ובחקלאות המקומית, שבהם ישראל משתרכת מאחור בהשוואה למדינות המפותחות
מאירופה ועד ישראל מי שניסה החורף למצוא על המדף שמן זית במחירי אשתקד לא הצליח. בצורת ארוכה במדינות החולשות על ייצור שמן זית, ובראשן ספרד ויוון, הובילה להידללות משמעותית בכמות, והצרכנים הרגישו בכיס את המחסור. כבר היום שינויי האקלים מאיימים על סל המזון שלנו והופכים הכל ליקר יותר, מחיטה, פירות, ירקות ואפילו בשר. מחקר חדש של הבנק המרכזי האירופי שפורסם ביום חמישי האחרון מצא שהעתיד עשוי להיות גרוע יותר: טמפרטורות גבוהות לבדן יגרמו לעלייה של 0.9% עד 3.2% במחירי המזון מדי שנה עד 2035, ויוסיפו 0.3% עד 1.2% לאינפלציה הכוללת.
גם בישראל יורגשו השלכות שינויי האקלים. מזג האוויר יהפוך חם וקיצוני יותר, והחקלאות תיוותר חשופה בשדה – אם לא יינקטו צעדים להתאמתה לשינויים. ל"כלכליסט" הגיע דו"ח כמותי מקיף שמשרד החקלאות ערך בנוגע לסיכונים בפניהם ניצבות החקלאות הישראלית ואספקת המזון לישראל על רקע שינויי האקלים ב־30 השנים הבאות. מההערכה עולה כי ללא הסתגלות והיערכות לשינויי האקלים, החל משנת 2050 ענפי הצומח יינזקו ב־1.54 מיליארד שקל מדי שנה, ועד 2 מיליארד שקל בשנה בענפי הבשר והעופות.
ללא היערכות מתאימה, החקלאות תיוותר חשופה לתנאי אקלים קיצוניים. צניחה בכמות היבול, צורך בהרבה יותר משאבים מזהמים ויקרים לייצור המזון ועלייה במחיר לצרכן - אלו רק חלק מההשלכות שממתינות מעבר לפינה. כך למשל טמפרטורות קיצוניות של 50 מעלות ומעלה צפויה לשרור אחת לחמש שנים עד שנת 2100. העלייה בטמפרטורות והשינוי בפריסת המשקעים יובילו לעלייה של כ־10% עד 15% בשיעורי ההתאדות, לירידה ברטיבות הקרקע ולעלייה בצורכי ההשקיה של החקלאים. כך לדוגמה עד 2050 צפויה עלייה של כ־13% בכמות המים הנדרשת להשקיה במערב הנגב, מה שעלול להתגלגל לפגיעה בכיס הצרכנים. שינויי האקלים יכו בעוצמה גם במדינות בהן תלויה ישראל ליבוא תוצרת, מה שעשוי לייקר משמעותית את היבוא מהן. זאת במקרה שישראל לא תייצר לעצמה פתרונות מקומיים.
צוות מקצועי של משרד החקלאות, ד"ר עמיר גבעתי, לשעבר המדען הראשי של חברת ניהול משאבי סביבה וכיום מנהל השירות המטאורולוגי, ומומחי מודלים אקלימיים חקלאיים מאוניברסיטת קרנפילד שבבריטניה כימתו את השפעת שינויי האקלים על גידולים מרכזיים בישראל. הם מצאו למשל כי עד שנת 2050 יפחת יבול החיטה בכ־19% באזורים ים־תיכוניים וב־47% באזורים חצי מדבריים. בשנת 2080 שיעור הנזק יעלה משמעותית לכדי 32% מגידולי החיטה באזורים ים־תיכוניים ול־74% מהגידולים באזורים חצי מדבריים. הנזק הכלכלי ב־2050 נאמד ב־25 מיליון שקל בשנה לחיטה לגרגירים, וב־140 מיליון שקל לחיטה לתחמיץ. התייקרות היבוא, בשל הפגיעה העולמית בענף, תעמוד על 400 מיליון שקל בשנה.
