אכלו לנו, שתו לנו: הפטריות שזוללות את המזון שאנו מגדלים
אכלו לנו, שתו לנו: הפטריות שזוללות את המזון שאנו מגדלים
הן משגשגות במזג אוויר חם, וכעת גם מהוות איום גובר על אספקת המזון העולמית; המומחים מזהירים מפני עלייה מהירה בהתפשטות פטריות בשדות החקלאיים, עד כדי "איום קטסטרופלי"; העלות מתגלגלת למחיר שמשלם הצרכן
הן יכולות לחיות בעומק האדמה עד 40 שנה, לעבור מרחקים ארוכים ואפילו יבשות שלמות כשהרוח נושאת אותן. הן פורחות במזג האוויר המתחמם, יכולת ההסתגלות שלהן לתנאים משתנים גבוהה מאוד, והן נהנות מגוון גנטי "פנומנלי". התכונות הייחודיות האלו עלולות להפוך בקרוב את הפטריות לנשק קטלני במיוחד למערכות המזון: מדענים טוענים שמשבר האקלים ועליית הטמפרטורה מחמירים את השפעת הפטריות על יבולים חקלאיים, מגבירים מתקפות של פטריות על יבולים, ועלולים להוביל ל"קטסטרופה גלובלית" פוטנציאלית שתשבש את אספקת המזון בעולם.
מבין כל הבעיות שצמחים יכולים לחוות, מחלות פטרייתיות הן הנפוצות והמזיקות ביותר. כבר היום הן מצליחות להשמיד בקפדנות שדות של גידולים חקלאיים, ועם הזמן מפתחות עמידות לחומרי הדברה שונים. אך בצל שינויי האקלים, המשמעות "כפר גלובלי קטן" מקבלת ביטוי חדש כשפהטריות הופכות נפוצות יותר ומתפשטות במהירות ברחבי העולם. העולם מתחמם ופתוגניים של צמחים שהיו מוגבלים לאזורים הדרומיים, מתפשטים הלאה לכיוון הצפוני.
לפי דו"ח שפורסם השבוע בכתב העת המדעי Nature, זיהומים פטרייתיים נעים צפונה בקצב של כ-7 קילומטרים בשנה מאז שנות ה-90 ומגיעים למחוזות חדשים בהם הם מהווים איום משמעותי. ההשפעה של מחלות פטרייתיות צפויה להחמיר, אומרים החוקרים, מכיוון שמשבר האקלים מביא לעליית הטמפרטורות והזיהומים הפטרייתיים נעים בהתמדה לכיוון הקוטב (אזורים שלא הצליחו לשגשג בהם בעבר). כך למשל, פטריות שגורמות לחילדון בחיטה ונמצאות בדרך כלל באזורים הטרופיים, כבר נדדו עד אנגליה ואירלנד. טמפרטורות גבוהות יותר מניעות את נדידה של גרסאות חדשות של הפתוגניים הפטרייתיים, וסופות קיצוניות יותר או אירועי קיצון אקלימיים שיגברו בשל שינויי הקלים, יסייעו להפיץ את הנבגים שלהן רחוק יותר.
ביחס לחמשת הגידולים החשובים ביותר - תפוחי אדמה, תירס, חיטה, אורז ופולי סויה – זיהומים פטרייתיים כבר הורסים מזון שיכול היה להאכיל מאות מיליוני אנשים מדי שנה, אמרו חוקרים, שכן חקלאים ברחבי העולם כבר מאבדים בין 10% ל-23% מהיבולים שלהם בגלל פטריות. כך מתגלגלת העלות גם למחיר שמשלם הצרכן.
