טראמפ שוב רוצה לקנות את גרינלנד - ולא שולל אפשרות לכבוש אותו. מדוע?
טראמפ שוב רוצה לקנות את גרינלנד - ולא שולל אפשרות לכבוש אותו. מדוע?
"אנחנו צריכים את גרינלנד למטרות ביטחון לאומי", הצהיר טראמפ, ואף איים להטיל מכסים על דנמרק. ברקע: המסת הקרחונים באי פותחת הזדמנויות כלכליות חדשות - נתיבי שיט מתקצרים ומשאבי טבע הופכים נגישים. בעוד האי מתחמם בקצב מהיר פי 4 מהממוצע העולמי, סין ורוסיה כבר מרחיבות את השפעתן באזור
עוד לפני שהתיישב על כס השלטון, נשיא ארה״ב הנבחר דונאלד טראמפ מבהיר את כוונותיו לארבע השנים הבאות, ומצליח מדי יום לעורר סערה מחודשת. בימים האחרונים, חזר האי הקפוא והגדול בעולם, גרינלנד, למוקד תשומת הלב. הסיבה: טראמפ מעוניין לרכוש את האי – שמצידו כלל לא פתוח למשא ומתן.
בעוד שבנו מטייל בגרינלנד, מה שנתפס עבור רבים כאצבע בעין לאור התבטאויות אביו, סירב אתמול טראמפ לשלול שימוש בכוח צבאי כדי להשתלט על תעלת פנמה וגרינלנד. ״אנחנו צריכים אותם לביטחון כלכלי״, אמר טראמפ לכתבים במהלך מסיבת עיתונאים באחוזתו במאר-א-לאגו. ״אני לא מתכוון להתחייב לזה. יכול להיות שנצטרך לעשות משהו״. טראמפ גם איים להשתמש במכסים "ברמה גבוהה" כדי לאלץ את דנמרק למכור את שטח האי האוטונומי שלה בגרינלנד, ואמר: "אנחנו צריכים את גרינלנד למטרות ביטחון לאומי".
"אנשים אפילו לא יודעים אם לדנמרק יש זכות חוקית על זה (גרינלנד - ש"א), אבל אם יש להם, הם צריכים לוותר על זה, כי אנחנו צריכים את זה בשביל הביטחון הלאומי. זה בשביל העולם החופשי. אני מדבר על הגנה על העולם החופשי", אמר טראמפ. ״יש לך ספינות רוסיות בכל האזור, ספינות סיניות, אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אם דנמרק תתנגד, נמסה אותה ברמה גבוהה מאוד״.
ביום שני, כתב טראמפ בפוסט ברשתות החברתיות כי גרינלנד ״תרוויח מאוד" מהפיכתה לחלק מארצות הברית. "אנו נגן עליה ונשמור עליה, מעולם חיצוני אכזרי מאוד", הוסיף.
גרינלנד, שאוכלוסייתה מונה כ-60 אלף תושבים, הייתה מושבה דנית עד שהפכה לשלטון עצמי עם פרלמנט משלה בשנת 1979. היא נותרה טריטוריה של דנמרק, כאשר קופנהגן מפעילה שליטה על מדיניות החוץ וההגנה שלה. בשנים האחרונות, החלו בגרינלנד הקריאות לעצמאות מלאה. ראשת ממשלת דנמרק, מדה פרדריקסן, שדחתה את הצעתו הראשונה של טראמפ לרכוש את גרינלנד ב-2019 וכינתה אותה "אבסורדית", חזרה על כך היום, ואמרה כי "גרינלנד שייכת לגרינלנדים", וכי "יש תמיכה רבה בקרב תושבי גרינלנד בכך שגרינלנד אינה למכירה וגם לא תהיה בעתיד".
