סגור

ניצל, בינתיים: בוריס ג'ונסון שרד את הצבעת האי-אמון

מתנגדיו של ר"מ בריטניה בתוך המפלגה השמרנית לא השיגו רוב וההצעה להדיחו נפלה, אבל התוצאה עבור ג'ונסון עגומה: לא פחות מ-148 חברי פרלמנט שמרנים הצביעו בעד סילוקו מדאונינג 10, וכעת הוא עלול להפוך ל"ברווז צולע". ברקע לניסיון ההדחה: מסיבות הקורונה, התסכול מיוקר המחיה וההתרסקות בסקרים

יכול לנשום לרווחה, אבל השאלה היא לכמה זמן: ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון שרד הערב (שני) את הצבעת האי-אמון שנערכה נגדו בתוך המפלגה השמרנית, וימשיך לפי שעה לכהן בתפקיד. 211 חברי פרלמנט שמרנים הצביעו נגד הדחתו ו-148 הצביעו בעדה. ההצבעה נערכה בצל פרשת מסיבות הקורונה שבה הסתבך ג'ונסון, וכשברקע תסכולו של הציבור מיוקר המחיה והדעיכה של המפלגה תחת הנהגתו בסקרים.
על אף ניצחונו של ג'ונסון, פרשנים בבריטניה מעריכים כי התקופה הקרובה לא תהיה קלה עבורו, וכמו ראשי ממשלה קודמים ששרדו הצבעות אי-אמון לא בטוח שאורך זמן יצליח לעמוד בלחץ עליו להתפטר.

2 צפייה בגלריה
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון בפרלמנט הצבעת אי אמון
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון בפרלמנט הצבעת אי אמון
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון בפרלמנט
(צילום: AFP)


הצבעת האי-אמון הוכרזה הבוקר, אחרי שיו"ר "ועדת 1922" של המפלגה השמרנית, הוועדה האחראית לניהול הליכי הדחה נגד מנהיגי המפלגה, הודיע כי לפחות 54 מחברי הפרלמנט השמרנים – הרף הדרוש לקיום הצבעת אי-אמון נגד ג'ונסון – שלחו לו מכתבים שבהם ביקשו לערוך הצבעה שכזו. בשעות שלפני ההצבעה החשאית העריכו רוב הפרשנים הפוליטיים בבריטניה כי מתנגדי ראש הממשלה יתקשו לגייס את הרוב הדרוש להדחה, במיוחד בהתחשב בעובדה שלג'ונסון אין יורש ברור, אך הם נמנעו מלשלול לחלוטין את האפשרות שהרוב הזה יושג.
אם הרוב הדרוש למהלך היה מושג בכל זאת, ג'ונסון היה נאלץ להתפטר מתפקידו כראש הממשלה וכמנהיג המפלגה, ובתוך שבועות היו השמרנים בוחרים לו מחליף בבחירות פנימיות שבהן היה נאסר עליו להתמודד.
עצם העובדה שהושג הרף הדרוש לקיום הצבעת האי-אמון הייתה סימן שלילי ביותר מבחינת ג'ונסון, והעובדה שאת הניצחון בהצבעה הערב הוא לא השיג בפער גדול עלולה להפוך אותו ל"ברווז צולע" שימיו בתפקיד ספורים. גם ראשי ממשלה קודמים ששרדו הצבעות אי-אמון מצאו עצמם לאחר מכן בעמדה חלשה למדי: תרזה מיי, למשל, ניצחה בהצבעה כזו בשנת 2018 בפער של 83 קולות (117-200), אבל אחר כך לא הצליחה לבסס את עצמה מחדש כמקור סמכות – ואחרי חודשים אחדים התפטרה. התוצאה של ג'ונסון הערב הייתה גרועה משלה: בעוד היא זכתה ב-63% מקולות המחוקקים השמרנים, הוא קיבל רק 58.8%.
יצוין כי לפי חוקי המפלגה, כעת משג'ונסון ניצח בהצבעה מתנגדיו לא יוכלו ליזום הצבעת אי-אמון נוספת נגדו בשנה הקרובה, אבל יו"ר "ועדת 1922" כבר אותת כי החוקים בעניין זה עשויים להשתנות.

2 צפייה בגלריה
תרזה מיי ביום שבו הודיעה על התפטרותה 24.5.19
תרזה מיי ביום שבו הודיעה על התפטרותה 24.5.19
תרזה מיי ביום שבו הודיעה על התפטרותה ב-24 במאי 2019
(צילום: איי אף פי)

את הצבעת האי-אמון נגד ג'ונסון קידמו מתנגדיו במפלגה השמרנית בעקבות הכרסום החד שחל בשנה האחרונה במעמדו הציבורי. הצניחה של ג'ונסון בסקרים נבעה בראש ובראשונה מפרשת partygate – פרשת המסיבות שהוא ואנשיו קיימו בשיא ימי הקורונה, תוך שהם מפירים את ההנחיות שהם עצמם דרשו מהציבור לעמוד בהן. בדו"ח רשמי שפרסמה בעניין החוקרת סו גריי היא דיווחה על מסיבות רוויות אלכוהול, שכללו גם קטטות, וקבעה כי "ההנהגה הבכירה" חייבת לשאת באחריות לכשלים. ג'ונסון עצמו נקנס על-ידי המשטרה ב-50 פאונד (63 דולר) בגין השתתפות באחת המסיבות, ובכך הפך לראש הממשלה הראשון בתולדות בריטניה שנקנס בגין הפרת החוק בעודו בתפקיד. הוא קיבל אחריות על ההפרות והתנצל בפני הציבור והמלכה – אך סירב להתפטר.
הדו"ח המהדהד על partygate בא בשעה שממשלתו של ג'ונסון מתמודדת עם אתגרים אדירים אחרים, בהם עלייה חדה ביוקר המחיה וסכנת מיתון. במציאות הזו, רבים מהשמרנים הרגישו בחודשים האחרונים שג'ונסון נעשה לנטל המפלגה, ומחסל את סיכוייה לנצח בבחירות הבאות, שאמורות להיערך ב-2024. סקרים מהחודשים האחרונים הראו שיותר מ-60% מהבריטים רוצים כעת שג'ונסון יתפטר, ובסוף השבוע, כשראש הממשלה הגיע לחגיגות לציון 70 שנה לכהונת המלכה, הוא ספג שריקות וקריאות בוז מצד אנשים בקהל. עבור חלק מהשמרנים היה זה סימן לכך שאין לו עוד סמכות מוסרית להנהיג את המדינה. לפי סקר עדכני של מכון YouGov, כ-40% מחברי המפלגה השמרנית סבורים כעת שהמחוקקים צריכים להדיח את ג'ונסון.
ג'ונסון, ראש העיר לונדון לשעבר, התמנה לראש הממשלה במקום תרזה מיי בקיץ 2019 אחרי שניצח בפריימריז השמרניים. בסוף אותה השנה, בבחירות מוקדמות שאותן יזם, הביא למפלגה השמרנית ניצחון סוחף בזכות הבטחתו להשלים במהירות את תהליך הברקזיט, והנחיל למפלגת הלייבור בראשות ג'רמי קורבין תבוסה היסטורית שכמותה לא ידעה יותר משלושה עשורים.