תוצאות סופיות בגרמניה: ניצחון דחוק לסוציאל-דמוקרטים על מפלגתה של מרקל
תוצאות סופיות בגרמניה: ניצחון דחוק לסוציאל-דמוקרטים על מפלגתה של מרקל
מי יחליף את הקנצלרית הפורשת? מפלגת הימין הנוצרית-דמוקרטית שלה, בראשות ארמין לאשט, כבר פיגרה בסקרים ב-6%, אבל לבסוף זכתה ב-24.1% מהקולות – רק כאחוז וחצי פחות מהסוציאל-דמוקרטים של אולף שולץ מהמרכז-שמאל. זו התוצאה הגרועה בתולדות ה-CDU של מרקל ולאשט, אך היא מותירה לה סיכוי להקים קואליציה בעצמה. הירוקים במקום השלישי עם כ-15%
מפלגת השלטון הנוצרית-דמוקרטית (CDU) של קנצלרית גרמניה הפורשת אנגלה מרקל כפתה קרב צמוד על המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) מהמרכז-שמאל, ולפי התוצאות הרשמיות הצליחה לשמור על סיכוי להקים בעצמה את הקואליציה הבאה, למרות תקופה ארוכה שבה נחלה מפלות בסקרים. מתוצאות האמת שפורסמו הבוקר (ב') עולה כי הסוציאל-דמוקרטים, בראשות אולף שולץ, הגיעו למקום הראשון ביתרון קל של כאחוז וחצי על הנוצרים-דמוקרטים, 25.7% לעומת 24.1%, אבל זאת אחרי שבשיא הקמפיין כבר הובילו בסקרים בכ-6%. העובדה שה-SPD גברה על ה-CDU יכולה אמנם לתת לה יתרון מסוים במרוץ להקמת קואליציה בראשותה, אך רחוקה מלהבטיח לה קואליציה כזו.
התוצאה שהתבררה הבוקר, יש להבהיר, היא הגרועה בתולדותיה של מפלגת הימין של מרקל (ב-2017, לשם השוואה, גרפה המפלגה כ-33% מהקולות), אך היא עדיין טובה מזו שחזו לה הסקרים לאורך רוב השבועות האחרונים. פירוש התוצאה הוא שגדלו מעט סיכוייו של מנהיג ה-CDU החדש ארמין לאשט להתמנות לקנצלר הבא, אבל גם למנהיג ה-SPD אולף שולץ יש סיכויים טובים מאוד לזכּוֹת בתפקיד, ובמידה רבה הם טובים יותר משל לאשט: לזכוּת שולץ עומדת העובדה שהוא הגדיל מאוד את כוחה של מפלגתו, שזכתה רק ב-20.5% בבחירות הקודמות, בעוד ה-CDU מנגד נחלשה דרמטית.
לאחר פרסום המדגמים הכריז שולץ כי העם נתן לו "מנדט ברור", ובהנהגת ה-SPD הודיעו כי הם ערוכים ומוכנים להקים קואליציה בראשותם. בחגיגות הניצחון שלו הכריז שולץ כי הבוחרים העניקו לו את העבודה של הקמת "ממשלה טובה, פרגמטית לגרמניה", וטען שהגרמנים הצביעו למפלגה שלו "כי הם רצו שהשם של הקנצלר הבא של גרמניה יהיה אולף שולץ".
למקום השלישי הגיעה מפלגת הירוקים עם 14.8%, התוצאה הטובה בתולדותיה, ואחריה "המפלגה הדמוקרטית החופשית" (FDP) מהמחנה הליברלי עם 11.5%. "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) מהימין הקיצוני קיבלה 10.3%, כשני אחוזים פחות מאשר בבחירות הקודמות. במקום השישי מפלגת "די לינקה" מהשמאל העמוק עם 4.9%.
