משבר האקליםבלי לחכות לתקציבים ממשלתיים: בערי העתיד הולכים ברגל ושותלים ערוגות בחניונים
משבר האקלים
בלי לחכות לתקציבים ממשלתיים: בערי העתיד הולכים ברגל ושותלים ערוגות בחניונים
עיריות מפריז וברצלונה ועד מלבורן ומדיין הופכות את המרחב העירוני למוגן יותר מפני פגעי מזג האוויר. השיטות: מסדרונות ירוקים, פאנלים סולאריים ומודל 15 הדקות שמציע לתושבים שירותים במרחק הליכה
שמונה השנים האחרונות היו החמות ביותר בהיסטוריה המתועדת. אם הקיץ החולף הותיר חותם כבד של שריפות, גלי חום קטלניים, בצורות ושיטפונות ברחבי העולם, החותם שבני האדם כבר הותירו באטמוספירה יוביל לעליית הסבירות לאירועי אקלים קיצוניים, מפניהם ידרשו מיליונים רבים להתגונן. בהינתן כי ערי העולם מאכלסות את מחצית האוכלוסיה הגלובלית ואחראיות לכ־70% מפליטות גזי החממה, הולכת וגוברת ההבנה שהמאבק במשבר האקלים יוכרע בשטחן.
מערכות תחבורה עתירות פליטות, תשתיות העשויות מחומרים בזבזניים המדרבנים שימוש באמצעי קירור וחימום מזהמים, ובטון המכסה כל חלקת אדמה ויוצר איי חום עירוניים, הן רק חלק מהסיבות לכך שערים נדרשות לבצע שינויים מרחיקי לכת כדי להפחית את הפליטות שלהן ולחשוב מחדש על עיצובה ותכנונה של העיר בצל משבר אקלימי גובר. ערים רבות החליטו בשנים האחרונות שלא לחכות להשקעות ממשלתיות, ולפעול כדי להפוך את העיר למרחב מוגן יותר בפני פגעי מזג אוויר, תוך הפחתה של פליטות גזי חממה.
קירוי חניונים בפאנלים סולאריים
אחד הטרנדים הבולטים בנושא הוא העיסוק הגובר במודל 'עיר 15 הדקות', שהפך פופולרי במיוחד בצל משבר הקורונה. בעת המגפה הבינו רבים את היתרונות המשמעותיים של חיים בסביבה קומפקטית, בה במרחק הליכה או רכיבה קלה על אופניים, יכולים התושבים למלא את כל צרכיהם: למצוא מרכול, מרכז רפואי, חוגים, מקומות עבודה, וגם גינות להצטנן בהן בימים החמים. במילים אחרות: כל השירותים נמצאים במרחק קצר, מה שמצמצם שימוש ברכבים פרטיים מזהמים. ערים חסכוניות במשאבים, עם עירוב של מגורים ומקומות עבודה וגישה טובה לתחבורה ציבורית, יכולות לעזור לצמצם את הפליטות העירוניות בכ־25% — כך על פי הפאנל הבין־ממשלתי לשינויי אקלים של האו"ם.
אן אידלגו, ראשת עיריית פריז, אף הפכה את הנושא לקמפיין הבחירות שלה, לאחר שהחלה בזמן המגפה להאיץ סלילה של תשתיות אופניים, להסב כבישים לטובת הציבור הרחב, ולהפוך חניונים לאזורי גידול עירוניים לתוצרת חקלאית, דוגמת פטריות. בשנה שעברה הקצתה העיר 250 מיליון יורו כדי להופכה לידידותית יותר לאופניים עד 2060, לרבות ביטול מקומות חנייה לטובת שבילי רכיבה. במקביל, הפרלמנט הצרפתי אישר השנה חקיקה שתחייב כל חניון עם יותר מ־80 מקומות חנייה, לכסות לפחות מחצית משטחם בקירוי של פאנלים סולאריים.
