הפרשן המקורב לביידן במסר לנתניהו: "לפניך הכרעה גורלית - רפיח או ריאד?"
הפרשן המקורב לביידן במסר לנתניהו: "לפניך הכרעה גורלית - רפיח או ריאד?"
ב"ניו יורק טיימס" הזהיר הפרשן הבכיר תומאס פרידמן כי פלישה לרפיח לא בהכרח תוביל למיטוט חמאס - אך בעקבותיה ישקלו בארה"ב להגביל את העברות הנשק לישראל. מנגד, מחיר הנורמליזציה יהיה התחייבות ישראלית למדינה פלסטינית. הוא פנה אישית לרה"מ: "נקמה היא לא אסטרטגיה - תתמקד בכינון היחסים"
"מה נתניהו רוצה יותר?": כשברקע המגעים לכינון יחסים בין ישראל לסעודיה וגם תכנון פעולה צבאית ברפיח, ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב בפני דילמה. כך כתב היום (שבת) תומאס פרידמן, הפרשן הבכיר של ה"ניו יורק טיימס" שידוע בקרבתו לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן. בטור בעיתון האמריקני הוא קבע כי רה"מ עומד בפני "אחת הבחירות הגורליות ביותר שישראל נאלצה לעשות אי פעם".
פרידמן ציין כי לא בטוח שפלישה לרפיח תוביל למיטוט חמאס, והבהיר כי אם נתניהו ילך בדרך הזו הוא יחריף את הבידוד של ישראל בעולם ואף יעורר משבר מול ממשל ביידן, שהיה עד כה אחד מתומכיה המשמעותיים ביותר במלחמה. מנגד, כך טען, חתימה על הסכם נורמליזציה עם סעודיה היא המפתח לברית ביטחונית בהובלת ארה"ב נגד איראן: "אך היא תגבה מחיר. הממשלה בראשותו של נתניהו תיאלץ להתחייב ולפעול למען הקמת מדינה פלסטינית עצמאית".
עוד הוא ציין כי אם ישראל תפלוש לרפיח כפי שכבר עשתה בחאן יונס ובעיר עזה, ותעשה זאת באופן שלא יהיה מקובל על הממשל האמריקני, ביידן יאלץ לשקול להגביל העברות נשק לישראל. בעבר דיווחו כלי תקשורת בעולם על המתיחות סביב סוגיית רפיח, ואף ציטטו מקורות אמריקניים ולפיהם ארה"ב שוקלת לאסור שימוש בנשק אמריקני במבצע.
ממקום מושבו הזמני בריאד, שם הוא מבקר על רקע המצב המתוח במזרח התיכון, פנה הפובליציסט לנתניהו: "בימיה הראשונים של המלחמה אמרו לך גורמים בצבא הישראלי ומנהיגים פוליטיים בעולם כי מנהיגי העולם הערבי המתון תומכים במיטוט חמאס. הם היו שמחים מכך - אילו היית עושה זאת בכמה שבועות ספורים ומצמצם את הפגיעה באזרחים.
"עכשיו כבר ברור שזה לא ניתן לביצוע, ואין להם אינטרס בהארכת המלחמה. כל שישראל עושה כעת מוביל להרג אזרחים, עלייה במספר המתגייסים לאל-קאעידה ולדאעש, חיזוק איראן ובעלות בריתה - וכן שינוי דעתם של הסעודים שתמכו בנורמליזציה עם ישראל", האשים.
הוא הוסיף כי "אני מבין את הטראומה הישראלית לאחר 7 באוקטובר. אני מבין את הכעס ואטימות הלב של האזרחים כלפי עזה לנוכח הרציחות ומקרי האונס הקשים - ואת החרפתם לאחר סירוב חמאס לשחרר את החטופים הנותרים. אבל עם זאת, נקמה היא לא אסטרטגיה. ישראל מתנהלת בטירוף כבר יותר משישה חודשים.
"שתי האפשרויות - פלישה לרפיח או חתימה על הסכם עם סעודיה - אינן קלות לביצוע, וכעת, כשברחבי העולם מפגינים מביעים את תמיכתם בחמאס, לישראלים קשה לשקול אותן. אבל בשביל זה יש מנהיגים, לזה הם נועדו. להסביר כי הדרך לריאד תתרום יותר בסופו של דבר, ואילו הדרך לרפיח תוביל למבוי סתום", כתב.
"תסכים להפסקת המלחמה בתמורה לשחרור החטופים, ותתמקד בכינון היחסים", הפציר פרידמן בנתניהו. "זו הדרך שאליה אף מנהיג אופוזיציה לא ידחף אותך, אבל זו גם הדרך אותה ארה"ב, סעודיה, מצרים ומדינות נוספות מעודדות. הצלחתה לא ודאית, אך כך גם הצלחתו של 'הניצחון המוחלט' שהבטחת".