הקואליציה המסתמנת כבעלת הסיכויים הגבוהים ביותר לקום היא קואליציה שתרכיב אחת משתי המפלגות הגדולות – CDU או SPD – עם מפלגת הירוקים וה-FDP. לפי שעה קשה לחזות איזו משתי האפשרויות תתממש, משום שהירוקים נוטים מטבעם לחבור לסוציאל-דמוקרטים, ואילו ה-FDP נוטה לחבור למפלגתו של לאשט. עם זאת, העובדה שסקרים מלמדים כי הציבור הגרמני צמא לשינוי ומעדיף ברובו הגדול ממשלת קואליציה בראשות ה-SPD מאשר בראשות ה-CDU נותנת לשולץ רוח גבית חשובה. תהליך הרכבת הקואליציה עשוי להימשך כעת חודשים, ורק בסופו תפנה מרקל את כיסא הקנצלרית.
"אולף המשעמם" רוצה להיות קנצלר
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הובילה בסקרים במשך חודשים תוך שהיא נשענת על דמותו היציבה של מנהיגה אולף שולץ ונעזרת בקושי של לאשט להלהיב את הבוחרים מהמרכז-ימין. שולץ בן ה-63 מכהן כיום כשר האוצר וכסגן הקנצלרית בממשלת הקואליציה של מרקל שבה שותפה ה-SPD. הוא נחשב למועמד אפרפר אך יעיל, ומכונה בפי רבים "אולף המשעמם" (היו אף שכינו אותו "שולצומט", על שום נאומיו ה"רובוטיים"). במסע הבחירות ניסה לנצל את תדמיתו כאדם "צפוי" ו"לא מסעיר" כדי להציג עצמו כמי שיביא המשכיות ויציבות אחרי 16 שנות מרקל: "אני מבקש להתמנות לקנצלר, לא למנהל קרקס", אמר לאחרונה.
שולץ הוכרז כמנצח בכל שלושת העימותים הטלוויזיוניים בין המועמדים לתפקיד הקנצלר, ולפי סקרים שנערכו ערב הבחירות רוב מוחץ של הבוחרים – קרוב ל-47% – רואה בו המועמד הראוי ביותר לתפקיד. בין השאר הבטיח לבוחרים להעלות את שכר המינימום ל-12 אירו לשעה, להגביר את הפיקוח על שכר הדירה ולהשקיע כספי ציבור רבים בתשתיות ירוקות ודיגיטליות יותר.
התוצאה החלשה של הנוצרים-דמוקרטים תחת לאשט, מנגד, הסתמנה לאורך כל השבועות האחרונים: לאשט בן ה-60, ראש הממשלה של מדינת המחוז המאוכלסת ביותר בגרמניה, נורדריין-וסטפליה, נתפס כמועמד חסר כריזמה והתקשה להתרומם בסקרים. את מצבו החריף התיעוד שבו הוא נראה צוחק צחוק גדול בזירת השיטפונות הקטלניים שפקדו את דרום גרמניה ביולי וגרמו ליותר מ-180 הרוגים.
לאשט, עיתונאי לשעבר שהיה חבר בפרלמנט האירופי, הבטיח לבוחרים להמשיך את דרכה של מרקל, ובמהלך הקמפיין ביקש מהם להצביע לו כדי למנוע "אסון כלכלי" שתמיט לדבריו ממשלת שמאל. הקנצלרית הפורשת מרקל הכריזה תחילה כי לא תשתתף בקמפיין הנוכחי של מפלגתה, אבל בשל מצבה הגרוע של ה-CDU בסקרים התגייסה בכל זאת, ובסוף השבוע קראה לבוחרים לבחור בלאשט בטענה כי הוא המועמד היחיד שיוכל לספק יציבות לגרמניה. ייתכן כי התגייסותה סייעה לו לצמצם את הפער משולץ.
"קואליציית רמזור" ו"קואליציית ג'מייקה"
מפלגת הירוקים בראשות אנלינה ברבוק, המבטיחה לפעול באגרסיביות מתוך הממשלה למען המאבק בשינויי האקלים, צמצום הפגיעה בסביבה והפיכת הכלכלה לירוקה יותר, זכתה לפי הערכות להצלחה מיוחדת בקרב צעירים. ברבוק בת ה-40, מומחית למשפט בינלאומי ואם לשניים, סימנה כמטרה את הבוחרים המתלבטים שמבקשים יותר מאשר רק "המשכיות" לעידן מרקל, כמו זו שמציעים שולץ ולאשט: ברבוק הזהירה את המצביעים שהממשלה הבאה תהיה "הממשלה האחרונה שבה עדיין נוכל להשפיע באופן פעיל על משבר האקלים". כמו שולץ, היא הבטיחה להעלות את המיסים לעשירים ולהשקיע כספי ציבור רבים יותר בתשתיות, בחינוך ובצמצום הפערים החברתיים הגדלים.