אבוקדו, פרי שהפופולריות שלו הולכת וגוברת בקרב ישראלים, חובב אזורים חמים – אך זולל כמויות ענק של מים. שינויי האקלים צפויים לפגוע בתפוקות עצי האבוקדו. בשנת 2050 יפחת יבול האבוקדו ב־7% בממוצע רב־שנתי, ומשנת 2080 בכ־18% בממוצע. הנזק הכלכלי לזן האס יעמוד ב־2050 על 46 מיליון שקל, ולזן פינקרטון על 29 מיליון שקל. גם ענף הגזר צפוי לספוג מכה קשה: ב־2050 צפויה הפחתה של 18% ביבול ועלייה של 5% בצריכת המים. ב־2080, ככל שיחמירו שינוי האקלים בהתאם לתחזיות, יופחת היבול ב־20% ותחול עלייה של 14% בצריכת המים.
תנובת גידולי החומוס ותפוחי האדמה צפויה לדעוך אף היא. ב־2050 יינזקו 10% מגידולי החומוס, וב־2080 עד 18%. התייקרות היבוא תעמוד בשנה זו על 13 מיליון שקל. גם הצ'יפס עומד להתייקר: יבול תפוחי האדמה יופחת ב־15% החל מ־2050, וב־18% החל מ־2080. זאת לצד עלייה של 14 מ"מ בצריכת המים בשנה. הנזק הכלכלי לענף בשנת 2050 נאמד ב־210 מיליון שקל.
האספקה העולמית של תוצרת חקלאית מרוכזת בידי מעט מדינות, ואין לסמוך עליהן בשעת משבר
בשנים האחרונות קידם משרד האוצר את הרפורמה בחקלאות במטרה להגביר את היבוא לארץ. לרפורמה היה מחיר מקומי יקר: חקלאים רבים צמצמו את הייצור, וכך למשל נכרתו מאות אלפי עצי זית. ישראל קידמה באופן ניכר את יבוא המזון בעשור האחרון, והייצור המקומי דרך במקום ונותר בשיעור זהה.
במשרד החקלאות סבורים שהסתמכות על יבוא במקום על ייצור מקומי תגדיל את הסיכון של ישראל בעידן של משבר אקלים מחריף. לפי דו"ח המשרד, ניכר כי לצד ההשפעות הרבות והנזקים העתידיים בישראל, יציבות אספקת התוצרת החקלאית בעולם יורדת גם היא, ואף חמור מכך.
האספקה העולמית של המוצרים אותם מייבאת ישראל היא ריכוזית מאוד. 12 מדינות בלבד אחראיות ל־80% מהיצוא העולמי של תפוחי אדמה ועגבניות; 11 מדינות בלבד על 80% מיצוא מוצרי חלב; תשע מדינות בלבד מייצאות 80% מהשומשום; שמונה מדינות בלבד מייצאות 80% מהחיטה וגרגירי החומוס; שש מדינות בלבד מייצאות 80% מהאורז; ארבע מדינות מייצאות 80% מהתירס וכך הלאה. מהדו"ח עולה כי בשעות משבר מדינות מגבילות את היצוא ממדינתן. כך קרה במשבר הקורונה, כאשר 20 מדינות הגבילו את היצוא בשיא המשבר, וכך גם במלחמת אוקראינה, 25 מדינות הגבילו את היצוא.
אירועי קיצון משולבים, שיכו בכמה אזורים במקביל, עלולים להוביל למשל לירידה חסרת תקדים בתפוקת הגרעינים בעולם, בעיקר בחיטה, ובעקבות זאת עלול להיווצר משבר מזון עולמי. במקרה כזה ישראל תיאלץ להתחרות על אספקת התוצרת המוגבלת מול מדינות מייבאות נוספות כמו סין, יפן, מצרים, מקסיקו ומדינות בדרום מזרח אסיה.
לדברי אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות, "כל הנתונים מעידים כי עלינו להיערך כראוי עם יעדים ברורים במטרה להבטיח את ביטחון המזון הלאומי. משרד החקלאות הוא מבין משרדי הממשלה היחידים שהגיש זה מכבר תוכנית מקיפה וסדורה להתמודדות עם משבר האקלים, וכן יזם מהלך בין־משרדי לגיבוש תוכנית לאומית לשמירה על ביטחון המזון. נמשיך לפעול כדי להביא את מדינת ישראל מוכנה ככל האפשר לקראת האירועים העתידיים ולחזק את החקלאים באמצעות תמיכות, מחקר ופיתוח, תמיכה בביטוח חקלאי, עידוד השימוש בטכנולוגיות חקלאיות והדרכה בשטח".
