ועידת האקלים הסתיימה בהישג למדינות המתפתחות
ועידת האקלים הסתיימה בהישג למדינות המתפתחות
הוועידה של האו"ם בשארם א-שייח' הגיעה הבוקר לסיומה עם הסכם פורץ דרך לפיצוי המדינות המתפתחות בגין האובדן והנזק שנגרם להן בשל שינויי האקלים. יחד עם זאת, ההסכם לא מגלם שום התקדמות משמעותית בנושא הפחתת הפליטות
ועידת האקלים של האו״ם במצרים הסתיימה הבוקר (א׳) לאחר הארכת זמנים של יותר מ-24 שעות ולילה ארוך מאוד, בשל הקושי להגיע להסכמות. לאחר שהשיחות כמעט קרסו אמש בשלבי הסיכומים הסופיים, הצליחו כ-200 משלחות המייצגות מדינות מרחבי העולם לסכם כי תוקם קרן לפיצוי המדינות העניות בגין האובדן והנזק שנגרם להן בשל שינויי האקלים, ולסיוע עבורן בהתמודדות עם נזקי אסונות אקלים.
זהו ההישג הגדול של הוועידה שננעלת היום לאחר שבועיים, כשמדינות רבות הביעו אכזבה מכך שההסכם אמנם אישר מחדש את המטרה להגביל את ההתחממות כדור הארץ למעלה וחצי צלזיוס, אך לא מגלם שום התקדמות משמעותית בנושא הפחתת הפליטות מאז אשתקד. ההסכם המלא משתמש בשפה רפה בהקשרים האלו ולא עומד על הצורך לצמצם את השימוש בדלקי מאובנים המחממים את כדור הארץ, לרבות נפט וגז. זאת, בין היתר בשל התנגדות עיקשת של סעודיה ומדינות נוספות המייצאות נפט, שעמדו על כך שדלקי מאובנים, ששריפתם היא המניע המשמעותי ביותר לשינויי האקלים, לא יוזכרו בהסכם. אנאלנה ברבוק, שרת החוץ הגרמנית, הגדירה זאת כ״ברית של מדינות עשירות בנפט ופולטות גדולות״, שלדבריה, חסמו את ההתקדמות בהסכמים.
1 צפייה בגלריה
שרת החוץ הגרמנית, אנאלנה ברבוק, בוועידת האקלים. לדבריה, ״ברית של מדינות עשירות בנפט ופולטות גדולות״ חסמה את ההתקדמות בהסכמים
(צילום: AFP)
למרות הצהרות הפוליטיקאים וההסכמים המעגנים את הצורך לבלום את ההתחממות בסף המעלה וחצי בהשוואה לעידן הטרום תעשייתי, בפועל המדינות לא מיישרות קו בהתנהלותן. עד היום, התוכניות הלאומיות שהגישו מדינות לצמצום פליטת גזי חממה עד 2030 אינן מספיקות כדי לעמוד ביעד. מדענים מסבירים שחציית הסף תפגע במערכות הטבעיות עליהן נשענת החברה האנושית, תגביר את אירועי הקיצון האקלימיים – מגלי חום הרסניים לשטפונות, בצורות ושריפות - ותוביל לפגיעה משמעותית בכלכלות העולם.
השיטפונות בפקיסטן הובילו לפריצת דרך
המטרה העיקרית שהציבו מארחי הוועידה המצרים עם תחילתה היתה התקדמות בנושא קרן האובדן והנזק. ההסכם על פיצוי המדינות המתפתחות אכן נחשב לפריצת דרך, לאחר שנים ארוכות שבהן דורשות המדינות העניות להכיר באחריותן של המדינות העשירות כלפי הנזק שנגרם למדינות המתפתחות בשל עליית הטמפרטורה, לה תרמו בעיקר המדינות העשירות. למרות התנגדות של שנים, עד כדי כמעט התעלמות ממחאת המדינות המתפתחות, רבים מייחסים כעת את השינוי לשיטפונות ההרסניים שפקדו הקיץ את פקיסטן, והותירו אותה להתמודד עם יותר מ-1,500 הרוגים והפסדים של כ-30 מיליארד דולר.
אך בשלב זה, הפרטים על אופן הפעולה של הקרן נותרו עמומים, ולא ברור כיצד תמומן או תפעל, מי יהיה זכאי לפיצויים או מה סכום הכסף שיוזרם לקרן, כאשר מדינות רבות אמנם יישרו קו עם הצורך לממנה, אך סין מסרבת לתרום את חלקה. ההסכם מציין כי תוקם ועדת מעבר שתסייע לקבוע את הפרטים, אך ללא מועדים חד משמעיים. לדברי מנכ"לית מכון המשאבים העולמי, אני דסגופטה, "קרן אובדן ונזקים זו תהווה גלגל הצלה עבור משפחות עניות שבתיהן נהרסו, חקלאים ששדותיהם הרוסים ותושבי האי שנאלצו לברוח מבית אבותיהם, אך המדינות המתפתחות עוזבות את מצרים ללא הבטחות ברורות לגבי אופן הפיקוח על קרן האובדן והנזק".
לפי הפרטים שסוכמו, הקרן תשתמש בתחילה בתרומות ממדינות מפותחות וממקורות פרטיים וציבוריים אחרים כמו מוסדות פיננסיים בינלאומיים כדי לממן את פעילותה. כלכלות מתעוררות גדולות כמו סין לא יידרשו בתחילה להשתתף במימון הקרן, אך הסוגיה תעמוד למו״מ בשנים הקרובות. זוהי דרישה מרכזית של האיחוד האירופי וארה"ב, שכן סין ומזהמות משמעותיות נוספות מסווגות כיום כמדינות מתפתחות, למרות כוחן הפיננסי ויכולתן לשאת באחריות ולשלם את חלקן. הקרן תכוון בעיקר למדינות הפגיעות ביותר, אם כי ייתכן שתהיה אפשרות גם למדינות בעלות הכנסה בינונית שנפגעות קשות מאסונות אקלים לדרוש סיוע.
ההסכם הסופי שהושג במצרים מכיר בכך שמדינות מתפתחות זקוקות ל"תמיכה פיננסית מואצת" ממדינות עשירות יותר, אך הסכמי עבר בנושא אינם מתקיימים. למרות שנציגי המדינות בעלות ההכנסה הנמוכה חזרו הביתה כמנצחים, כסף שהובטח להן בעבר לשם הפחתת פליטות והסתגלות לתנאי אקלים משתנים - עדיין לא גוייס. בשנת 2009, הצהירו המדינות העשירות כי יספקו למדינות המתפתחות מימון אקלים של 100 מיליארד דולר בשנה עד 2020. למרות ההסכמות, עד שנת 2020 גוייסו רק 83.3 מיליארד דולר.
ההצרה הסופית של הוועידה אף מדגישה שהשינוי העולמי הכרוך במעבר לכלכלה דלת פחמן צפוי לדרוש השקעות של לפחות 6-4 טריליון דולר בשנה. כדי לאפשר את המימון, כך לפי ההצרה, יש צורך בשינוי מהיר ומקיף של המערכת הפיננסית, המבנים והתהליכים שלה, תוך שיתוף של ממשלות, בנקים מרכזיים, בנקים מסחריים, משקיעים מוסדיים וגורמים פיננסיים אחרים.