כבר ערב הבחירות העריכו הפרשנים בגרמניה כי הפעם לא תוכל לקום ממשלה בת שתי מפלגות כפי שהיה נהוג במדינה במשך שנים: המפלגה הסוציאל-דמוקרטית רוצה למשול בלי ה-CDU של מרקל, שלדברי ה-SPD זקוקה לתקופת צינון והיערכות מחדש באופוזיציה אחרי עשור וחצי של שלטון; ואילו ה-CDU מצדה אותתה כי לא תסכים לשבת כשותפה הזוטרה בממשלה שתוביל ה-SPD. כדי להקים קואליציה שתחזיק ביותר מ-50% מהמושבים בבונדסטאג יידרשו אפוא שלוש מפלגות לפחות.
האופציה שהסתמנה ערב הבחירות כבעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להתממש היא "קואליציית רמזור", השואבת את כינויה מצבעי שלוש המפלגות שיהיו חברות בה – SPD (אדום), הירוקים (ירוק) ו-FDP (צהוב). לנוכח התוצאות, כעת אין לבטל גם את הסיכוי שתקום "קואליציית ג'מייקה" – קואליציה שתורכב ממפלגות שצבעיהן הן כצבעי דגל המדינה הקאריבית: ה-CDU של מרקל ולאשט (שחור), ה-FDP (צהוב) והירוקים (ירוק). יצוין כי למרות ההצהרות, על הנייר עדיין קיימת, גם אם הסיכויים לכך נמוכים, האפשרות של "קואליציה גדולה" שבה יהיו חברות הן המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של לאשט ומרקל והן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שולץ.
מלאכת הרכבת הקואליציה צפויה להיות ארוכה, והיא עשויה כאמור להימשך חודשים. מרקל תפנה את הכיסא רק כשתוכרז ממשלה חדשה, ואם ממשלה כזו לא תקום עד 18 בדצמבר – משמעות הדבר היא שמרקל תעקוף בינתיים את הלמוט קוהל ותהפוך לאדם שכיהן הכי הרב זמן בתפקיד הקנצלר: 5,871 ימים.
בראש דאגות הבוחרים: האקלים והכלכלה
מרקל, נזכיר, עלתה לשלטון ב-2005, והפכה בכך לאישה הראשונה המכהנת כקנצלרית ולאדם הראשון שנולד במזרח גרמניה ומנהיג את גרמניה המאוחדת. בהמשך השלימה זכייה בארבע כהונות רצופות כקנצלרית, אבל ב-2018 הודיעה כי לא תעמיד עצמה לבחירה מחדש בבחירות, אלא תפנה את הדרך למנהיג חדש.
כ-60 מיליון מ-83 מיליון תושבי גרמניה, המדינה המאוכלסת ביותר באירופה, הם בעלי זכות בחירה, ולפי סקרים הנושא החשוב ביותר עבורם במערכת הבחירות היה משבר האקלים, הטיפול בו והשפעותיו על הכלכלה. הנושאים הבאים אחרי האקלים ברשימת העניינים החשובים ביותר לבוחרים היו מגפת הקורונה וההגירה. מדיניות החוץ זכתה רק לתשומת לב מעטה, ורוב העיסוק בה בקמפיין נגע לרצונם של הגרמנים במדיניות נוקשה יותר כלפי רוסיה וסין.
בבחירות התבקש כל מצביע גרמני לתת את קולו פעמיים: פעם אחת למועמד מטעם מחוז הבחירה שלו ופעם אחת למפלגה הארצית שהוא רוצה לשלוח לפרלמנט. בשל שיטת הבחירות המורכבת-למדי של גרמניה גודלו של הבונדסטאג אינו קבוע, והוא יכול לגדול ולהתכווץ.