ככל שהפטריות מסתגלות לטמפרטורה החמה ונפוצות, הן גם הופכות עמידות יותר לטיפולים האפשריים. המדענים הזהירו כי ההתקפות הפטרייתיות הגואות במהירות על פני הגידולים החשובים בעולם מאיימות על אספקת המזון העתידית וכי הסיכון יש סיכון שחימום עולמי עלול להגביר את סבילות החום של הפטריות, ולהעלות את האפשרות שהן "יקפצו" מהמארחים שלהן וידביקו בעלי חיים ובני אדם, בעיקר עם מערכת חיסונית מוחלשת. לדברי החוקרים אי התמודדות עלולה להוביל לקטסטרופה בריאותית עולמית, ולכן על מדינות לשתף פעולה כדי לייצר אסטרטגיות התמודדות עם מזעור ההרס.
לא מתרגשות מההתחממות הגלובלית
"פטריות לא מתרגשות מכך שהעולם מתחמם, הן מתאימות את עצמן מיד", מסביר לכלכליסט פרופ׳ עמיר שרון מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. "אם יש להן פוטנציאל לגרום למחלה באדם, יש חשש שאולי גם יעברו אליו, אבל זו לא הבעיה העיקרית. יש דוגמה אחת של פטריה אחת שהתחילה בקרקע – קנדידה אוריס, שהפכה להיות גורם משמעותי באינפקציות של בני אדם בגלל ההתחממות. זה פתוגן יחסית חדש, זה מדליק נורה אדומה ודורש עירנות.
"כרגע האדם הוא לא הבעיה העיקרית, אלא הצמחים. תמיד היו מחלות שתקפו את הצמחים. הפטריות משתמשות בהם כמקור מזון ומסבות להם נזקים. אם לא מטפלים, כל השדה יושמד. היום אנחנו זורקים לשדות המון כימיקלים בין כה כדי להתגבר עם העלייה בכמות המזיקים בין היתר בשל מזג האוויר המתחמם, ולמרות זאת המחלות בצמחים מתעצמות. הפטריות מפתחות עמידות ולא מושפעות, ואנחנו מרססים עוד יותר. כך גם הנזקים הולכים וגדלים, אלו לרוב לא חומרים ידידותיים לסביבה. יש פטריה שהתפרצה בבנגלדש, אחרת שפוגעת בקפה בדרום אמריקה, וכאלו שפוגעות בבננות. הפטריה שתוקפת את הבננה הגיעה לישראל ובינתיים היא לא התפשטה מאוד אלא התגלתה רק במוקדים מצומצמים, אחרי שחצתה את הגבול אלינו דרך ירדן. אנחנו רואים בעולם נזקים קשים, אבל אין קטסטרופה, עדיין. מצליחים להתמודד, אבל זה הולך ונעשה קשה. הפתוגניים משתנים מהר ומתאימים את עצמם לאקלים והצמחים פחות, וזה נותן להם יתרון. לכן צריך להיערך ולא להתעלם מזה״.
אבל יש גם תקווה. מחברי המחקר סבורים ששתילת תערובות זרעים שיש להן מגוון של גנים, עשויה לספק עמידות מסוימת להתקפות פטרייתיות. שרון סבור שהטכנולוגיות הנמצאות כיום בפיתוח ברחבי העולם, עשויות לספק מענה לבעיה הגוברת. ״אנחנו על הסף של יצירת צמחים עמידים יותר וחומרים מזיקים פחות להדברה. הצמחים האלו לא יהיו לא פגיעים, אלא פחות פגיעים. הפיתוחים היום הולכים לכיוונים אחרים: צמצום משמעותי של הכימיקלים, הגדלה של המגוון הגנטי כך שלא נעבוד עם זן אחד. אני אופטימי שבטווח הזמן של 10-5 שנים אנחנו נראה פתרונות. האנושות תמיד התמודדה עם בעיות של מזון, ותמיד נוצרות טכנולוגיות יותר טובות, גם אם הן מספקות פתרון זמני. אבל אם נמשיך עם מה שאנחנו עושים לעולם – נזקים שגורמים להתחממות גוברת ושינויי אקלים קיצוניים, בטווח הארוך, כלום לא יעזור כבר. יש לנו אולי שיטות לצמצם נזקים שנגרמים בגלל הפטריות, לא נזקים שנגרמים בגלל ההתחממות".
