הבטחות רפות לא יבלמו את התחממות כדור הארץ
הבטחות רפות לא יבלמו את התחממות כדור הארץ
ועידת האקלים בשארם א-שייח ננעלה הבוקר. הניסיון להשיג הסכם בין המדינות בכל מחיר הוביל לחזרה על ניסוחים חסרי ערך. קיום הוועידה הבאה באיחוד האמירויות לא מבטיח בשורה אחרת
בשעות הבוקר המוקדמות היום (א'), כמעט יומיים לאחר המועד המקורי ובתום לילה לבן של דיונים, ננעלה ועידת האקלים של האו”ם בשארם א־שייח שבמצרים. מעטות היו הציפיות מהוועידה השנתית, שמטרתה לתאם פעולה עולמית לבלימת שינויי האקלים, המובילים כבר היום לאבדות בנפש ולנזקים חמורים בכלכלה ובתשתיות ברחבי העולם.
ואכן, הוועידה ה־27 ננעלה באכזבה, ללא התקדמות במטרת הליבה — הפחתת הפליטות הנדרשת כבר בעשור הזה. מעבר לאופק נצפית התקדמות בנושא אחד שכיכב בוועידה: פיצוי המדינות המתפתחות על הנזק הכבד שנגרם להן.
בשנה שבה תמונות השיטפונות בפקיסטן, שהובילו למותם של יותר מ־1,500 בני אדם ולשיבוש חייהם של מיליונים, מדינות המחוייבות להסכם האקלים לא הרשו לעצמן להימנע מלהסכים בנושא. האם ההצהרות יובילו למעשים? "כלכליסט" מסכם חמש נקודות שמסתתרות בין השורות בהסכם האקלים.
1. ניסוחים עמומים, הבטחות חלשות — מדי שנה עומדים הפוליטיקאים על במת הכנס וממטירים מילים גדולות: “עלינו לפעול עכשיו”, “זהו המשבר החמור ביותר שידעה האנושות”, ועוד. מנגד, בחדרי חדרים, מבצעות המשלחות מלאכת מחשבת של ניסוחים עמומים. כך למשל, כדי לא לעלות מדרגה מההסכם שהושג אשתקד, נכתב כי הצדדים “מכירים בחשיבות הגבלת עליית הטמפרטורה למעלה וחצי”. שפה רפה, סמלית, לא מחייבת. למרות ה”הכרה בחשיבות”, ועידה אחר ועידה, המדינות כושלות בהשגת היעדים.
נכון לעכשיו אין תרחיש ריאלי להגבלת ההתחממות למעלה וחצי והאנושות על מסלול התחממות של יותר מ־2.4 מעלות. השגת היעד שמבטיחים הפוליטיקאים, וההסכם מאשר במילים רפות, דורש ירידה של 45% בפליטות עד סוף העשור. אלו דווקא צפויות לעלות ב־10%.
2. חפשו אחר הדלק והכסף — כדי להגביל את עליית הטמפרטורה, אין מנוס מהפחתה דרסטית של השימוש בפחם, נפט וגז, דלקים ששריפתם מובילה לחימום גלובלי שמאיץ אירועי אקלים הרסניים.
ההסכם שהושג השנה הוא בבחינת “ללכת עם ולהרגיש בלי”: הוא אינו מתייחס לצורך להפסיק בהדרגה את השימוש בנפט ובגז, לאחר שהנשיאות המצרית, שהייתה אמונה על הניסוחים, בחרה להגן על האינטרסים של המדינות המפיקות נפט וגז ועל תעשייה שיותר מ־600 לוביסטים שלה גדשו את הוועידה. כעת, ישנו חשש שאותה מגמה תימשך גם בשנה הבאה בוועידה שתערך באיחוד האמירויות, מדינה שגם לה אינטרסים ברורים בנושא.
3. הברקס הסעודי – מדינות המייצרות או תלויות בנפט כמו ערב הסעודית, רוסיה וסין, בולמות מזה שנים ארוכות כל מאמץ להפחתת השימוש בנפט ובגז. השנה, הודיעה סעודיה כי יש עתיד לנפט: היא תשקיע מאמצים ללכידת פליטות לפני שהן מגיעות לאטמוספירה. זוהי טכנולוגיה שלא הוכחה עד היום, וניסיונות הקשורים בה כשלו. כעת עולים החששות שהטרמינולוגיה הנוכחית תאפשר בטווח הקרוב להמשיך ולהגביר את השימוש בדלקים המחממים את האטמוספירה, דווקא בשנים קריטיות להפחתת הפליטות.
4. המתנה של מצרים לתעשיית הגז — המארחים המצרים הודיעו עוד בטרם החלה הוועידה, כי יפעלו לנרמול השימוש בגז כ”פתרון ביניים מצוין”, למרות תרומתו המשמעותית לשינויי האקלים.
מצרים מצויה במשבר כלכלי ונזקקת למט”ח, ועבורה הגז הוא מנוף כלכלי, שכן היא משמשת יצואנית של גז מונזל (ובין היתר רוכשת גז מישראל). וכך, באישון לילה במהלך שכונה על ידי שר שינויי האקלים של ניו זילנד, ג’יימס שו, כ“תעלומה”, הכניסו המצרים לטקסט הסופי שורה מעניינת: צמצום גזי חממה ב”סקטורים רלוונטיים” והתמודדות עם משבר האקלים, תיעשה תוך שימוש במקורות אנרגיה בעלי “פליטה נמוכה” ובאנרגיה מתחדשת.
לא מדובר במקורות של אנרגיה מתחדשת ונקייה, אלא במונח מעורפל ונתון לפרשנות, המאפשר גם להכניס תחת אותה מטרייה הגברה של שימוש בגז למרות השלכותיו (מגיני הגז טוענים שהוא מייצר פחות פליטות פחמן דו חמצני מאשר פחם או נפט – אם כי הוא עדיין תורם משמעותית להתחממות כדור הארץ), או אפילו של נפט, ככל ש”מטפלים” בפליטות — עניין שכיום אינו אפשרי. כשנכנסה אותה הגדרה לטקסט לאחר יממה ארוכה של ויכוחים אינטנסיביים ולילה ללא שינה, רבים כלל לא הבחינו בה.
5. האובדן והנזק, מחיאות הכפיים והאכזבה שבדרך — כשמארגני הוועידה הודיעו לקהל טרוט העיניים לפנות בוקר על הסכמה בנושא “האובדן והנזק”, פיצוי המדינות המתפתחות העניות על הנזק הרב שנגרם להן, באולם פרצו במחיאות כפיים.
מדובר בניצחון סמלי חשוב, אך הפרטים עדיין אינם מסוכמים. כלל לא ברור כמה כסף יגיע בפועל למדינות הפגיעות ביותר. בינתיים, המדינות העשירות עדיין לא עומדות בהבטחה שניפקו בוועידה בשנת 2009, לשלם 100 מיליארד דולר בשנה מ־2020 למימון אקלימי, שנועד לעזור למדינות עניות לצמוח באמצעות שימוש באנרגיה ירוקה ולהסתגל להתחממות. המדינות העשירות לא ממהרות לשלוף את הארנק, ועד כה גויסו למטרה רק 83.3 מיליארד דולר. למדינות שמיהרו לשמוח, אין ערובה לשינוי אמיתי בשטח.