הפקת מים דורשת אנרגיה מזהמת. חוץ מזה יש צמחים שזקוקים למנות קור משמעותיות
עד כמה יכולה ישראל להיערך לשינויי האקלים המחמירים? די להסתכל על החקלאות הישראלית היום בהשוואה לזו העולמית. סיציליה הכריזה בתחילת החודש על מצב חירום בעקבות הבצורת הקשה ביותר במדינה זה כ־20 שנה. מחסור בגשמי חורף לצד קיץ רותח צמצמו את מאגרי המים. הם הולכים ומתייבשים, וכמות המים לחקלאים מוקצבת ומצטמצמת. בתחילת פברואר נשיא סיציליה, רנאטו שיפאני, הכריז על הבצורת כאסון טבע. החקלאים נאבקים במזג האוויר החם והיעדר המים, וייצור פירות ההדר, הזיתים והחיטה באי האיטלקי דועך. המחסור במים מאיים על ההישרדות הכלכלית של חוות רבות, והחקלאים מזהירים: "אנחנו צפויים לראות את החקלאות הסיציליאנית מתה".
מגדלים בעלי אמצעים כלכליים בסיציליה לוטשים עיניים למדינה קטנה במזרח התיכון, לישראל. הם סבורים שיבוא טכנולוגיות השקיה מדויקת מישראל תציל אותם, ובצדק רב. החקלאות הישראלית נחשבת בעולם לפלא. היא טכנולוגית, מתקדמת, מסתמכת בקנה מידה רב על מיחזור שפכים והשקיה מדויקת, באופן שמייעל וממקסם את השימוש במים.
מדינות מערביות מתקדמות נאלצות היום להיאבק בבצורות ענק, ושואפות לחקות את החסינות של החקלאות הישראלית. שעה שהן נאבקות, ישראל - שדווקא מגדילה את היבוא ממדינות פגיעות - היא בעלת פוטנציאל משמעותי להגדלת הייצור המקומי על בסיס הגדלת הזמינות של מי הקולחין להשקיה במקביל לגידול האוכלוסייה והשקעה בחדשנות ומעבר לייצור יותר אינטנסיבי.
אלא שהשקיה אינה הבעיה היחידה, והפתרונות הנוכחיים של ישראל לאתגרים הגוברים אינם מספקים. ככל ששינויי האקלים יחריפו, יידרשו יותר מים – אשר הפקתם כרוכה בשימוש באנרגיה מזהמת ועלותם גבוהה. לצד זאת צמחים זקוקים למנות קור משמעותיות כדי להתפתח, ללא קשר להשקיה. חלקם לא יוכלו להתמודד באופן מיטבי עם עליית הטמפרטורה, והפגיעה ביבול תהיה משמעותית. לפי משרד החקלאות, כדי למנוע נזק יש להרחיב את ההשקעה בשיטות ההסתגלות לשינויי האקלים, למשל ייעול השימוש במים, טיפוח זנים עמידים ושימוש בטכנולוגיות חכמות אקלימית.
ד"ר גדעון טופורוב, מדריך מקצועי ראשי לחקלאות מקיימת והיערכות לשינויי אקלים במשרד החקלאות, אומר כי "בישראל גם אם תהיה בצורת קשה מבחינת גשמים, החקלאות תושפע, אבל אנחנו לא נמצא את עצמנו במצב שמגדלי השקדים בקליפורניה או הזית בספרד היו בשנה שעברה – ירידה של עשרות אחוזים ביבול עד שאין יבול בכלל. אצלנו יש ירידה ביבול, אבל אנחנו יודעים להשתמש בכל טיפה בצורה מאוד יעילה". אולם לפי סקרים שביצע משרדו, שינויי האקלים מטרידים את החקלאים מאוד, ועבור חלקם – הפתרונות הקיימים בנמצא אינם נגישים דיים.
בשנתיים האחרונות המדענית הראשית במשרד החקלאות השקיעה כ־5.5 מיליון שקל במחקר יישומי שיספק פתרונות לענף החקלאות. חלק מהמחקרים יציגו פתרונות כבר בשנתיים הקרובות, וחלקם טעונים פיתוח שיכול לקחת עשור – עם הממשלה תשכיל להשקיע בהם. לאחר שממשלת נתניהו בחרה לקצץ 12% בתקציב משרד החקלאות ו־21% בתקציב מכון וולקני, המכון החקלאי למחקר יישומי שנחשב לאחד מהמובילים בעולם, כלל לא מדובר בנתיב מובטח. יש להדגיש כי גם בשנת 2022 ההשקעה של ישראל במחקר ופיתוח חקלאי נחשבת נמוכה ביחס למדינות המפותחות.