פריז אינה לבדה. ערים שמובילות את המגמה הן ברצלונה, ששואפת להקדיש מיליון מ"ר לניידות בת קיימא ולרחובות ירוקים, בואנוס איירס, שמיישמת חזון של "עיר בקנה מידה אנושי", מגדילה את השטחים הירוקים ומקימה את אחד האזורים הגדולים בעולם ללא מכוניות, ומלבורן, שהחלה ליישם פיילוט של 20 דקות הליכה. בספטמבר האחרון, רשת C40 המאגדת ערים מרחבי העולם וחברת ההשקעות הדנית NREP הודיעו כי יתמכו בפיילוטים בחמש מועצות מקומיות במטרה ליצור שכונות ׳ירוקות ומשגשגות׳ על בסיס המודל של עיר 15 הדקות.
עצים מסייעים במניעת הצפות
במקביל, יותר ערים מטמיעות בשטחן פתרונות מבוססי טבע כדי לספק איכות חיים לתושבים ולהיאבק במשבר האקלים. בין אם מדובר בהגנה על עצים ופרויקטים של ייעור עירוני, שכן עצים מסייעים במניעת הצפות, מורידים את הטמפרטורה וסופחים אליהם מזהמים.
מדריד, למשל, תשתול חומה עירונית של כחצי מיליון עצים באורך 75 ק"מ, ומדיין בירת קולומביה נטעה 30 מסדרונות ירוקים ברחבי העיר, באמצעותם הצליחה להביא להפחתת טמפרטורה של שתי מעלות באזור. פורטלנד, אורגון, משחזרת את גדת הנהר שבשטחה על ידי שתילת עצים ושיחים, כדי להפחית שטפונות באופן זול ויעיל, תוך שיקום המערכת האקולוגית סביב הנהר.
יותר ויותר ערים גם מחליטות לעבור למקורות אנרגיה ברי־קיימא, ולהציב בשטחן מתקנים סולאריים כדי להפחית את אחריותן לפליטות גזי החממה, ועל הדרך לקצץ את חשבונות החשמל. טוקיו החליטה השנה לחייב כמעט כל בניין חדש בהצבת פאנלים סולריים על הגג. העיר פיירבורג בגרמניה, החליטה לקיים פיילוט של פאנלים סולריים מעל שביל אופניים באורך 300 מטרים, ובכך לא רק לייצר חשמל, אלא גם לספק צל לרוכבים תחת השמש הקופחת.
אחת הערים הירוקות בעולם היא קופנהגן, אך גם היא מתקשה ליישם את תוכניותיה למלחמה בהתחממות הגלובלית. העיר הציבה יעד שאפתני — להפוך לעיר הניטרלית פחמנית הראשונה בעולם כבר בשנת 2025, הרבה לפני העולם, ולפני 100 ערים באיחוד האירופי שהתחייבו למטרה הזו עד סוף העשור. בינתיים, קופנהגן כבר הודיעה שהיעד הזה יושג כנראה רק בשנת 2035, מה שגרם לערים אחרות לתהות, האם הן יצליחו להשיג יעד דומה גם בסוף העשור. גורם מרכזי להחמצת היעד הוא הסתמכות על לכידת פליטות במתקן שריפת הפסולת, משימה קשה ליישום לפי מומחים בתחום. ברמה הלאומית, לפי נתוני משרד החוץ הדני, המדינה תפחית את פליטת ה־CO2 שלה בשיעור של 70% עד שנת 2030 ותהפוך לניטרלית פחמן בשנת 2050. בינתיים, כ־34 מיליארד יורו יושקעו בשנים הקרובות בניידות בת קיימא ובהתייעלות אנרגטית.
ברלין, המדורגת גם היא בצמרת הערים הירוקות, שואפת להפוך לניטרלית פחמנית עד שנת 2045. עד שנת 2030 תפחית העיר 70% מפליטות גזי החממה שלה, והיא שואפת להאיץ מעבר לאנרגיה סולארית ולהפחית את התלות בדלקים מזהמים. כבר היום, 40% מהשטחים של ברלין הם ירוקים, בכלל זה 2,500 פארקים וגנים הנטועים בתחומה, גינות המעטרות אפילו את גגות העיר, ופרויקטים של חקלאות עירונית, שמספקים תוצרת טרייה קרוב לבית, מהחקלאי לצלחת.