טראמפ אינו נשיא ארצות הברית הראשון שהציע את הרעיון של רכישת גרינלנד. בשנת 1867, כאשר הנשיא אנדרו ג'ונסון רכש את אלסקה, הוא גם שקל לרכוש את גרינלנד. בסוף מלחמת העולם השנייה, ממשל טרומן הציע לדנמרק 100 מיליון דולר עבור האי, על פי מסמכים שדווחו לראשונה על ידי התקשורת הדנית. ההצעות הללו לא הבשילו, אולם בשנת 1951 ארה״ב הצליחה להשיג הסכם להצבת בסיס צבאי בצפון-מערב גרינלנד, באמצע הדרך בין מוסקבה לניו יורק.
למה מתכוון טראמפ כשהוא מדבר על ״ביטחון לאומי״ ואוניות שונות החגות באזור? התשובה היא: פוטנציאל כלכלי עצום, ונקודה צבאית אסטרטגית. האי הקפוא תופס מיקום גיאופוליטי ייחודי, בין ארצות הברית לאירופה. בירתו, אגב כך, דווקא קרובה יותר לניו יורק מאשר לבירת דנמרק קופנהגן. גרינלנד נחשב אזור משמעותי לדחיית מתקפה אפשרית מצד רוסיה, בעוד שנתיב השיט באזורה נחשב לאזור ימי אסטרטגי.
אולם זהו רק חלק מהסיפור. גרינלנד שופעת במשאבי טבע ומינרלים שבני האדם לא ניצלו: פחם, אבץ, נחושת, עפרות ברזל, יהלומים ונפט. עד היום, רק חלקיקים קטנים מהאי נחקרו, בשל תנאיו האקלימיים והגיאוגרפיים: הוא מכוסה קרח וקרחונים. בשנים האחרונות, המצב מתחיל להשתנות: המסת קרח וטמפרטורות ארקטיות עולות במהירות, ומעניקות לגרינלנד מושב בשורה הראשונה למשבר האקלים. אך יש דווקא מי שרואה הזדמנות כלכלית באזור ה״מפשיר״ כתוצאה משינויי האקלים. החוג הארקטי מתחמם בקצב מהיר פי ארבעה בהשוואה לממוצע ההתחממות העולמית. כשהקרח מתכווץ, נתיבי סחר נפתחים.
אובדן הקרח העז פתח נתיבי שיט, והגדיל את משך הזמן שניתן לנווט בהם במהלך הקיץ של חצי הכדור הצפוני. טווח הזמן לשיט ארקטי עלה ב-37% במהלך העשור האחרון (עד 2024), בין השאר בשל המסת הקרח. כך מוצאות את עצמן מדינות וחברות במצב בו הן יכולות לקצר את זמני השיט משמעותית ולחסוך ממון רב, בעוד שהנתיבים המחברים את אסיה, אירופה וצפון אמריקה מתקצרים.
המסת הקרח והאקלים המתחמם עשויים אף להפוך את אוצרות הטבע של גרינלנד לנגישים יותר לניצול אדם. מעצמות גלובליות נוספות כמו סין ורוסיה דוהרות להרחיב בשנים האחרונות את ההשפעה הצבאית והכלכלית באזור, ככל שהוא הופך ראוי יותר למגורים בצילם של שינויי האקלים. מכיוון שהקוטב הצפוני מכיל 13% מהנפט שלא התגלה בעולם ו-30% מהגז שלא התגלה, השליטה בגרינלנד אף מקלה על הגישה למשאבי הטבע הללו.
פעילות אנושית בגרינלנד גורמת להשלכות סביבתיות כגון שחיקת תשתיות קריטיות ושחרור כימיקלים ופסולת כמו דלק דיזל וחומר רדיואקטיבי לאטמוספירה ולסביבה. לדוגמה, ״הופעתה״ מחדש של התשתית הגרעינית של פרויקט Iceworm עקב המסת הקרח משחררת פסולת רעילה כגון ביפניל רב-כלור (PCB) לאטמוספירה וגורמת לבעיות סביבתיות ודיפלומטיות בנוגע לאחריות לניקוי. מעורבות זרה זו בגרינלנד מתנגשת עם הרצון המקומי; לדוגמה, בפברואר 2024, אסטרטגיית המדיניות הפרלמנטרית של גרינלנד הביעה רצון להגביל את הבעלות הזרה על תשתיות מקומיות.