ב־2022 תקצב משרד החקלאות פתיחה של מרכז מחקר חדש להיערכות לשינויי האקלים. המרכז מקצה תקציבים למחקרים יישומיים שעשויים להציג פתרונות פורצי דרך למדינות רבות בעולם, ולהוות אף מנוע כלכלי לישראל. טופורוב מספר כי במרכז "מפתחים כלי להתמודדות חיטה עם מרווחים גדולים בין עונות הגשמים. בחיטה למשל השקיה היא לא פתרון. הזנים המודרניים לא טובים בהתמודדות עם הפסקה משמעותית בין הגשמים, בהשוואה לפוטנציאל הגנטי של החיטה. חלק מהתכונות אבדו עם הטיפוח של זני החיטה. אז מפתחים זן שמשלב בין תכונות טובות של הזנים הנוכחיים, תפוקה גבוהה, לבין זנים עתיקים שהיו באזור שלנו והיו עמידים יותר להיעדר גשמים ומזג אוויר חם".
טופורוב מסביר שישראל תצטרך לארגן מחדש את מפת החקלאות שלה, לצד הפיתוחים השונים: "מי שרוצה היום לנטוע למשל דובדבנים, פרי שזקוק למנות קור, אם זה באזור שנמוך מ־800 מטר, צריך לנטוע זנים שצריכים פחות מנות קור או להשתמש בכלים כדי לתת יותר מנות קור, למשל לשים וילונות שיגבירו את הקור. צריך לדעת מה לגדל ואיפה. ייצרנו מפות לתחזית מנות קור עתידיות. אם לחקלאי בשנה אחת מתוך חמש לא היו מספיק מנות קור, הוא יודע שבעוד 20 שנה זה יהיה בתדירות יותר גבוהה. המפות מראות שבאזורים מסוימים לא ישתלם לגדל למשל דובדבנים או תפוחים, או שיצטרכו לגדל זנים אחרים".
כבר היום עומלים בישראל על "שדרוג" של זנים שונים של פירות. לדברי טופורוב, "היום במכון מיגל למשל מבצעים מחקר כדי למצוא זנים של דובדבן שעמידים יותר לחום. יש את זה גם בזית, שקד, אבוקדו, תפוח, ליצ'י ועוד. בכל אחד מהם יש מחקר ארוך טווח שקיבל השנה מימון. יש מחקר שיזהה לפי מודל אקו־פיזיולוגי מה המועד הנכון לשבירה של התרדמה של הדובדבן. הם פורחים באביב, לאחר תרדמת חורף. בשנים שבהן יש חורף חם, כמו השנה הנוכחית, צריך לעזור להם על ידי טיפולים הורמונליים שעוזרים להם לפרוח בצורה טובה. בנו מודל כדי לתת לחקלאים כלים לדעת מתי לעשות פעולות ממשקיות במטע. גם כלים לשיפור יבול בליצ'י, באמצעות מניעת עקה באמצעים טכניים – הגנה באירועים של שרב באמצעות ממטרות. אם יודעים בתזמון הנכון לשמור על חלק מהלחות באוויר, העצים יודעים להתמודד יותר טוב".
לישראל יש זמן היערכות, אך תהליכים מדעיים לוקחים זמן, ובמשרד החקלאות סבורים כי על המדינה לקחת את הנושא כפרויקט לאומי משמעותי. "יש לנו זמן עד 2050" אומר טופורוב. "אנחנו חייבים לנצל את השנים האלו כדי להגיע במצב של מוכנות. מחקר לעשר שנים הוא התחלה טובה. אנחנו לא מדברים על משהו שיקרה בשנה הבאה. אנחנו אומרים, אלו ההשפעות שיהיו לנו אם לא נסתגל. צריך לפתח פתרונות בין אם זה ברמה של זנים או טכנולוגיות כדי שלא נמצא את עצמנו מופתעים בעוד 20 ו־30 שנה.
"מדברים בעולם של שינויי האקלים על גישה של 'אין חרטות'. הפתרונות שנפתח יהיו כדאיים בכל מקרה. גם אם האקלים לא יהיה קיצוני כמו שאנחנו צופים, נשפר את שיטות הגידול ותפוקת היבול תשתפר. כשיבואו אירועי הקיצון, נרוויח חוסן גדול יותר של המטע".
