ה-OECD מזהיר: התוצר יורד, כוח הקנייה יורד יותר
ה-OECD מזהיר: התוצר יורד, כוח הקנייה יורד יותר
המדד הצופה פני עתיד של ה־OECD ממשיך לרדת בקצב הולך וגובר ולדברי כלכלני הארגון, "המדד מנבא אובדן מומנטום בצמיחה ברוב הכלכלות הגדולות". הבעיה היא כי ההכנסה הפנויה של משקי הבית יורדת יותר, בגלל האינפלציה הגואה
המדד המשולב הצופה פני עתיד (CLI) של ה־OECD, המיועד לצפות נקודות מפנה בפעילות הכלכלית ב־6 עד 9 החודשים הבאים, ממשיך לרדת ובכך להצביע על המשך הידרדרות ברוב הכלכלות המערביות.
ה־CLI הממוצע (Composite Leading Indicator) של ה־OECD החל לרדת כבר בספטמבר אך מתחילת 2022 קצב הירידה התגבר, וזה ארבעה חודשים שהוא ניצב מתחת ל־100 נקודות.
כלכלני הארגון מציינים כי ערכים של ה־CLI מתחת ל־100 נקודות הם תמיד אינדיקציה שצופה רמת תוצר שמתחת ל"מגמה ארוכת הטווח". כמו כן, ירידה חוזרת מדי חודש מרמזת בדרך כלל על האטה בצמיחה הצפויה אל מתחת לצמיחת התמ"ג ארוכת הטווח.
כפי שעולה מהנתונים, ה־CLI של שלושת הגושים הכלכליים העיקריים – ארה"ב, אירופה וסין – ירד באופן עקבי ורציף, זאת לעומת ה־CLI של ישראל שמאז תחילת השנה עלה ובינתיים נותר קבוע זה 4 חודשים. כלומר, גם בהקשר הזה ישראל חריגה מאוד בנוף של הכלכלות המפותחות, וה־OECD לא רואה הידרדרות ב־CLI שלה (לא ניתן להשוות בין "רמות" ה־CLI בין הכלכלות השונות ומשם להקיש כי הצמיחה של האחת צפויה להיות גבוהה או נמוכה יותר מאשר באחרת).
"מדדי ה־CLI שנגררים כלפי מטה על ידי האינפלציה הגבוהה במונחים היסטוריים, אמון הצרכנים הנמוך והירידות במחירי המניות — ממשיכים להישאר מתחת למגמה ארוכת הטווח וממשיכים לנבא אובדן מומנטום בצמיחה ברוב הכלכלות הגדולות של ה־OECD", כתבו מחברי הדו"ח.
הם מוטרדים בעיקר מהמגמה בקנדה, בריטניה וארה"ב כמו גם בגוש היורו בכללותו, כולל צרפת, גרמניה ואיטליה. ה־CLI של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם (המבוסס בעיקר על התוצר התעשייתי), ממשיך לרדת אם כי הירידות מתונות יותר מבעבר.
כלכלני ה־OECD מדגישים כי "אי־הוודאות המתמשכת הקשורה למלחמה באוקראינה, האיומים החדשים מהקורונה, השיבושים בשרשראות האספקה והשפעת האינפלציה הגבוהה על ההכנסה הריאלית של משק הבית, מביאים לתנודות גדולות מהרגיל ב־CLI". כתוצאה מכך "יש לפרש את האינדיקטורים בזהירות המתבקשת ולהתייחס להיקף השינויים כאינדיקציה של עוצמת האיתות ולא כמדד כמותי לצמיחה בפעילות הכלכלית".
בסוף השבוע שעבר פרסם ה־OECD את הנתונים על ההכנסה הריאלית של משקי הבית לרבעון הראשון של 2022 וגם כאן הנתונים מדאיגים. כלכלני הארגון כותבים כי "האינפלציה החזקה מורידה את ההכנסה הריאלית של משקי הבית" ומסבירים כי ההכנסה הריאלית של משקי בית (שהיא למעשה כוח הקנייה שלהם אחרי שמנכים את האינפלציה) יורדת הרבה יותר חזק מההתמתנות בתוצר הריאלי לנפש (התמ"ג לחלק למספר התושבים בנטרול העלאת המחירים).
אף שהתוצר לנפש משמש לעתים קרובות כמדד השכיח לרמת החיים הממוצעת של הציבור, רמות גבוהות של תוצר לנפש לא תמיד משקפות רמות גבוהות של הכנסה למשק בית, שהיא המדד המרכזי לרווחה ורמת החיים של הציבור.
