תום פרידמן משווה בין נתניהו לפוטין: "פירשו לא נכון את העולם שבו הם פועלים"
תום פרידמן משווה בין נתניהו לפוטין: "פירשו לא נכון את העולם שבו הם פועלים"
הפרשן הפוליטי הבכיר של הניו יורק טיימס משווה במאמרו האחרון בין ראש הממשלה לנשיא רוסיה: "הם תופסים עצמם כשחקני שחמט אסטרטגיים מעולים בעולם שבו לתפיסתם כולם יודעים רק לשחק דמקה"
הפרשן הפוליטי הבכיר של הניו יורק טיימס תומאס פרידמן משווה במאמרו האחרון בין בנימין נתניהו ונשיא רוסיה וולדימיר פוטין. "הם תופסים עצמם כשחקני שחמט אסטרטגיים מעולים בעולם שבו לתפיסתם כולם יודעים רק לשחק דמקה, אך שניהם פירשו בצורה לא נכונה את העולם בו הם פועלים", כתב במאמר שזכה לכותרת "פוטין ונתניהו מדגימים מדוע דברים רעים קורים למנהיגים רעים". לפי פרידמן, שניהם פירשו את העולם בצורה כל כך לא נכונה שהם כנראה כבר לא משחקים שחמט או דמקה אלא "רולטה רוסית לבדם".
הטעות של פוטין, מסביר פרידמן, הייתה שחשב שיוכל לכבוש את קייב תוך ימים ספורים ובעלות נמוכה, ובכך למנוע את התרחבות האיחוד האירופי ונאט"ו. מכיוון ששגה בקריאת המצב, כולל בהערכת הצבא שלו ואת תגובת ג'ו ביידן, הפכה רוסיה ל"מושבת אנרגיה של סין ולמי שמתחננת לאיראן לקבלת רחפנים".
בדומה, השגיאה של נתניהו הייתה ההערכה שיוכל להעביר "בקלות את ההפיכה המשטרית שהוסוותה כרפורמה משפטית". אולם, פרידמן מציין כי הציבור הישראלי מגיב במחאות הגדולות ביותר בהיסטוריה של המדינה להצעות החקיקה.
"נתניהו שגה בהערכת הצבא שלו "שגה בהערכת קהילת ההייטק, שגה בהערכת ג'ו ביידן ולפי הסקרים שגה גם בקריאת מרבית הבוחרים הישראלים", כתב. פרידמן טוען גם כי נתניהו שגה אפילו בקריאת הבייס הפוליטי שלו, שכן בתגובה למחאות הענק עוד לא הייתה הפגנת תמיכה נרחבת אחת ברפורמה. "עבור מישהו שזו הכהונה השישית שלו כראש ממשלה, אלו הן הרבה שגיאות", סיכם.
לפי פרידמן, ההערכות השגויות הגדולות ביותר היו לגבי תגובת הצבא והמילואימניקים והמשקיעים הזרים. הוא מצטט את אסף רפפורט, מייסד חברת ווייז שסיפר לו שקהילת הטכנולוגיה הישראלית "יכולה לשרוד אינתיפאדה של הפלסטינים, מחבלים מתאבדים וטילים על תל אביב", אך מבחינה כלכלית היא לא "תשרוד" איום על העצמאות של מערכת המשפט. לדברי רפפורט, בהמשך יותר ויותר חברות סטארט אפ ישראליות יעדיפו להירשם בדלוואר מאשר בישראל.
בתגובה להערכות המצב השגויות שני המנהיגים החלו להאשים גורמים חיצוניים המממנים את המתנגדים להם. אצל פוטין מדובר בארה"ב ובנאט"ו, ואילו לפי דיווחים אחרונים בני משפחת נתניהו החלו לרמוז כי משרד החוץ האמריקאי הוא שמממן את המחאות בארץ.
פרידמן מנסה להבין כיצד ייתכן ששני מנהיגים טועים כל כך על אף שהם בשלטון הרבה זמן. "התשובה טמונה בגוף השאלה", הוא מסביר. "הם בשלטון הרבה זמן. שניהם יצרו לעצמם אויבים ומואשמים בשחיתות כך שהם מאמינים שעליהם לשלוט או למות". בעוד שאצל פוטין מדובר במוות ממשי בידיו אויביו, אצל נתניהו המוות הוא מטאפורי יותר, ומתייחס לעונש מאסר שהוא עלול לקבל בסיום משפטו.
בסיום המאמר מוצא פרידמן הבדל בולט אחד בין פוטין ונתניהו, והוא שבעוד שלרוסיה יש מרחב תמרון רב שמאפשר לפוטין לעולם לא להודות בטעויות שלו, ישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה. "המנהיגים החכמים ביותר של ישראל תמיד ידעו שעליהם לשמור בזהירות על המשאבים שלהם ולהתאחד עם בני בריתם", כתב. אולם, הקואליציה של נתניהו פועלת גם בניגוד לרצונות בת בריתה הקרובה ביותר - ארה"ב והיהדות האמריקאית, וכן נגד המקור החשוב ביותר לצמיחה כלכלית – משקיעים זרים. "והם עושים כל זאת בעודם מפלגים את הציבור הישראלי הנמצא על סף מלחמת אזרחים".
"זה טירוף", הוא מסכם. "אם לומר זאת במילים אחרות רוסיה יכולה לשרוד מנהיג שמשחק רולטה רוסית. ישראל קרוב לוודאי שלא".