שתי סיבות מרכזיות מסבירות מדוע ההכנסה של משקי בית היא מדד טוב יותר לרמת החיים של הציבור מאשר התוצר לנפש. הראשונה, לא כל התוצר נשאר בהכרח במדינה. חלקו מיוצא (בישראל לדוגמה מדובר ברבע ממנו), חלק ממנו עשוי להיות אצל תושבי חוץ, למשל על ידי חברות בבעלות זרה המחזירות רווחים לארצותיהם. הסיבה השנייה היא שהתוצר מגיע לאר רק למשקי בית, אלא גם לחברות וממשלה.
המספרים של ה־OECD מראים כי ההכנסה הריאלית של משק בית לנפש ירדה ברבעון הראשון של 2022 ב־1.1% ב־OECD (זה החודש השני ברציפות), בניגוד לצמיחה בתוצר הריאלי לנפש שעדיין חיובית ועמדה על 0.2%.
כאשר מסתכלים על ההתפתחות בין תוצר לנפש והכנסה של משקי בית לנפש (ריאלית) רואים כי ברוב המוחלט של המדינות עדיין התוצר צומח (צמיחה חיובית אם כי נמוכה מאוד), אך ההכנסה למשק בית כבר יורדת ממש (צמיחה שלילית). בקרב מדינות כמו צרפת וארה"ב שכבר רשמו ברבעון הראשון של השנה צמיחת תוצר שלילית, הירידה בהכנסה של משקי הבית חדה הרבה יותר מהירידה בצמיחה.
לתופעה הזו יש כמה הסברים אפשריים. הראשון, וזה מה שכותבים ב־OECD, הוא כי המחירים של סלי הצריכה (הנלקחים בחשבון לצורך חישוב ההכנסה הריאלית של משקי בית) זינקו הרבה יותר מכלל המחירים של כל המוצרים והשירותים (שנלקחים בחשבון לצורך חישוב הצמיחה הריאלית של התוצר כולו).
אולם יש הסבר נוסף: במדינות כמו ארה"ב, אירופה וגם ישראל, בזמן המגפה ממשלות העבירו סכומי עתק של כספים בצורה של תמיכה למשקי הבית, זאת אף שהמשק צלל והתוצר צנח. ולראיה: ההכנסה של משקי הבית במערב היתה בתחילת 2021 גבוהה ב־8% לעומת רמתה בסוף 2019 (כאשר התוצר עדיין היה נמוך בכ־2% באותה תקופה לעומת ערב הקורונה), לכן הפער של כמעט 10 נקודות אחוז.
כעת הפער הצטמצם מאוד וההכנסה הריאלית של משקי הבית גבוהה בכ־3% מזו שהיתה ברבעון הרביעי של 2019, בעוד התוצר הריאלי גבוה ב־1.6%, פער של 1.5 נקודות אחוז.
המסקנה המרכזית משני הפרסומים האחרונים של ה־OECD היא כי כבר עתה כוח הקנייה של משקי הבית, שהוא המדד האולטימטיבי לרמת החיים של הציבור, מידרדר הרבה יותר מהר ובמשך זמן רב יותר מהצמיחה בתוצר וכבר עמוק בטריטוריה השלילית, לעומת התמ"ג הכללי (שכאמור, בדרך למטה).
בדו"ח של ה־OECD יש רק מדינה אחת שבולטת לטובה בהקשר הזה: קנדה. היא רשמה את הצמיחה הגבוהה ביותר בהכנסה הריאלית לנפש של משקי בית בתקופה הזו אשר "נבעה בעיקר מגידול בתגמול העובדים (שכר העובדים והפרשות סוציאליות של מעסיקים)". כלומר, שינוי במדיניות הממשלתית.
אף שאין נתונים על ישראל במאגר ה־OECD, המהלך של שר האוצר אביגדור ליברמן לתת נקודות זיכוי להורים עובדים אמור ליצור אפקט דומה ולמתן את הירידה הצפויה בכוח הקנייה של הציבור.
השאלה האחרונה שהנתונים מעלים היא האם הירידה החדה בהכנסה של משקי הבית בארה"ב ובאירופה המערבית תגרום לאזרחים לשוב לעבודה אחרי תופעת "ההתפטרות הגדולה" שראינו בשנה שחלפה. ייתכן כי המשך הירידה בשיעור האבטלה לרמות שפל היסטוריות מצביע על התפתחות כזו.
